הכלכלה הסינית במשבר; ובכמה תרד הריבית בארה"ב?

מאקרו: הריבית תרד סיכויים קלושים להורדת ריבית של חצי אחוז

מרכז הכובד המאקרו כלכלי השבוע הוא שוק התעסוקה. נדמה שמצב התעסוקה, שתמיד הוא בעל חשיבות רבה, נושא משמעות גדולה אף יותר מהרגיל. ראשית, נזכיר, דו"ח התעסוקה של החודש הקודם גרם לנפילות בשווקים ועורר את החששות ממיתון. הציפיות הן שהדו"ח הנוכחי ירגיע את החששות, לאור הנתונים שפורסמו מאז, שמצביעים על כך שמצב התעסוקה איננו כצעקתה. 

שנית, בנאום של נשיא הפד' ג'רום פאוול בסימפוזיון בג'קסון הול, המסר המרכזי היה (מלבד ההצהרה הברורה ביותר עד כה שבמפגש הבא בהמשך החודש תהייה הורדת ריבית) שהמיקוד של הבנק המרכזי עובר מנושא האינפלציה לנושא התעסוקה. לכן ניתן לומר שזה הנתון שיקבע האם ובכמה תרד הריבית.

השוק מעריך בוודאות גבוהה שהריבית תרד לפחות ברבע אחוז. דו"ח תעסוקה גרוע יגרום  להורדה של חצי אחוז, שמתומחרת באופן חלקי. ניתן להעריך שהפד' לא ינקוט בצעד כה קיצוני. צריך נתונים מאד יוצאי דופן כדי שהפד' יסטה מהשמרנות המאפיינת אותו, נתונים שלא נראה שנקבל, שכן מאז דוח התעסוקה הקטסטרופלי של החודש שעבר התפרסמו נתונים שמפריכים את החששות.
 

נתוני התעסוקה יקבעו את הפחתת הריבית

מה צפוי בנתוני התעסוקה המתפרסמים בכל חודש בשבוע הראשון לחודש? על פי תחזיות האנליסטים מספר המשרות הפתוחות (רביעי) צפוי לרדת ל-8 מיליון, כשהוא ממשיך לחזור לרמות הטרום קורונה. סקר ADP (חמישי) על מספר המשרות החדשות במגזר הפרטי צפוי לטפס ל-136 אלף לעומת 122 אלף בחודש הקודם. מספר התביעות החדשות לדמי אבטלה (גם חמישי) יעמוד השבוע לפי ההערכות על 229 אלף, פחות מ-231 אלף מלפני שבוע ומספר נוח מאד, לא גבוה ולא נמוך.

ביום שישי, כרגיל, תגיע המנה העיקרית עם דו"ח התעסוקה החודשי. האנליסטים צופים כעת שהשכר השעתי הממוצע יעלה ב-0.3%, טוב יותר מבחודש הקודם (0.2%), מספר המשרות במגזר הלא חקלאי צפוי לזנק ב-164 אלף לעומת 114 אלף בדו"ח החלש לפני חודש ושיעור האבטלה צפוי לרדת בחזרה ל-4.2% לעומת ה-4.3% המפתיע בנתוני חודש יולי. כך צופים גם בברקליס שחושבים שאחוז האבטלה יעמוד על 4.2%, שכן "אנחנו רואים זאת כביטול הקפיצה בשיעור האבטלה ביולי שנבע בחלקו מעליה באבטלה הזמנית כתוצאה מההוריקן בריל". גם הכלכלן אד ירקוני מכוון ל-4.2%, וחוזר על עמדתו (יאמר לזכותו שהוא אמר אותה גם בשיא המשבר בתחילת אוגוסט כשהכל היה נראה שחור) שדו"ח התעסוקה החלש היה גם תוצאה של מזג אוויר גרוע, ושהוא לא יחזור על עצמו, כפי שניתן היה לראות בנתוני התביעות הראשונות לדמי אבטלה במהלך החודש ובנתונים נוספים.

נראה כעת שאחוז האבטלה הוא הנתון החשוב ביותר שיתפרסם השבוע והחלטת הריבית תלויה כמעט לחלוטין בו. אם תהיה הפתעה ואחוז האבטלה ימשיך לטפס החששות ממיתון יחזרו ויש סיכוי סביר להורדת ריבית של חצי אחוז, במידה והציפיות לירידה ל-4.2% יתממשו, ואף אם אחוז האבטלה יישאר על 4.3% נראה שתהיה הורדה של רבע אחוז בלבד.
 

השוק שוב מגזים בציפיות

החוזים העתידיים על הריבית צופים הורדה של אחוז שלם עד סוף השנה, כלומר הורדה בכל אחת מהפגישות הבאות עד סוף השנה, אחת מהן של חצי אחוז. זה נראה אגרסיבי מדי. סיכוי נמוך שכך אכן יקרה אלא אם כן יגיעו נתונים מאד חלשים משוק העבודה.
 

מאקרו סין: כל הטעויות האפשריות

 סין ממשיכה לקרטע. נתוני הייצור, עדיין מנוע הצמיחה העיקרי של סין, שפורסמו במהלך סוף השבוע צנחו לשפל של 6 חודשים. מחירי המוצרים "בשערי המפעל" נמצאים בשפל של 14 חודשים, וירדו בחדות מ-46.3 ביולי ל-42 באוגוסט. מדד מנהלי הרכש ירד ל-49.1 לעומת 49.4 בחודש הקודם, מתחת לצפי האנליסטים, ירידה שישית ברציפות וחודש רביעי מתחת ל-50, כלומר מספר שמסמל התכווצות.

הציפיה בשוק הוא לשינוי מהותי במדיניות הסינית, שינוי שלא מגיע. הממשלה ממשיכה לפמפם את בועת סקטור התשתיות בלי סוף, מה שלא באמת מעודד צמיחה אמיתית בת קיימא, אלא רק מייצר מניפולציה על המספרים, כשהחוב ופשיטות הרגל רק ממשיכים ומעמיקים.

גם מדיניות סבסוד הייצור לצורך ייצוא מתחיל לנשוך את סין בחזרה. במשך שנים השתמשה סין בנשק הזה כדי להשתלט על תעשיות שלמות במחירי הפסד כדי להביא לסגירת מתחרים מעבר לים. האסטרטגיה הזו מעוררת זעם בעולם, החלה את מלחמת הסחר בימי טראמפ, ובניגוד לציפיות נמשכה ואף התגברה והתרחבה לארצות נוספות – אירופה וקנדה הן הענקיות האחרונות שהטילו סנקציות על יבוא סיני בסקטורים שלדעתן מתנהלים בצורה לא הוגנת. במוקד תשומת הלב כרגע נושא כלי הרכב החשמליים.

מלחמת הסחר פוגעת בכלכלה 

המאבק הבינלאומי הזה בשיטות סחר לא הוגנות מכביד מאד על הכלכלה הסינית שנאבקת בחזית נוספת מלבד הקשיים המקומיים בתחום התשתיות. מלבד מאבק הסחר, העובדה שהכלכלה האמריקאית נחשלת מעט, שהכלכלה הגרמנית למעשה במיתון ובאופן כללי רבים משוקי היעד מתמודדים עם קשיים, מקשה על הייצוא. כמו כן, נראה שהמדיניות המוניטרית הדוקה מדי, ובנוסף מגמת היחלשות הדולר מול סל המטבעות משפיעה גם על המטבע המקומי, שנמצא בשיא של כשנה מול הדולר, מה שמכביד עוד יותר על הייצוא. המדיניות המוניטרית הקשוחה פוגעת גם בצריכה המקומית, וזה אולי לא פחות חשוב. 

צעד הגיוני יותר לו מצפים בשוק כבר זמן רב, הוא דווקא הקלה מוניטרית ותמריצים פיסקליים למשקי הבית כדי להגדיל את הצריכה הביתית בדומה למשקים מתקדמים יותר, ולהקל על המדיניות המוניטרית המגבילה. זהו צעד של ווין ווין מבחינת המשק הסיני. זה גם יעלה את רמת החיים במדינה שמרבית תושביה עדיין חיים ברמה של עולם שלישי, ובנוסף יעודד את הייצור מבלי לעורר את זעם העולם, ובכך יכול לסייע להחזיר את הצמיחה לפסים חיוביים, ובאופן בריא יותר מתמרוץ תשתיות כושל. למרות זאת, עד כה נמנעה הממשלה הקומוניסטית לנקוט בצעד המתבקש הזה, וממשיכה לנקוט בשיטות הקלוקלות שלה – תמרוץ תשתיות וייצוא. זה פשוט לא עובד.

ההנהגה נראית חסרת אונים והופכת להיות אגרסיבית ולא רציונילית. היא מאיימת, כמקובל, בסנקציות מקבילות לאלו שהוטלו עליה, מה שיכביד עוד יותר על הצריכה המקומית ועל הייצור.
 

סין מאיימת על יפן

השבוע הצטרפה יפן למעגל המאוימות. לפני ימים אחדים שלחה כלפיה סין איומים כאלה על רקע על אכיפת מגבלות הסחר בשבבים שהטילה ארצות הברית על סין. היפנים לא ממש ששים לריב עם ארצות הברית, שלוחצת מאד בעניין, ובנוסף, גם הם לא כל כך אוהבים את המדיניות הסינית, ולכן יפן הצטרפת לסנקיות ומגבילה מכירת שבבים מתקדמים לסין.

סין כעת מאיימת על יפן בסנקציות מקבילות. בין השאר בייצוא מינרלים ומתכות חיוניים ונדירים, בעיקר כאלה הנדרשים למעבר לייצור אנרגיה ירוקה בתעשיית הרכב לדוגמה, שמהווה 3% מהתמ"ג היפני.

הבעיה היא שבטווח הארוך יותר גם הצעד הזה יפגע בסין. אפילו רק האיום בסנקציות מספיק. במערב מבינים יותר ויותר שהתלות בסין בייצור החומרים הללו בעייתי מאד ומפתחים אלטרנטיבות. אגב, דבר דומה ניתן לומר על סנקציות השבבים מצד המערב על סין – הצעד גורם להתקדמות בייצור שבבים מקומי, שמוצאת פתרונות בעצמה למחסור בשבבים מתקדמים, אם כי עדיין לא ברמה אליה הגיע המערב.

סנקציות סיניות יכולות באופן פרדוקסלי לפגוע גם בתעשיית השבבים עצמה, אותה אחת שמנסה לפגוע בסין, או במילים אחרות, מלחמת הסחר המתגברת מהווה לוז לוז לכלכלה העולמית.

המתיחות בין סין ליפן לא מצטמצמת רק לסחר, וגולשת למה שעלול להיות מוקד סכסוך צבאי נוסף. ביפן חוששים מהעוצמה הצבאית הסינית, ומהמדיניות העוינת שלה, ומעלים דראסטית את תקציב ההגנה. באוגוסט אישרה הממשלה היפנית תקציב בטחוני חסר תקדים, כחלק מתוכנית חמש שנתית, שתביא את יפן למקום השלישי מבחינת הוצאות צבאיות אחרי ארצות הברית וסין. התעשיות הביטחוניות ברחבי העולם ממשיכות לפרוח על רקע המתחים הגיאופוליטיים, שאר העולם דווקא נפגע מזה.