איום גרעיני וקריסה כלכלית: אלף ימי מלחמה באוקראינה

בצעד דרמטי שמגביר את החשש ממלחמה גרעינית, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין אישר היום שינוי משמעותי בדוקטרינה הגרעינית של מדינתו, המאפשר תגובה גרעינית גם למתקפות קונבנציונליות. בשווקים הפיננסיים נרשמה תגובה מיידית: מניות של ארבע יצרניות הנשק המובילות בארה"ב - לוקהיד מרטין, נורת'רופ גרומן, ג'נרל דיינמיקס ו-L3Harris - עלו ב-0.6% בממוצע, בניגוד למגמה השלילית במדדים המובילים.

מאז הבחירות ב-5 בנובמבר, מניות הביטחון איבדו כ-3% מערכן, בעוד מדד S&P 500 רשם עלייה של יותר מאחוז. השוק מגיב בזהירות למינויו של אילון מאסק לתפקיד ראש המחלקה החדשה ליעילות ממשלתית. ההתנגדות המוצהרת של ספייס-אקס לחוזי "עלות פלוס" (הממשלה משלמת לקבלן את כל העלויות שהוציא בפרויקט בתוספת רווח מוסכם מראש, לרוב כאחוז קבוע מהעלויות). מעוררת חששות בקרב משקיעים.

ההחלטה הדרמטית של פוטין הגיעה בנקודת זמן קריטית - היום ה-1,000 למלחמה באוקראינה, כשקייב מתחילה להשתמש בטילי ATACMS האמריקניים לתקיפת מטרות בעומק רוסיה. הדוקטרינה החדשה מאפשרת לרוסיה להגיב בנשק גרעיני למתקפה קונבנציונלית אם זו בוצעה בשיתוף מעצמה גרעינית - איום מרומז כלפי המערב המסייע לאוקראינה.

   
דובר הקרמלין הדגיש שהמטרה היא להבהיר ל"אויבים פוטנציאליים" כי התגובה הרוסית תהיה "בלתי נמנעת", תוך שהוא מציין שכל פעולה בשיתוף מדינה גרעינית תיחשב כמתקפה משותפת.

 

רוסיה מגבירה קצב

המתיחות הגוברת משתקפת בשטח: רוסיה הגבירה את קצב התקיפות באוקראינה, עם 87 כטב"מים ששוגרו הלילה, כשבמתקפה במחוז סומי נהרגו שמונה אזרחים. נשיא אוקראינה זלנסקי טוען שההחלטה הרוסית מוכיחה את כוונותיו האמיתיות של פוטין להמשיך במלחמה ולא לחפש פתרון דיפלומטי.

על פי ניתוח צילומי לוויין של המכון הפיני Black Bird Group, קצב ההתקדמות הרוסית הולך וגובר: באוגוסט נכבשו 403 קמ"ר, בספטמבר 422 קמ"ר, באוקטובר 491 קמ"ר, ובנובמבר עד כה 363 קמ"ר. מנגד, השטח שבשליטת אוקראינה במחוז קורסק הצטמצם משמעותית - מ-1,200 קמ"ר בשיא לכ-500 קמ"ר כיום.

הברית המתהדקת בין רוסיה לצפון קוריאה תורמת גם היא למתיחות. זלנסקי הזהיר מאפשרות שפיונגיאנג תשלח עד 100,000 חיילים לתמיכה במוסקבה. עם זאת, למרות ההתקדמות הרוסית, המלחמה עדיין נושאת אופי של התשה, עם אבדות כבדות לשני הצדדים. הרמטכ"ל האוקראיני אולכסנדר סירסקי תיאר את המצב בחזית באופן דרמטי: "בתעלות הקפואות של דונייצק ובמדרגות הבוערות של חרסון, תחת אש פגזים, מטחים ותותחי נ"מ, אנחנו נלחמים עבור זכותנו לחיות."

המצב הסתבך גם בים הבלטי, עם גילוי שני מקרים של ניתוק כבלי תקשורת תת-ימיים בין מדינות אירופה, מה שמגביר את החשש מ"לוחמה היברידית" רוסית. שרי החוץ של המעצמות האירופיות הזהירו מפני הסלמה בפעולות הרוסיות נגד נאט"ו והאיחוד האירופי, מה שעשוי להוביל להגדלת תקציבי הביטחון ביבשת.
 

הפערים בין הצדדים

בעמדת הפתיחה למשא ומתן, מוסקבה מציבה תנאים נחרצים: שמירת השליטה על כל השטחים הכבושים, כולל חצי האי קרים - המהווים יחד כ-20% משטח אוקראינה - וויתור מוחלט של קייב על שאיפותיה להצטרף לנאט"ו. לאחר חודשים של עמדה נוקשה, נשיא אוקראינה משנה כיוון: בצל ניצחונו של טראמפ בבחירות, זלנסקי מצהיר על נכונות לפתרון דיפלומטי ב-2025. עם זאת, הוא מתעקש על ערבויות ביטחוניות משמעותיות ומדגיש את סירובו לוותר על ריבונות ארצו.

בנאום בפרלמנט האוקראיני, זלנסקי הציג את המערכה כנקודת מפנה היסטורית שתקבע את גורל המדינה. הוא קרא לאחדות לאומית והדגיש כי המאבק הגיע לשלב קריטי שיכריע את גורל המלחמה.

שני הצדדים מנסים לשפר עמדות טרם המשא ומתן ומכאן הגיע אישורו של ביידן לאוקראינה, חודשיים לפני סיום כהונתו, להשתמש בטילי ATACMS לתקיפת יעדים עמוק בשטח רוסיה - צעד שנמנע ממנו עד כה מחשש להסלמה. 

 

המצב הכלכלי באוקראינה ממשיך להידרדר

התמ"ג באוקראינה עומד על 78% מרמתו טרום המלחמה, והפגיעה בענפי התעשייה המרכזיים משפיעה על חוזי הרכש העתידיים. החששות מתגברים גם לקראת המעבר בבית הלבן: הבטחתו של טראמפ לסיים את המלחמה במהירות מעוררת דאגה בקרב משקיעים.

לפי נתוני האו"ם, קרוב ל-12,000 אזרחים באוקראינה איבדו את חייהם מאז תחילת המלחמה, אך ההערכות בקייב מצביעות על מספר גבוה משמעותית. המשבר ההומניטרי הוביל לגל פליטים חסר תקדים, עם למעלה משישה מיליון אוקראינים שנאלצו לעזוב את מולדתם. ההשפעה על המרקם הדמוגרפי והכלכלי של המדינה היא דרמטית: האוכלוסייה הצטמצמה בכ-25%, והכלכלה מתקשה להתאושש. הפגיעה הקשה ביותר נרשמת בתעשיות הליבה של המדינה - הפלדה והחקלאות.

  
   אזרחים באוקראינה

המערכת הפיננסית העולמית עוקבת אחר ההתפתחויות, כשהחשש העיקרי הוא מהסלמה שתוביל למעורבות ישירה של כוחות נאט"ו ולזעזוע בשווקים הגלובליים. התעשייה הביטחונית נערכת לתרחישים שונים, כשהביקוש הגובר לציוד צבאי מתקדם לאחר ששני הצדדים איבדו מאות אלפי חיילים, מתנגש עם אי-הוודאות לגבי מדיניות הרכש העתידית של הממשל האמריקאי.