להשקיע לבד - ככה תרוויחו יותר
ניהול השקעות עצמי אולי לא מתאים לכל אחד, אבל כדאי לכם להבין מה זה בעצם לנהל את הכסף שלכם בעצמכם ומה זה דורש מכם. אתם עשויים להשתכנע שגם אתם יכולים (זה לא פיזיקה גרעינית), ועל הדרך אתם תקבלו אחריות על הכסף שלכם, ותפחיתו את דמי הניהול ועמלות הקנייה ומכירה בצורה דרמטית.
כן, אתם יכולים להשקיע בבורסה, בלי מתווכים, בלי דמי ניהול, להיות אחראים על הכסף שלכם! יש לכך יתרונות משמעותיים, אבל רגע לפני אתם צריכים להכיר את השווקים הפיננסיים, לדעת לזהות את הניואנסים של שוק ההון, להבין איך הוא עובד; להכיר את ניירות הערך - מניות, איגרות חוב, ללמוד את רמת הסיכון שכל נייר ערך מבטא, ללמוד להרכיב תיק השקעות ולהיות זהירים - החוכמה בשוק ההון נבחנת לא בגאות אלא בזמן ירידות, וההצלחה בשוק ההון נמדדת לא על פי ההצלחות אלא על פי הכישלונות - ככל שתטעו פחות כך תצליחו יותר. המטרה היא - לטעות כמה שפחות!
זה לא טריוויאלי להשקיע לבד. לא סתם רוב הציבור משקיע דרך המתווכים - הגופים המוסדיים שמנהלים כסף של אחרים דרך מכשירי השקעה לטווח קצר ובינוני כמו קרנות נאמנות וקרנות סל ומכשירי השקעה לטווח ארוך כמו קופות גמל וקרנות פנסיה. בשביל להשקיע באופן עצמי צריך לנתח ולהגדיר את רמת הסיכון המתאימה לכם, ובהתאמה את שיעור המניות בתיק ההשקעות לעומת שיעור איגרות החוב מהסוגים השונים. צריך להכיר את המכשירים בשוק ולהעריך את משך זמן ההשקעה, וצריך, מה לעשות, להבין שהשווקים הפיננסיים אמנם יכולים להיות נדיבים אבל הם גם עלולים להיות אכזריים.
- כל הכותרות
מעבר לכך, צריך להבין את גישות ההשקעה - הגישה האקטיבית - השקעה ישירה באפיקים, או הגישה הפאסיבית - והנוחה יותר שמצריכה פחות לימוד - שבה משקיעים במכשירים עוקבי מדדים כמו קרנות מחקות. כמו כן, צריך להשקיע מאמצים בהורדת העמלות - אם אתם פועלים דרך חשבון בנק אתם צריכים לנסות להוריד את עמלות הקנייה והמכירה ואפשר לעשות זאת! אתם גם יכולים לעבור לברוקרים חברי הבורסה ודרכם לנהל את חשבון ההשקעות - שם העלויות נמוכות יותר!
בשלב הראשון, נתעמק ונבין מה זאת השקעה בבורסה. לעומת הימורים כאלה ואחרים, נבין שיש הרבה "שכל" בהשקעות בשוק ההון, ולא רק מזל, וזה בטח לא הימור. נכיר את גישות ההשקעה ואת הדרכים להשקיע לפי הגישות האלו, נבין עד כמה אנחנו כמשקיעים מוכנים לקחת סיכון - וזו שאלה קשה ביותר שלפעמים התשובה עליה מתקבלת רק בזמן אמת, וכן נבין את עקרונות בניית תיק ההשקעות. אחר כך נתמקד בחומרי הגלם של שוק ההון - המניות ואיגרות החוב.
ככה תשקיעו בבורסה - ברוכים הבאים לעולם ההשקעות
ובכן, נניח שיש לכם כסף ואתם רוצים להשקיע אותו. אתם כבר יודעים - השקעות סולידיות מניבות קצת מעל האפס. ככה זה עובד – סיכון הולך יחד עם סיכוי – והכלל החשוב הזה ילווה אתכם בכל ההשקעות בבורסה, ככל שתסתכנו יותר תוכלו להרוויח יותר, אבל גם להפסיד יותר. באפיקים המסוכנים יותר, והכוונה בעיקר למניות, רוב הציבור לא רוצה לגעת בעצמו. הוא מעדיף שמנהלי ההשקעות ינהלו בשבילו את הכסף, והוא מוכן לשלם על זה – דמי ניהול שיכולים במקרים רבים, במיוחד כשהריבית נמוכה, לגזול את כל התשואה.
אבל ניהול עצמי הוא לא רק חיסכון כספי - זאת גם שליטה על הכסף שלכם. אם אתם משקיעים בקרן נאמנות, אתם לא ממש יודעים במה הקרן מחזיקה בכל נקודת זמן – אתם לרוב לא יודעים מה היא חלוקת הנכסים של הקרן (איזה שיעור בכל אפיק), וגם לא מה הרכב הקרן (מה הם ניירות הערך הבולטים – המידע נמסר בעיכוב של שלושה חודשים). אתם אמנם יודעים מה התחום של הקרן, אבל קרן אג"חית יכולה להחזיק סוגים שונים של איגרות חוב, וחלק מאיגרות החוב עלולות להיות מסוכנות מאוד.
השקעה עצמאית מפחיתה את העלויות, ונותנת לכם שליטה על הכסף שלכם. אתם יודעים בכל רגע נתון מה ואיפה יש לכם, אתם יכולים לשנות את הרכב תיק ההשקעות שלכם במהירות – אתם פשוט אחראים על הכסף שלכם. אז למה לא עושים את זה? ואיך עושים את זה?
הציבור מעדיף לנהל את הכסף דרך מנהלי השקעות כי הוא פשוט לא מבין בזה וחושש מזה. אבל האמת רחוקה מכך – השקעות הן ממש לא תחום מורכב, והאמת היא שאין דבר כזה מומחים – אף אחד לא יודע יותר טוב מכם מה צפוי להיות, אין נביאים, יש רק כאלו שמתיימרים להיות נביאים. כל החוכמה היא לפזר נכון את ההשקעות ולהימנע עד כמה שאפשר מטעויות.
רבים בקרב הציבור מתייחסים לבורסה כאל קזינו. אנחנו ננסה כאן להפריך את הרושם הזה. ראשית, בקזינו ישנו "הבית" שמרוויח תמיד על חשבון השחקנים; בבורסה כולם תיאורטית יכולים להרוויח - אם השוק עולה, אין מניעה שכל השחקנים בשוק ירוויחו, זה לא על חשבון מישהו אחר (למעט באופציות מעו"ף, ששם הפוזיציה של האחד היא מול הפוזיציה של השני, ואם הראשון מרוויח השני מפסיד, וההיפך).
מעבר לכך, על פני זמן השווקים עולים - כלומר אם תבדקו את המדדים על פני זמן בארץ ובחו"ל, תראו ששוקי המניות וגם שוקי האג"ח עולים. אם כך, איזה מין הימור זה אם לאורך זמן השווקים עולים? אומנם זה לא קורה כל שנה, יש גם תקופות של ירידות ויש גם מפולות. אבל בסך הכל בממוצע ארוך טווח, שוקי המניות נותנים בממוצע תשואה נאה שעולה על התשואה באפיקים הסולידיים.
ועוד עניין חשוב - מחירי המניות מתנהגים לאורך זמן בהתאם לביצועים הכספיים של החברות - אם החברה מציגה שיפור עסקי מתמשך וגידול ברווחים ובהכנסות, צפוי שזה יתבטא במחיר המניה, אז איזה הימור או קזינו יש כאן? יש כאן פשוט ניתוח דוחות קלאסי כדי לאתר את ההשקעות האטרקטיביות ביותר. כלומר, גם השקעה במדדי מניות (ומיד נרחיב) לאורך זמן משיגה תשואה נאה, וגם השקעה אקטיבית בעזרת ניתוח דוחות וניתוח עסקאות. משמע לא הימור אלא השקעה לאורך זמן, ולא גומרים בהכרח עם הפסדים, כמו בקזינו.
אגב, זה לא אומר שלא מפסידים בבורסה. יש תקופות שהמדדים יורדים, אם כי לא לאורך זמן ממושך על פי מבחן ההיסטוריה. אף אחד לא מבטיח שמה שהיה בעבר הוא מה שיהיה בעתיד, ובכלל - השקעה בבורסה בהגדרה היא השקעה מסוכנת. אתם יכולים לבדוק, להעריך, לנתח חברה, לחשוב שהיא צפויה להראות גידול בהכנסות וברווחים, ובהתאמה אתם מעריכים שמחיר מנייתה יעלה, ובכל זאת קורה ההיפך. אין חסינות, אין תעודות ביטוח, אבל מסוכנת ככל שתהיה, בורסה היא השקעה.
אם אתם בודקים, מנתחים ואז משקיעים, זו השקעה מושכלת. אם אתם משקיעים לטווח ארוך ואתם משקיעים במדדים תחת הנחה שהמדד לאורך זמן עולה, זו השקעה מושכלת. אז מאיפה נוצרה התדמית של הקזינו? זה תלוי בצבא המשקיעים. מתי המשקיעים נכנסים לשווקים? כשהבורסה מגיעה לכותרות. אבל מתי הבורסה מגיעה לכותרות? כשהמחירים גבוהים, כשיש עניין, אבל אז כבר מדובר על נקודת כניסה גבוהה, והעדר שנכנס בהמוניו רק מעלה עוד יותר את המחירים, שבמקרים רבים מתנתקים מערכם הכלכלי.
בסוף הכלכלה מנצחת ואז הבורסה נופלת, והעדר שנכנס אחרון (ככה נוהג עדר) ויוצא ראשון (ככה נוהג עדר) - מפסיד סכומי עתק. המשקיעים האלו הם לא משקיעים, הם כן מהמרים, הם כן מתנהגים כמו בקזינו, וזאת המסקנה החשובה מכל הדיון - בורסה היא לא קזינו לכאלו שהם משקיעים - בודקים, מנתחים, חושבים ו/או משקיעים פסיביים לטווח ארוך. בורסה היא לא קזינו למשקיעים לטווח ארוך. אבל אם אתם העדר שנכנס כשהבורסה מגיעה לחדשות או כשהשכן אומר לכם שהוא הרוויח עשרות אחוזים על מניה מסוימת ואתם מתפתים להשקיע בה, אז אתם מהמרים ובשבילכם הבורסה היא קזינו. הכל בעיני המתבונן - משקיע רואה מולו בורסה; מהמר (עדר) רואה מולו קזינו.
השקעות בבורסה - איך מתחילים?
בעולם ההשקעות יש שתי גישות השקעה – הגישה האקטיבית, שלפיה על המשקיע/מנהל ההשקעות להיות אקטיבי כדי לייצר תשואה. המשקיע מנהל באופן שוטף את תיק ההשקעות על ידי רכישה ומכירה של ניירות ערך שונים. הגישה הזו מקובלת אצל רוב קרנות הנאמנות. הקרנות למעשה מנהלות את הכסף שלנו באופן אקטיבי, מנהלי הקרנות מנתחים דוחות כספיים ואירועים עסקיים, ומחליטים אם לקנות או למכור ניירות ערך. המטרה שלהם היא להניב תשואה. מנגד קיימת הגישה הפסיבית, שלפיה פשוט עוקבים באופן פסיבי לחלוטין אחרי מדדים. בשוק ישנם מוצרים עוקבי מדדים – תעודות סל וקרנות מחקות, ופשוט ניתן לרכוש אותם ולקבל את תשואת המדד.
הנה המחשה – נניח שאנחנו מחפשים מנהל השקעות שינהל בשבילנו את תיק ההשקעות, ונניח שחלק מהסכום אנחנו רוצים להשקיע במניות מדד ת"א 125. יש לנו שתי אפשרויות: אחת, אנחנו יכולים לקנות קרן נאמנות שמשקיעה במניות אלו. שנייה, אנחנו יכולים להשקיע בתעודת סל על ת"א 125, שעוקבת אחרי המדד. מנהל הקרן יפעל באופן שוטף כדי להשיג תשואה גבוה יותר ממדד ת"א 125, ואילו מנהל תעודת הסל פשוט ישקיע באופן צמוד במדד, לרוב דרך חוזים עתידיים ואופציות. האם הניהול האקטיבי של מנהל הקרן השתלם למשקיע בקרן הנאמנות? לא בטוח – וגם אם כן, במקרים רבים דמי הניהול גרמו לתשואה נטו להיות נמוכה או זהה לתשואה של תעודת הסל שהשיגה בדיוק את תשואת מדד ת"א 125.
ההקדמה הזו חשובה מאוד כי כך בעצם מתחלקות היום אפשרויות ההשקעה – אקטיביות או פסיביות. מנהלי תיקים ומנהלי קרנות נאמנות לרוב בוחרים בשיטה האקטיבית; בתעודות הסל ובהקרנות המחקות השיטה כאמור פסיבית. אבל רגע, אם כך האם צריך בכלל מנהל השקעות?
אם אתם מעוניינים בהשקעה בשיטה האקטיבית, אז סביר שתעשו זאת דרך מנהל השקעות. השקעה ישירה בניירות ערך דורשת היכרות עם שוק ההון, הבנת כל סוגי ניירות הערך והגורמים המשפיעים עליהם, הכרה ולמידת ניתוח דוחות, הבנה בהערכת שווי כלכלי והבנת כללי המשחק. לא משחק פשוט בכלל, ולכן רבים נוטים להשקיע דרך הגופים המוסדיים, שם נמצאים המומחים המנוסים שינהלו באופן אקטיבי את הכסף. רק צריך לקוות שהם אכן יניבו תשואה עודפת (ויש פה ושם גופים שמצליחים לייצר תשואה עודפת על פני שנים, אם כי הם יוצאים מהכלל).
אבל אם אנחנו סבורים שאי אפשר להכות את השוק ולקבל תשואה עודפת דרך ניהול אקטיבי, ואנחנו רוצים לקבל את תשואת המדדים, אז בעצם אנחנו יכולים לחסוך את דמי הניהול של המוצרים האקטיביים ולרכוש את עוקבי המדדים שבהם דמי הניהול לרוב נמוכים מאוד. רק חשוב להדגיש, כל אחד צריך לנתח ולהגדיר את רמת הסיכון המתאימה לו ובהתאמה לבחור את תעודות הסל והקרנות המחקות. שימו לב – ככל שאתם מוכנים להסתכן יותר, אתם חשופים יותר לתעודות על מניות, וההיפך - ככל שאתם יותר זהירים, אתם תהיו חשופים יותר לתעודות סולידיות. העניין הזה דורש מחשבה עמוקה והתייעצות עם מומחים – אתם חייבים לסמן את גבולות הגזרה שלכם, ובמילים פשוטות להכיר את משקל המכשירים המסוכנים בתיק שלכם.
סיכום ביניים – השקעה באופן עצמאי אפשרית בשתי הגישות, האקטיבית והפסיבית. בגישה האקטיבית משקיעים בניירות ערך ספציפיים, אבל אז אתם צריכים להכיר היטב את כללי המשחק בשוק ההון, את ניירות הערך, את היתרונות והחסרונות של כל נייר, ולהבין ולנתח את החברות הנסחרות. מנגד, בגישה הפסיבית רצוי להבין את כללי המשחק ולהכיר את המכשירים הפיננסיים, אבל לא נחוצה רמת עומק כמו בגישה האקטיבית.
בשתי הגישות אתם צריכים לדעת להגדיר את רמת הסיכון שלכם ולחלק נכון את ההשקעות בין אפיקים מסוכנים ולא מסוכנים. על כל פנים, הגישה הנפוצה, הנוחה וגם הזולה היא דרך תעודות סל וקרנות מחקות - כאן תמצאו הרחבה על תעודות סל וקרנות מחקות.
בניית תיק השקעות
בשלב הראשון אתם צריכים להגדיר את התשואה שאתם מעוניינים בה (היעד/מטרה), את הסיכון שאתם מסוגלים לשאת, ואת טווח ההשקעה שנקבע בהתאם לאילוצים הכספיים שלכם. למעשה, ככל שטווח ההשקעה שלכם גדול יותר, כמובן שצפוי שתרוויחו יותר (תשואה על תשואה – ריבית על ריבית), וכן יש באפשרותכם דווקא לקחת סיכון גדול יותר.
החשש ממכשירים מסוכנים נכון רק כשההשקעה היא לטווח קצר. בפועל, השקעה במניות שנחשבות אפיק מסוכן מספקת תשואה העולה על תשואת האפיקים הסולידיים. ככה זה כאמור עובד – סיכון הולך עם סיכוי, ולאורך זמן אם הגדלתם את הסיכון, צפוי שתרוויחו יותר.
לאורך זמן שוק המניות המקומי מספק תשואה של 7% בשנה, תשואה גבוהה לסיכון גדול. אבל הבעיה היא שזה נכון לטווח של שנים רבות, ולא לטווח קצר – בטווחים קצרים של שנה הכל יכול לקרות – מניות הן מכשיר מאוד תנודתי לטוב ולרע, וככל שאופק ההשקעה גדל מתכנסים לתשואה הממוצעת. לכן ככל שההשקעה נעשית לזמן ממושך יותר, הסיכוי שתיהנו מתשואת מניות נאה עולה.
זמן ההשקעה מתחבר לפרמטר חשוב מאוד שאתם צריכים לשקלל בבניית התיק שלכם – הסיכון. אתם צריכים להגדיר את הצרכים הכלכליים שלכם, ובהתאמה עד כמה אתם מסוגלים להפסיד הן כלכלית והן פסיכולוגית. זו לא בדיקה פשוטה – המספרים והחישוב הכלכלי אולי פשוטים, אבל מי באמת יודע כמה הוא מסוגל להפסיד? מה תעשו אם תפסידו 20% בחודש? 30%? 50%?
כל אחד צריך לקבוע את סף ההפסד הכלכלי והנפשי שלו, אגב, המשקיע האגדי וורן באפט אמר לפני שנים רבות שהוא לא נכנס להשקעות אם הוא לא מסוגל לשאת הפסד של 50%, ובאותה השיחה הוא אמר שחלק גדול מהשקעותיו ירדו אפילו משמעותית לפני שהוא הרוויח עליהן.
בשלב הבא תצטרכו להקצות את ההשקעות שלכם על פני אפיקים שונים בהתאם לרמת הסיכון. השיטה כאן מזכירה את משפט חז"ל - "לעולם ישלש אדם כספו". ככל שאתם מסוגלים לשאת סיכון גדול יותר, כך תפנו יותר לאפיקים המנייתיים וההיפך. מומלץ מאוד כמובן לפזר – כלומר לחלק את התיק לאפיקים שונים, מסוכנים יותר ומסוכנים פחות, לצד סולידיים מאוד.
בשלב הבא תפזרו את ההשקעה בתוך כל אפיק/סוג נכס על פני כמה ניירות ערך/מכשירים. אל תשימו את כל הביצים בסל אחד. אם החלטתם להשקיע שליש מהתיק במניות, אל תשקיעו את כל השליש במניה אחת וגם לא בשתי מניות (אלא במספר גדול של מניות או בתעודות/קרנות מחקות עוקבות מדדים).
הרעיון של הפיזור פשוט – ככל שהפיזור גדל, כך הסיכון קטן. גם אם יש פגיעה בתחום מסוים המניות הקשורות אליו יורדות, אבל לא כל התיק.
עד כאן התיאוריה. בפועל, צריך להרכיב תיק השקעות שבנוי בעיקר משני חומרי הגלם העיקריים של השווקים הפיננסיים – מניות ואיגרות חוב. אפשר לעשות זאת באופן ישיר, ואפשר לעשות זאת באופן מקיף וכוללני דרך תעודות סל/קרנות מחקות על המדדים, שמספקות כאמור את התשואה של המדדים.
איך משקיעים בבורסה?
קודם כל צריך לעשות היכרות עם הבורסה. הבורסה היא זירה שבה נפגשים קונים ומוכרים של ניירות ערך. המוצר הנמכר ביותר בבורסה הוא איגרות חוב, אבל המוצר הפופולרי ביותר הוא המניות שהן גם מסוכנות יותר. ישנם ניירות ערך נוספים – אופציות, תעודות סל וקרנות נאמנות.
מהי בעצם מניה?
מניה היא שטר בעלות על חלק מחברה, ומאפשרת מעין שותפות בחברה, גם אם בחלק קטן יחסית. ככל שבעל מניות מחזיק יותר מניות, כך מעמדו מתחזק. המניה מבטאת חלק גם בהון וגם בשליטה. נניח לדוגמה חברה שיש בה 1,000 מניות ואתם מחזיקים בעשר מניות ממנה – החלק שלכם בהון ובשליטה הוא 10 מתוך 1,000 – משמע 1% בהון ובשליטה. יש מצבים שלחברה יש כמה סוגי מניות, ואז יש הבדל בין ההחזקה בהון להחזקה בשליטה.
מניה מקנה למחזיק בה זכות לדיבידנדים - חלוקת רווחים מהחברה לבעלי המניות, וכן היא מאפשרת למחזיקים להשתתף באסיפות בעלי מניות ולהצביע מתוקף זכות הצבעה. מניה גם מבטאת זכות הונית בפירוק של חברה.
כאשר חברה יוצאת בהנפקה לציבור, היא בעצם מנפיקה מניות חדשות לציבור. בתמורה להנפקת המניות האלו היא מקבלת סכום כסף שנכנס לקופת החברה, ומרגע זה מניות החברה נסחרות בבורסה. ההנפקה נעשית לרוב כדי להיפגש עם מזומנים (שישמשו למטרות החברה – גידול בפעילות, רכישות ועוד), כדי להנזיל את מניות החברה – כלומר שתהיה אפשרות לבעלי המניות הקיימים, עוד לפני ההנפקה, להנזיל את החזקותיהם, למכור את מניותיהם בשוק, ולקבל תמורתן כסף. כלומר, הנפקה בעצם מגדירה את הערך של החברה ומאפשרת למחזיקים יכולת תמרון (מימוש עתידי). הנפקה גם נכונה בראייה כללית למשק ולשוק ההון. היא מרחיבה את אפשרויות ההשקעה של המשקיעים בשוק ההון. כך למשל, כשיש גלי הנפקות, היצע הסחורה שקיים בשוק, לרבות איגרות חוב, גדל ועוזר למתן את הביקושים (הזרמות הכספיים לגופים מוסדיים שרוכשים ניירות ערך שונים).
לאחר ההנפקה נקבע שער המניה בשוק לפי נקודת המפגש בין מוכרים לקונים. ככלל, כאשר החברה בכיוון נכון, מגדילה הכנסות ורווחים, מתפתחת בשווקים שלה, ויש לה פוטנציאל, זה אמור להתבטא לחיוב במחיר מנייתה, וההיפך – כאשר חברה מאכזבת, התוצאות שלה חלשות, יש הרעה בפעילותה, ולא רואים את ההתאוששות, זה אמור להתבטא לשלילה במחיר מנייתה. אבל צריך לזכור, לשוק ההון חוקים משלו, ויש הרבה יוצאים מהכלל – מחירי המניות נקבעים בהסתמך על אוסף רב של פרמטרים שאינם רק נתונים תוצאתיים או פוטנציאל, כך שלא בהכרח תוצאות טובות מתורגמות למניה עולה וההיפך.
מחיר המניה בשוק קובע למעשה את שווי השוק של החברה, ומכאן חשיבותו הגדולה. שווי שוק של חברה מוגדר כמספר המניות שלה כפול מחיר המניה. לדוגמה – אם לחברה יש 2 מיליון מניות במחיר של 6 שקלים למניה, אז שווי השוק שלה הוא 12 מיליון שקל. אם כעבור חודש מחיר המניה עולה ל-10 שקלים, אז שווי השוק של החברה עולה ל-20 מיליון שקל.
בוחנים השקעה במניות בכמה דרכים. הראשונה היא דרך הביצועים של החברה - הכנסות ורווחים, כלומר דרך ניתוח הדוחות הכספיים שלה, ההודעות, העסקאות, ודרך הערכת הרווח העתידית. צריך להבין שהכלל אולי הכי חשוב במשחק הזה הוא שמחיר המניה מבטא את יכולתה של החברה לייצר מזומנים בעתיד, את יכולתה להרוויח בעתיד. זו השיטה הפונדמנטלית שמתייחסת לביצועים של החברה ולתחזית הביצועים בעתיד. זו השיטה שאמורה לאורך זמן ללכת בצמוד למחיר המניה. כבר אמרו רבים וטובים, ובראשם וורן באפט האגדי שנחשב למשקיע הערך המוביל (משקיע במניות בעלות ערך, שמספקות ערך על פני זמן), שמחיר המניה על פני זמן יבטא את תוצאותיה. יכול להיות שבנקודת זמן מסוימת זה לא יקרה ובמשך שנה החברה תיסחר שלא בהתאמה לביצועיה - גבוה יותר או נמוך יותר, זה גם יכול להימשך זמן רב יותר. אבל בסופו של דבר, בטווח הארוך החברה תיסחר בהתאם לביצועים שלה. כלומר, אם החברה לא נסחרת בהתאמה לביצועיה יש כאן עיוות שייסגר במשך הזמן. זו, אגב, השיטה של משקיעי הערך - לאתר את העיוותים האלו ולהשקיע במקומות שבהם החברות נסחרות בדיסקאונט (בחסר/הנחה) ביחס לשווי הכלכלי שלהן.
שיטה נוספת - השיטה הטכנית שלפיה קוראים את המגמה בגרפים. הרציונל של השיטה הוא שהכל מתבטא בגרף ובמגמה של המניה, ואם יש בה התעוררות, זה מבטא גם משהו בתחום הריאלי, בעסקי החברה, בקשר לבעלי המניות וכו', שמרמז על התפתחות חיובית. חסידי השיטה הזו מנתחים את התנהגות המשקיעים. לשיטתם, המשקיעים חכמים מכל, הם יודעים מה קורה ומה כיוון החברה והמניה, ולכן אם יש שינוי מסיים בהתנהגותה בגרף, הם עוקבים אחריו, ואם הוא חזק מספיק, זה מבטא מבחינתם סימן להיכנס או לצאת. מנגד, נראה שבשיטה הזו לא ניתן לחזות הפתעות - דוחות חלשים מהמצופה, דוחות חיוביים מהמצופה, אובדן לקוח משמעותי, התפטרות מנכ"ל ועוד. השיטה הזו דוגלת בהיצמדות למגמה, בעוד ששיטת הערך דווקא מוצאת ערך במקומות שהמגמה במניה שלילית והשוק עדיין לא זיהה את הפוטנציאל.
לצד המניות, נסחרים בבורסה מוצרי השקעה נוספים לרבות המירים - איגרות חוב להמרה ואופציות, אג"ח ממשלתיות וקונצרניות, מק"מ, תעודות סל, אופציות וחוזים עתידיים.
השקעה באיגרות חוב
איגרות חוב הן סוג של הלוואה. החברות מנפיקות איגרות חוב לציבור כשבעת ההנפקה, במסגרת התשקיף, הן מגדירות את תנאי איגרות החוב – סוג האיגרת, הצמדה - אם יש, לכמה שנים, מה הריבית, מתי הפירעונות ועוד.
ואיך זה עובד? נניח שחברה הנפיקה איגרת חוב לשנתיים בהיקף של 20 מיליון שקל. תנאי האיגרת – ריבית שקלית של 5% בשנה המשולמת בכל שנה. קרן האיגרת נפרעת בסוף התקופה. כלומר, החברה בפועל תשלם את הריבית בכל סוף שנה – 1 מיליון שקל (5% של 20 מיליון שקל) אחרי שנה ראשונה, ו-1 מיליון שקל בסוף שנה שנייה. הקרן – 20 מיליון שקל, תיפרע אחרי שנתיים.
מול החברה המנפיקה את איגרות החוב ישנם מחזיקי האיגרות – הם מקבלים 5% ריבית אחרי שנה – 1 מיליון שקל, סכום זהה אחרי שנתיים, ו-20 מיליון שקל של פירעון הקרן אחרי שנתיים.
איגרות החוב נסחרות באופן שוטף בבורסה והן מתנדנדות לפי גורמים שונים – ספציפיים שנוגעים לסיכון של החברה עצמה ולסיכוני שירות החוב שלה, וכלליים – נתוני מקרו, הריבית בשוק ועוד. ככל שהסיכון של החברה גדל, כך התשואה על איגרות החוב תעלה, והמשמעות היא שהמחיר יירד. מנגד, ככל שהסיכון קטן, אז מחיר איגרות החוב עולה.
איגרות החוב הנסחרות בבורסה מחולקות לאיגרות חוב ממשלתיות שנחשבות הבטוחות ביותר ולכן הריבית עליהן נמוכה במיוחד, ולאיגרות חוב קונצרניות – של החברות, ששם התשואה לפדיון קשורה לרמת הסיכון. בשוק יש איגרות חוב מכל הסוגים – איגרות צמודות למדד, איגרות חוב שקליות, איגרות חוב דולריות. המשקיע יכול לבחור איגרות חוב ספציפיות או להשקיע דרך המדדים. יש שורה ארוכה של מדדים על איגרות חוב, ועל כל מדד כזה יש כמה תעודות סל וקרנות מחקות שעוקבות אחריו. כאן , למתעניינים - מדריך להשקעה באג"ח.
המסחר באיגרות חוב מושפע מנתוני מקרו, ובראש וראשונה הריבית של בנק ישראל. כאשר הריבית עולה, ההשקעה באיגרות חוב אמורה לבטא תשואה אפקטיבית גבוה יותר, ובהתאמה מחיר האיגרת יירד. לדוגמה, נניח שאנחנו משקיעים באיגרת שקלית לשנה של חברה מסוימת, ונניח שהתשואה עליה היא 5%. מחיר האיגרת הוא 100 ובסוף התקופה היא תגיע ל-105, ואז תשולם הריבית - 5 אגורות והקרן - 100 אגורות. נניח שריבית בנק ישראל עולה בפתאומיות ל-10%. במצב כזה ברור שהאיגרת לא תבטא תשואה של 5% כפי שביטאה קודם, אלא תשואה גבוהה יותר. אלו שיהיו מוכנים לקנות אותה, יהיו מוכנים לעשות זאת במחיר שיבטא תשואה של 10% ויותר (התשואה בה תהיה מעל 5% מכיוון שהסיכון בחברה המסוימת גבוה כמובן מהסיכון של מדינת ישראל ובהתאמה הריבית/תשואה על האיגרת של החברה גבוהה מהריבית של בנק ישראל). ומכאן שמחיר האג"ח יירד - נניח לכ-95 אגורות כדי לבטא תשואה לפדיון (עוד שנה) של לפחות 10% (מ-95 אגורות ל-105 בסוף תקופה גלומה תשואה של מעל 10%).
פרקטית צפוי שהמחיר יירד יותר, אבל לצורך ההדגמה שיעור הירידה פחות חשוב. מה שחשוב הוא שהתשואה עולה כתוצאה מעלייה בריבית ומחיר האיגרת יורד. זה כמובן פועל גם הפוך - אם ריבית בנק ישראל יורדת, אז המחיר של האיגרת יעלה.
מעבר לנתוני מקרו ובעיקר הריבית, איגרות החוב מושפעות גם מנתונים ספציפיים - מצב החברה, הסיכון של החברה, המינוף הפיננסי של החברה, הרווחים והתזרימים של החברה. כל הנתונים האלו משפיעים על יכולתה של החברה למחזר ולשרת את החובות שלה, ובהתאמה זה משפיע על איגרות החוב שלה. ככל שהסיכון גדול יותר, המשקיעים באיגרות החוב יידרשו תשואה גבוהה יותר, וההיפך - כאשר הסיכון קטן, גם התשואה שתידרש תקטן.
מכשיר נוסף שקיים בבורסה הוא המק"מ, מלווה קצר מועד. מק"מ הוא איגרת חוב שבנק ישראל מנפיק לתקופות של עד שנה, ללא ריבית וללא הצמדה. קונים של איגרת חוב זו מקבלים עבורה בפדיון 100 אגורות. לדוגמה, משקיע קנה מק"מ לשישה חודשים במחיר 97 אגורות. אם הוא יחזיק במק"מ עד הפדיון, הוא יקבל 100 אגורות. המק"מ דומה לפיקדון הבנקאי - פק"מ, אולם ניתן למוכרו בכל יום בבורסה ואין צורך להמתין לסיום התקופה על מנת לפדות אותו. הרחבה על מק"מ תוכלו למצוא - כאן
שיטת המסחר בבורסה - איך סוחרים במניות ומתי?
המסחר בבורסה בתל אביב מתנהל בחמישה שלבים: שלב טרום הפתיחה, שלב מסחר הפתיחה, שלב המסחר הרציף, שלב טרום הנעילה, ושלב מסחר הנעילה. בשלב טרום הפתיחה מוזרמות למחשב פקודות קנייה ומכירה של ניירות ערך, מבלי שיתבצעו עסקאות. הפקודות נבדקות וכל אלו שנמצאות תקינות נשלחות לספק הפקודות, הכולל את רשימת כל הפקודות שנשלחו. תנודות השער המרביות הן עד 35% משער הבסיס, ולכל פקודה יש מינימום מבחינת גודל הפקודה - כמות המניות שמותרת למסחר. החל מהשעה 9:10 מתפרסמים לכל נייר ערך בנפרד השער והמחזור שהיו נקבעים אילו היה זה מסחר הפתיחה. הנתונים שמתפרסמים בשלב זה הם תיאורטיים והם מתעדכנים מדי 15 שניות.
השלב השני הוא שלב הפתיחה. בשלב זה מתקיים מסחר רב צדדי - בין כל הצדדים שהגישו הוראות בשלב הקודם, ובסופו נקבע לכל נייר מחיר/שער הפתיחה. על פי מחיר זה מבוצעות עסקאות הנובעות מפקודות שהוגשו בשלב טרום הפתיחה. זהו שלב שאורך כמה שניות בלבד. בשלב הזה חישוב שער ומחזור הפתיחה נערך בזה אחר זה לכל אחד מהניירות בנפרד. סדר הניירות הוא אקראי ונקבע מדי יום מחדש.
השלב הבא הוא המשמעותי ביותר - השלב הרציף - בשלב זה מתקיים מסחר דו צדדי, רציף וסימולטני. כל הוראה/פקודה נכנסת לספר הפקודות - אפשר לראות את חמש הפקודות הטובות ביותר בקנייה ואת חמש הפקודות הטובות ביותר במכירה, וכל אחד יכול להיכנס עם פקודה כשברגע שיש הצטלבות/התאמה במחיר, יש עסקה. ברגע שיש עסקה, כשפקודות נפגשו, הן כמובן קובעות מחיר מעודכן ונמחקות מספר הפקודות.
גודל מזערי לפקודה בשלב המסחר הרציף במניות ובאג"ח להמרה: במדד ת"א 35 עומד על כמות מניות בסכום של 5,000 שקל. במדד ת"א 90 ובמדדי היתר סכום של 2,000 שקל. בכתבי אופציה הוא כמות כתבי אופציה השווה לכמות המניות בגודל מזערי של פקודת נכס הבסיס מחולקת ביום המימוש. תנודות השער המרביות בשלב המסחר הרציף הן בלתי מוגבלות. בתום המסחר הרציף עוברות כל הפקודות שלא בוצעו לשלב מסחר טרום נעילה.
רק כדי לחדד את השלב הרציף (שהוא רוב שעות המסחר ובו מתקיים רוב המסחר הכספי) - אתם יכולים בזמן אמת לראות לגבי כל מניה את המחיר שלה, את המוכר הראשון במניה, השני עד החמישי - מחיר מכירה וכמות מכירה של כל אחד מהחמישה הראשונים; בדיוק באותו אופן רואים את המעוניינים לקנות - מחיר קנייה וכמות קנייה, וגם כאן מקבלים את חמשת הביקושים הטובים ביותר. ברגע שיש נקודת מפגש - למשל שמחיר הקניה עולה ונפגש עם מחיר המכירה יש עסקה. זה יכול להיות גם הפוך, שמחיר המכירה יירד וייפגש עם מחיר הקנייה; ובכלל - יכול להיות שהם ייפגשו איפשהו באמצע. את כל התזוזות האלו רואים בזמן אמת - דרך האינטרנט, מערכות הבנקים, מערכות של הברוקרים - בספר הפקודות שמרכז את מחיר המניה, המחזור במניה והביקושים וההיצעים הטובים ביותר.
אחרי השלב הרציף נכנסים לשלב טרום הנעילה והנעילה. בשלב טרום הנעילה מוזרמות למחשב המסחר בבורסה פקודות לקנייה ולמכירה של ניירות ערך, אולם לא מתבצעות עסקאות. פקודות אלו מצטרפות לפקודות שהוגשו בשלבי מסחר קודמים אולם טרם בוצעו. שלב מסחר זה אורך דקות. בשלב זה מתפרסם לכל נייר ערך בנפרד השער התיאורטי והמחזור שהיו נקבעים אילו היה מסחר בפועל. בשלב זה, בדומה לשלב טרום הפתיחה, יש גישושים, אך בשלב מסוים מפגישים את הביקוש עם ההיצע ונקבע שער לנייר הערך.
בשלב האחרון, שלב הנעילה, מתבצע בכל נייר ערך בנפרד מסחר רב צדדי, ובו נקבע לכל נייר מחיר (שער מסחר הנעילה). במסחר הנעילה מבוצעות עסקאות בשער הנעילה הנובעות מפקודות שהיו בספר הפקודות בשלב טרום נעילה. בסיום התהליך נקבע שער הנעילה. שער הנעילה עשוי להיות שונה משער מסחר הנעילה.
איך מתבצע המסחר?
המסחר בבורסה מתנהל באמצעות מערכת מחשבים בשם רצף המאפשרת מסחר רציף, ומכאן שמה. לב המערכת הוא מחשב המסחר בבורסה. רשת תקשורת משוכללת מחברת בין מחשב הבורסה לבין המחשבים של כל חברי הבורסה. באופן זה ניתן להעביר פקודות קנייה ומכירה מכל סניף של חבר בורסה ברחבי הארץ והעולם.
שעות מסחר: מערכת "רצף" מאפשרת מסחר רציף בימי א' מ-10:00 עד 15:40 ובימי ב'-ה' מ-10:00 עד 17:25.
המסחר כפי שפורט בשלב הרצף נעשה בעזרת ספר פקודות - כל הפקודות הטובות - הביקושים הטובים וההיצעים הטובים ביותר (חמישה בכל צד) נרשמים בספר הפקודות שבו גם יש מידע על מחיר המניה והיקף המסחר בה. הנתונים האלו כמובן חשופים למשקיעים שיכולים להשתלב במסחר. כאשר מחיר הקנייה והמכירה נפגשים, יש עסקה. למשל, אם הקונה העלה את מחירו ונפגש עם מחיר המוכר, או לחילופין אם המוכר הוריד את המחיר ונפגש עם הקונה - יש עסקה. המשקיעים יכולים בכל שלב להיכנס למסחר באמצעות הזרמת פקודות נוספות ולהיות חלק מספר הפקודות, אם ברצונם לקנות אז להזרים קנייה לפי המכירה שיש בספר הפקודות ואם ברצונם למכור אז להזרים מכירה לפי המחיר והכמות של הקונה שרשום בספר הפקודות.
כדי להזרים פקודות צריך קודם כל לפתוח חשבון ניירות ערך. איך בעצם סוחרים במניות? ובכן, ניתן לרכוש מניות באמצעות חברי הבורסה שמשרתים את ציבור המשקיעים, יועצי השקעות או מנהלי תיקים המוסמכים על ידי רשות ניירות ערך. כדי לסחור בניירות ערך, יש לפתוח חשבון אצל אחד מחברי הבורסה. ניתן לעשות זאת באמצעות אתר האינטרנט של הבנקים ובתי ההשקעות, אבל הפקודה תמיד תעבור דרך חבר בורסה. המסחר הוא אנונימי, וחבר בורסה לא יכול לדעת מי נתן את הפקודה, אלא אם מדובר בבעל עניין אשר חייב לדווח על הפקודה שהעביר. בספרי מסלקת הבורסה מופיעים שמות בעליהם של ניירות הערך.
יחידות ניירות הערך בישראל מופיעות באגורות. מחירי הנגזרים והאופציות בישראל מופיעים בשקלים חדשים.
מידע על המסחר בבורסה ניתן למצוא באתר הבורסה. באתר יש דיווחים של החברות - גם הודעות שוטפות וגם דוחות כספיים, רבעוניים ושנתיים, וחומר זה חשוב ביותר כדי לקבל אינפורמציה על החברות הנסחרות. הדיווח הזה נעשה דרך מערכת מאי"ה שבאתר הבורסה (www.tase.co.il – חלונית מאיה מצד ימין). מדובר במערכת אינטרנט להודעות החברות הציבוריות, שהיא כלי עבודה מרכזי לסוחרים בניירות ערך. האתר מאפשר לקבל מידע מקיף על כל ההודעות שהחברות הציבוריות בישראל מפרסמות, החל ממינוי דירקטורים, עובר במכירה וקנייה של בעלי עניין וכלה בדוחות הכספיים. משמעותי מאוד להיות צמודים לאתר זה. כל דוח מיידי או אירוע חריג מתפרסמים באתר זה בזמן אמת. רצוי להירשם למערכת כדי לקבל במייל דיווחים מיידיים שמתפרסמים על אודות חברות שבהן אתם משקיעים ולסמן חברות מועדפות לקבלת מיילים עליהן.
ניירות הערך בבורסה של ת"א נסחרים כאמור במסגרת מדדים שונים:
מדד ת"א 35
מדד הדגל של הבורסה מתפרסם מאז 1999. בתחילה הוא נקרא מדד המעו"ף או ת"א 25 וכלל את 25 המניות בעלות שווי השוק הגבוה ביותר בבורסה. ב-2017 השתנה שמו למדד ת"א 35 כדי לפזר את המדד על פני יותר מניות ולהקטין בעצם את התלות במניות הכבדות.
המדד מהווה נכס בסיס לאופציות ולחוזים עתידיים, לתעודות סל ולתעודות בחסר הנסחרות בבורסה. תדירות פרסום המדד כל 15 שניות, והוא מתעדכן פעמיים בשנה ב-15 ביוני וב-15 בדצמבר לפי נתונים קובעים ב-31 במאי וב-30 בנובמבר, בהתאמה. קריטריון השינוי שלו הוא שווי השוק של החברות.
מדד ת"א 125
מדד מרכזי שכלל את כל המניות במדדים 25 ות"א 75, אך משנת 2017 התרחב בהרכבו והפך למדד ת"א 35 ומדד ת"א 90 בהתאמה - וביחד מדד ת"א 125. זהו מדד השקעה, וגם הוא מתעדכן מדי 15 שניות. גם הוא, כמו מדד ת"א 25, מתעדכן פעמיים בשנה באותם תאריכים, וגם במדד הזה קריטריון ההחלפה הוא שווי השוק של החברות.
מדד ת"א 90
מדד מרכזי שכלל בעבר את 75 המניות בעלות שווי השוק הגבוה ביותר בבורסה מבין המניות שאינן נכללות במדד ת"א 25 ואשר עומדות בתנאי הסף של המדד. משנת 2017 מדובר על 90 המניות בעלות השווי הגבוה ביותר שאינן נכללות במדד ת"א 35. כמו מדד ת"א 35, הוא מתעדכן פעמיים בשנה באותם תאריכים לפי נתונים קובעים.
קיימים מדדים נוספים לרבות מדד הבנקים, מדד מאגר שכולל את המאגר של כל המניות, מדד מניות טכנולוגיה ועוד. המדדים האלו מתייחסים למניות בעלות שווי השוק הגבוה ביותר בבורסה. גם כאן המדד מתעדכן פעמיים בשנה כמו המדדים האחרים.
בבורסה המקומית ישנה הרשימה הרגילה - מניות שנסחרות בהתאם לשלבים שצוינו קודם, אך יש רשימות "משנה" שנתפסות כמסוכנות יותר ולא סחירות - רשימות של מניות דלות סחירות ומניות שימור. רגע לפני שנסביר על הרשימות האלו, איך יודעים לזהות אותן? "ס" במערכות המחשוב של הבורסה וחברי הבורסה מסמנת את דלי הסחירות; "ש" מסמנת את רשימת השימור.
מניות דלות סחירות
רשימה זו הוקמה במטרה לצמצם את אפשרויות המניפולציה בניירות הערך האלו. זאת, בהתאם להמלצות "הוועדה לבחינת האפשרויות למזעור תרמיות בשוק ההון", שהוקמה על ידי רשות ניירות ערך בשיתוף הבורסה.
המאפיין רשימה זו הוא שניירות הערך שבה נסחרים במסחר רב צדדי רק פעמיים ביום, בתחילת יום המסחר (מסחר הפתיחה) ובסיומו (מסחר הנעילה), ולא ברציף. הרשימה הזו מתעדכנת פעמיים בשנה, על בסיס סחירות ניירות הערך בששת החודשים שקדמו למועדים הקובעים לעדכון הרשימה. המועדים הקובעים הם 15 באפריל ו-15 באוקטובר מדי שנה. עדכון הרשימה בפועל ייעשה מדי שנה ב-15 ביוני וב-15 בדצמבר, בהתאמה.
נייר ערך ייכנס לרשימת דלי הסחירות אם יתקיימו בו ארבעת התנאים המצטברים האלו - חציון מחזור המסחר בששת החודשים כאמור היה נמוך מ-2,000 שקל; מחזור המסחר היומי בששת החודשים כאמור היה נמוך מ-20,000 שקל; נייר הערך נסחר בבורסה יותר משישה חודשים כאמור; נייר הערך לא היה בהשעיית מסחר רצופה במשך שישה חודשים כאמור.
נייר ערך שנמצא ברשימת המועמדים לא ייכלל ברשימת דלי הסחירות בסופו של דבר אם מתקיימים בו אחד או יותר מהמצבים האלה: בנייר הערך מתקיימת עשיית שוק (מונה עושה שוק); נייר הערך כלול ברשימת השימור
רשימת השימור
ברשימת השימור נכללים ניירות ערך של החברות שאינן עומדות בכללי השימור. בניירות הערך שברשימת השימור לא מתקיים מסחר רציף, והם נסחרים בשני מכרזים רב צדדיים – בתחילת יום המסחר (מסחר הפתיחה) ובסיום יום המסחר (מסחר הנעילה).
בכל יום נפתח המסחר בניירות הערך שברשימה, כמו בכל ניירות הערך, ומתקיים בהם שלב טרום פתיחה ומסחר פתיחה. ניתן לדעת אם חברה נמצאת ברשימת השימור ברשימת החברות הנכללות ברשימת השימור באתר הבורסה. בכל הודעה של חברה הנכללת ברשימת השימור המתפרסמת ב"מאיה", מתווספת המילה "בשימור" בצמוד לשם החברה.
ניירות ערך יכולים להימצא ברשימת השימור 24 חודשים. לאחר 12 חודשים מרגע הכניסה לרשימה, רשאי דירקטוריון הבורסה למחוק את נייר הערך מהרישום למסחר בבורסה. לבקשת החברה, המחיקה יכולה להידחות וניירות הערך שלה יכולים להמשיך להיכלל ברשימת השימור במשך שנה נוספת, לתקופה מקסימלית של שנתיים כאמור. אם בתום 24 חודשים מיום שחדל נייר ערך להיסחר ברשימה הראשית לא נוצרו התנאים המאפשרים החזרתו לרשימה הראשית, יימחקו ניירות הערך מן הרישום למסחר בבורסה. כדי שחברה שנכנסה לרשימת השימור תחזור לרשימת המסחר הרגילה, היא צריכה לעמוד בדרישות כמותיות גבוהות יותר מאלה שנקבע כתנאי להעברה לרשימת השימור. זאת, על מנת למנוע מצב שבו חברות תעבורנה מרשימת השימור לרשימה הראשית ולאחר מכן תחזורנה לרשימת השימור לעתים תכופות. התנאים לחזרה לרשימה הראשית משתנים לאחר 12 החודשים הראשונים.
ככלל התנאים להעברה לרשימת השימור משתנים אחת לתקופה כאשר המבחנים הם מבחן שווי החזקות הציבור והכמות הצפה - מניות שאינן בידי בעלי עניין. כדי שחברה לא תעבור לרשימת השימור היא צריכה שהכמות הצפה של מניותיה תהיה מעל 5 מיליון שקל וכן ששיעור ההחזקות שבידי הציבור יהיה מעל 15%.
מה זה המירים?
מניות הן כלי ההשקעה הדינמי ביותר, וכנראה גם המעניין ביותר. אבל יש גם כלי השקעה נוספים. כלי שקרוב למניות הוא ניירות ערך המירים. מדובר ב"מוצרים" הניתנים להמרה למניות. ההמרה מתבצעת על פי תנאים שנקבעו מראש ופורסמו בתשקיף ההנפקה. ישנם כמה סוגים עיקריים של ניירות ערך המירים: כתב אופציה – נייר ערך המקנה למחזיק בו זכות להמירו למניה ב"מחיר מימוש" שנקבע מראש בתשקיף, ואיגרות חוב להמרה.
איגרות חוב להמרה הן יצור כלאיים - מצד אחד חוב לכל דבר ועניין, אך בנוסף סוג של סוכרייה למשקיעים - אופציה להמיר את איגרות החוב האלו למניות. בתשקיף ההנפקה של איגרות החוב נמסרים התנאים הסטנדרטיים, כמו לכל איגרת חוב אחרת - משך התקופה, הריבית, תשלומי הקרן וכו', אבל נמסר גם יחס ההמרה - כמה איגרות חוב יועברו/יומרו תמורת מניה. המשקיעים באיגרות חוב להמרה יהיו מוכנים לשלם בגינן פרמיה ביחס לאיגרות חוב ללא אופציית ההמרה, אחרי הכל האופציה הזו שווה וערכה עולה ככל שפרמיית ההמרה הנגזרת מיחס ההמרה משתפרת, כלומר נמוכה יותר. אך אם הפרמיה גבוהה ולא ריאלית, אזי מרכיב האופציה יהיה נמוך מאוד ולא ממש בעל ערך.
הנה הדגמה לאיגרות חוב להמרה - נניח שאיגרת החוב נסחרת ב-120 אגורות והמניה ב-500 אגורות, ועל פי תנאי התשקיף כל 5 איגרות יכולות להיות מומרות למניה אחת. מכאן ש-5 איגרות חוב בערך של 6 שקלים (5 איגרות חוב במחיר של 1.2 שקל כל אחת) יכולות להיות מומרות למניה שנסחרת ב-5 שקלים. לא כדאי כמובן להמיר את האיגרות האלו, אבל זו אופציה שיש לה ערך מסוים. בנתונים האלו יחס ההמרה הוא 5, ופרמיית המרה היא 20% (היחס בין 6 שקלים ל-5 שקלים), והמשמעות היא שאם המניה תעלה מעל 20%, הפרמיה תתאפס והאג"ח "תיכנס למסלול מנייתי".
נניח שהמניה עלתה בתוך שנה פי שניים - למחיר של 10 שקלים. מחיר האיגרת, בהינתן יחס המרה של 5, הוא לפחות 2 שקלים (5 איגרות חוב של 2 שקלים יכולות להיות מומרות למניה בסך 10 שקלים); אם האיגרת תיסחר מתחת ל-2 שקלים, השחקנים בשוק יקנו אותה וימירו למניות, ולכן המינימום שלה הוא 2 שקלים. המחיר הזה מנותק מהמחיר האג"חי - בגלל עליית המניה היא כבר לא אג"ח, היא יצאה מהמסלול האג"חי ועברה למסלול המנייתי. היא עלתה ממחיר של 1.2 שקל למחיר של 2 שקלים - אין אג"ח עם ריבית, הצמדה, שיכולה לעלות בשיעור כזה - בקיצור זו מניה בתחפושת.
המוצר הזה, כפי שעולה מההדגמה, עשוי להיות אטרקטיבי למשקיעים, אבל חברות נוטות פחות להשתמש בו בשנים האחרונות, כנראה מכיוון שבעלי השליטה בהן לא מעוניינים להידלל בהחזקותיהם.
מה הם נגזרים ואופציות?
כלי השקעה נוסף בעל מרכיב מימוש הוא האופציה. חברות מנפיקות אופציות למניות - המשקיע משלם תמורה מסוימת היום ויש לו אופציה לקבל את המניה בתמורה למחיר ידוע מראש עד מועד מסוים ידוע מראש. האופציות למניות פחות פופולריות מבעבר, אבל הן עדיין חיות ובועטות. מה שכן מאוד פופולרי הן אופציות על המעו"ף, מכשיר של הבורסה ולא של החברות עצמן; מדובר בעצם בנגזרים - מכשירים פיננסיים, שמחירם נגזר (קשור) מנכס אחר, הנקרא "נכס הבסיס". לדוגמה, מחירם של נגזרים על מדד ת"א-25 מבוסס, בין היתר, על ערך מדד זה במהלך המסחר בבורסה. בבורסה בת"א נסחרים שני סוגים של נגזרים: אופציות וחוזים עתידיים. אופציות המעו"ף מהוות חלק גדול מהמסחר השוטף בבורסה כאשר הן משמשות ככלי הגנה לתיקי השקעות וגם כספקולציה. מאוד לא מומלץ להיכנס לתחום הזה לפני שעברתם דרך משמעותית בשוקי ההון ובמסחר בשוקי ההון. הנגזרים והאופציות הן מכשירים זוללים הון, ואתם צריכים להיכנס לשם, (אם בכלל, בעיקר אם אתם מפעילים הגנה על התיק, או מיישמים אסטרטגיה שמגדרת את ההפסד או שמוגבלת בהפסד.
ומה עוד אפשר לעשות בבורסה? מכירה בחסר (שורט)
מכירה בחסר היא מכירת נייר ערך שאינו בבעלות המוכר. לשם כך, המוכר צריך לשאול מגורם אחר את ניירות הערך המיועדים למכירה, קודם המכירה בחסר. יש מי שטוען שמכירות בחסר תורמות לשכלול המסחר ולשיפור הנזילות בשוק. מכירה בחסר נועדה להגן על המשקיע מפני ירידות או פשוט להמר נגד עלייה (בעד ירידה) במניה או במדד מסוים.
במכירה בחסר מעורבים השואל, המשאיל ובדרך כלל גם חבר בורסה המתווך ביניהם.
משאיל – בעל נייר ערך המוכן להשאילו לאחר. המשאילים העיקריים הם המשקיעים המוסדיים – קופות גמל, חברות ביטוח, קרנות נאמנות ומנפיקי תעודות סל. שואל ("שורטיסט") – מי ששואל את נייר הערך לצורך מכירתו בחסר. חבר בורסה – הגוף המתווך בין המשאיל לשואל.
תעודת סל בחסר - בבורסה נסחרות תעודות בחסר, שהן מכשיר פיננסי שביצועיו הפוכים לביצועי המדד המשמש כנכס הבסיס. כלומר, ירידה במדד שאחריו עוקבת התעודה מגדילה את ערכה וההיפך. בכך מאפשרות תעודות בחסר להרוויח בעת ירידת המדד. התעודות מאפשרות למשקיע לפעול בדרך הדומה למכירה בחסר, ללא צורך בכתבי השאלה. אסטרטגיה הדומה למכירה בחסר אפשר לבנות גם באמצעות שוק הנגזרים. אבל רגע - מה הן בכלל תעודות סל?
קרנות סל/תעודות סל - קרנות סל החליפו את את תעודות הסל בשוק המקומי. מדובר במכשירים פיננסיים העוקבים אחר מדדי מניות, אג"ח, סחורות (זהב, כסף, נפט) ועוד. התעודות מאפשרות למשקיעים לרכוש "סל" סחיר של ניירות ערך הכלולים במדדים, וכך "להיצמד" לביצועי המדדים בקלות ובעלות נמוכה. עם המכשירים בקבוצה זו נמנים תעודות מדד, תעודות בחסר, תעודות מדד סחורה, אופציות כיסוי ועוד.
ואם כבר אנחנו מדברים על מכשירי השקעה, אז מהי בעצם קרן נאמנות? קרן נאמנות היא מכשיר פיננסי המאפשר להשקיע בניירות ערך באמצעות השתתפות בתיק השקעות המנוהל במשותף עבור המשקיעים בקרן בידי חברה לניהול קרנות ("מנהל קרן"). קרן נאמנות עצמה איננה נסחרת בבורסה. ההשקעה מתבצעת על ידי רכישת יחידות השתתפות, המקנות חלק בתיק ההשקעות שלה. שווי יחידות הקרן נקבע בכל סוף יום מסחר ומשקף את שווי נכסיה בניכוי התחייבויותיה.
מקורות המידע – איפה למצוא מידע על מניות, אג"ח ועוד?
המקור המשמעותי ביותר הוא אתר הבורסה עצמה - אתר הבורסה – www.tase.co.il באתר ניתן להתעדכן בנתוני המסחר השוטף, המוצגים בעיכוב של 20 דקות,, במחזורי המסחר ובמדדים, וכן לקבל נתונים היסטוריים על התפתחות המדדים ושערי ניירות הערך.
בנוסף, ניתן למצוא מידע בבתי השקעות ובאתרים פיננסיים שונים שמתעסקים במניות. ישנן חברות פרטיות רבות שעסוקות במסחר המאפשרות גישה לנותני המסחר לעתים גם בזמן אמת.
מקורות נוספים הם הבנקים השונים שבאתרי האינטרנט שלהם תמצאו אינפורמציה על מניות בעמודי ההשקעות.
אתר משמעותי נוסף הוא המאי"ה - לדיווחי חברות והודעות בורסה. על איזה מידע מדובר? בראש וראשונה תשקיף! התשקיף הוא המפגש הראשון של חברה עם ציבור המשקיעים - החברה מפרסמת תשקיף כדי שהם יקראו, ילמדו, יבינו את החברה וישקיעו במניותיה או באיגרות החוב שלה. התשקיף בעצם הופך את החברה לשקופה - בתשקיף אמור להיות הכל - מידע פיננסי מפורט מאוד, מידע עסקי מפורט מאוד - לקוחות, מתחרות, ספקים, תלות בעובדים, מוצרים עיקריים, חומרי גלם ותלות בספקים, כוח ייצור, ועוד.
חוץ מהתשקיף ישנו דוח עסקי התאגיד - מידע שמפורסם בדוחות השנתיים והוא סוג של מיני-תשקיף - מפורט מאוד, רחב מאוד, המקום הראשון שמשקיע מתחיל צריך להגיע אליו. חוץ מזה ישנם הדוחות הכספיים - השנתיים והרבעוניים כשלצידם דוח דירקטוריון/סקירת מנהלים שבה המנהלים סוקרים את אירועי התקופה - רבעון, חצי שנה, שנה. להבדיל מתיאור עסקי התאגיד ששם המידע רחב מאוד ולא מתייחס לתקופה מסוימת, סקירת המנהלים מתייחסת לתקופה עצמה.
זה העיקר מבחינת חומר ומידע על החברה. באתר הבורסה מתפרסם במקביל מידע בורסאי על החברה - מחיר, מחזור, שווי שוק - השווי שהשוק מקנה לחברה הנקבע על פי מספר המניות של החברה כפול המחיר למניה.
טוב, כל זה נחמד, אבל מה עושים עם זה, איך פועלים בבורסה? הנה דוגמה למסחר בניירות ערך – מניות, איגרות חוב...
משקיע החליט להתחיל לסחור בבורסה לניירות ערך בת"א. לאחר שחקר ובדק מצא את המניה שמבחינתו תיתן לו תשואה עודפת, ופנה לפקיד הבנק וביקש שייבצע עבורו את הפעולה.
הוא ביקש לרכוש מניה Y בסכום של 10,000 שקל. אבל כדי שפקיד הבנק יצליח לעשות זאת, אותו משקיע חייב לתת לפקיד את שער הקנייה. שער הקנייה הוא השער המופיע בעת המסחר במניה ליד המניה. את השער בזמן אמת ניתן למצוא בדרך כלל בחשבון הבנק באינטרנט או לשאול את הפקיד. ניתן גם לראות שערי מניות באתרים השונים, אבל בעיכוב של 20 דקות בדרך כלל.
לאחר שנתן לפקיד את שער הביצוע שהוא מבקש שיהיה, הפקיד נותן את ההוראה. אותו משקיע יכול לעקוב באמצעות הפקיד ולבדוק אם ההוראה בוצעה. בדרך כלל מתחת לשער המניה כפי שנסחרת ברגע נתון מופיעות פקודות קנייה ומכירה לפי ביקוש והיצע. צד ימין ביקוש עם כותרת ירוקה, צד שמאל היצע עם כותרת אדומה. רשימת ההיצעים והביקושים כוללת שלושה ביקושים והיצעים בכל צד. אם הביקוש למניה הוא בשער גבוה מהמבקש הראשון, הבקשה של אותו משקיע תופיע ראשונה. אם המציע יסכים למכור, תתבצע עסקה, וההוראה תיקלט ותבוצע. במצב זה המשקיע יראה את הביצוע בתיק ניירות הערך שלו, גם אם מדובר במניה אחת בלבד.
דרך נוספת לרכוש ולקנות היא לבד באמצעות אתר הבנק או אתר חשבון ההשקעות אם קיים כזה, באותו אופן שהוסבר.
במקרה שהוראת קניית המניה ניתנה בשלב הטרום מסחר, המשקיע יראה את הביצוע בעת פתיחה המסחר - במסחר הרציף. במצב של מתן הוראה בשלב הנעילה, המשקיע יראה ביצוע, אם נקלט ובוצע, בסיום המסחר.
במקרה של מתן הוראה בשלב הרציף וביצוע שלה, המשקיע יראה את המניה בתיק באופן מיידי.
סיכום ב-5 נקודות
1. להשקיע לבד זה יתרון גדול - בדמי הניהול, בשקיפות, בשליטה שלכם על הכסף
2. לא חייבים להיות גאונים בניתוח דוחות כדי להשקיע - אפשר דרך מכשירים פסיביים, עוקבי מדדים, כמו תעודות סל וקרנות מחקות
3. מי שמעוניין יכול להיכנס לעובי הקורה ולבחור ניירות ערך בפינצטה, אך כאמור בסעיף הקודם לא חייבים ולא בטוח שבסוף הדרך זה מספק תשואה עודפת.
4. חשוב לדעת מה רמת הסיכון שלכם ולפזר את ההשקעות בהתאם על פני כל האפיקים.
5. צריך לעקוב אחרי התיק, לעשות שינויים בהתאם ולאזן אותו כל תקופה מחדש.
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
-
1.התוכן הזה כל כך טוב - ממש מעולה. (ל"ת)jony 08/12/2021 17:09הגב לתגובה זו1 0סגור
