"עם כל הכבוד לעסקאות, ליטיגציה היא גולת הכותרת של המשפט"
עו"ד יאיר ליבוביץ, שותף בכיר במשרד עוה"ד ב. לוינבוק, על המשיכה לשמיים ולגובה עוד מהילדות; העבר הצבאי כטייס קרב; הטיסות המרגיעות במטוס הקל שלו; השכן, פרופ' יצחק זמיר, שכיוון אותו ללימודי משפטים; האח, פרופ' יורם יובל, שבגיל 18 החליט לשנות את שם משפחתו; והסבא, ישעיהו ליבוביץ ז"ל
רקע: "נולדתי בירושלים לפני 61 שנים לאבא אורי ולאמא יפה, שניהם אינם בין החיים. אבא היה פרופסור לנוירולוגיה, ונפטר בגיל 38 ממחלה קשה. הייתי בן 9 כשזה קרה. אמא היתה מורה שעשתה הסבה לאדמיניסטרציה אחרי שאבא נפטר. אני הילד האמצעי: אחי הגדול, הפסיכיאטר, פרופ' יורם יובל, שינה את שם המשפחה שלו כשהגיע לגיל 18, ואחותי הצעירה ממני, עופרה, היא מורה למחשבת ישראל.
"למדתי בליד"ה (התיכון ליד האוניברסיטה), והתגייסתי לחיל האוויר. שירתתי כטייס בטייסת קרב,הייתי מדריך בבי"ס לטיסה, מפקד קורס טייס, בית ספר לטיסה. עמיקם נורקין (לימים מפקד חיל האויר – נ.מ). היה חניך שלי כשהיתי מפקד הקורס. מהיום הראשון ידענו שהוא יהיה יום אחד מפקד חיל האוויר, הוא היה חניך מבריק. ביום ההורים הגיע אלי אבא שלו ואמר לי 'שמעתי מעמיקם שמפקד הקורס שלו הוא הנכד של ליבוביץ; אני הייתי עם הבן שלו (של ליבוביץ) אורי בצנחנים. מה קורה איתו היום'?' אז אמרתי לו שאורי זה אבא שלי, ושהוא נפטר כבר מזמן, ולכן לא שמע ממנו. שנים אחר כך, כשהבת שלי, נועה, התגייס, היא התקשרה אלי ערב אחד כשהיתה בטירונות, ואומרת לי: 'פגשתי כאן מישהי בטירונות, דיברנו, וגם אבא שלה טייס. קוראים לה מיכל נורקין. ' כשסיפרתי את הסיפור הזה לנורקין, הוא אמר לי: 'באיזו עוד מדינה בעולם יכול להיות צירוף מקרים כזה, של מפגשים של שלושה דורות בצבא?!'
"מגיל צעיר מאוד נמשכתי לגובה ולשמיים. ההורים שלי סיפרו שבגיל 5, כששאלו אותי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול, אמרתי שאני רוצה להיות מנהל של שדה תעופה. הייתי מתפלח לבניינים שהיו בבנייה, כדי לראות את ירושלים מלמעלה. כשקיבלתי כסף בבר-מצווה, השתמשתי בחצי ממנו לטיסה מעל ירושלים. הייתי בגדנ"ע אוויר ובקורס דאייה.
- כל הכותרות
"בגיל 40 הפסקתי לטוס במילואים, כי הרגשתי שאני כבר לא בן 18 ושאין לי אותן היכולות. אומרים שבסניליות יש שלושה שלבים: כשאתה יודע שאתה סנילי, כשגם האחרים רואים את זה, והשלב השלישי, זה כשרק האחרים יודעים את זה. אז כשהרגתי שהיכולות שלי כבר לא כמו שהיו פעם, הפסקתי לטוס. "
דמות שהשפיעה עלי, ולמה: "סבא שלי. בגלל שאבא שלי נפטר כשהייתי ילד, הוא היה מן דמות אב עבורי. ביחסים האישיים הוא היה שונה לגמרי מאשר הדמות שלו כלפי חוץ, כאיש זועף וכועס. הוא היה איש מאוד חם, ואי אפשר לתאר בכלל כמה הפקתי ממנו. אני זוכר את החדר שלו, שהיה מהרצפה עד התקרה עמוס ספרים, בכל הקירות. רק סביב החלון והדלת לא היו ספרים. אני זוכר שפעם הוצאתי ספר מהספריה, ומאחוריו היה עוד ספר. כלומר, הספרים מילאו את המדפים בשורות כפולות. ואתה יודע שהוא קרא את כולם. ההשכלה מבחינתו היתה ערך עליון. כשאתה גדל ליד ענק כזה, אתה יודע שלא תוכל להשתוות אליו, אבל אתה רוצה להיות מסוגל לנהל איתו שיח.
לימודי משפטים: "לי היה די ברור שאלך ללמוד מדעי הטבע, כמו הרוב אצלנו במשפחה. אבל בצבא הבנתי שבני אדם יותר מעניינים אותי.השכן שלי בקומה למעלה , היה פרופ' יצחק זמיר, לימים היועץ המשפטי לממשלה ושופט בבית המשפט העליון. היו לי שיחות איתו, והוא אמר לי שהוא חושב שלימודי משפטים יתאימו לי. בעקבות העצה שלו הלכתי ללמוד משפטים. את החצי הראשון של ההתמחות עשיתי אצל אליעזר גולדברג ז"ל, כשהיה שופט בבית המשפט העליון, ואת החצי השני אצל עו"ד בני לוינבוק ז"ל.
ליטיגציה: "המשרד שלנו עוסק בליטיגציה אזרחית מסחרית. עם כל הכבוד לעסקאות, מבחינתי ליטיגציה היא גולת הכותרת של המשפט, וזה מה שמשך אותי במשפטים. בליטיגציה אתה מביא את כל יכולותיך כדי למצוא את הטיעון המשפטי שיוציא את הצדק לאור.
"המשרד שלנו מדורג במקומות הראשונים בכל תחומי העיסוק. אנחנו משרד בוטיק של 15 עורכי דין, שכולו קומנדו ליטיגציה. לאורך השנים, קיבלנו לא מעט הצעות למיזוג ותמיד דחינו אותן. חשוב היה לנו לשמור על ה-DNA של המשרד, נוח לנו עם זה שאנו שמורת טבע בג'ונגל הזה של עריכת דין".
המהלך המקצועי המשמעותי: "כשהייתי מתמחה של לוינבוק, הוא הכניס אותי לתיק של ביטוח בנקאי. בעקבות התיק ההוא, נחשפתי לתחום הביטוח, וצברתי מומחיות בנושא הביטוח, על כל נגזרותיו. זו הזדמנות שהתגלגלה לידיי בזכות אותו תיק".
מהלך שאתה מצטער עליו: "הניסיון שלי לימד אותי, שאין מה להסתכל על העבר. אתה לא יכול הרי לשנות אותו, אבל כן צריך לתחקר ולהפיק לקחים . אני משתדל להסתכל קדימה ופחות לעסוק בעבר. אני די מרוצה מהבחירות שלי בחיים: גם מהבחירות המקצועיות, מהשותפים שלי, וגם מהבחירות האישיות.
"ידוע הרי שבעלים ממלאים אחר הוראות של הנשים שלהם. במקרה שלי, ביצעתי את ההוראות של אשתי רימונה (רימונה לייבוביץ', כלכלנית בבנק ישראל לשעבר, שבין היתר כיהנה כיו"ר ועד עובדי בנק ישראל – ה.מ) עוד לפני שהכרנוו: היא היתה פקחית טיסה, מפקדת של מגדל פיקוח, בתור קצינה צעירה. כך שכטייס, את ההוראות קבלתי ממנה עוד לפני שהכרתי אותה, וככה זה עד היום. במהלך השירות, חיל האוויר שלח אותנו לטיול כייף באירופה. היינו 36 בנים ושתי בנות, שאחת מהן רימונה, כך שהתחרות היתה קשה. אני זכיתי".
הילדים: "אני מאוד שמח שאף אחד מהילדים לא הלך לעריכת דין, ועשו את הבחירות שלהם: אורי וטרינר, תמר בתחום התקשורת החזותית, נועה למדה פסיכולוגיה , ויובל (שהתחיל קורס טייס וכיום קצין בצבא), מסיים לימודי מדעי המחשב. זה חשוב שכל ילד יילך בדרך שלו, לפי נטיות ליבו".
מוטו בעבודה ובחיים האישיים: "אתה צריך להיות שלם עם עצמך להרגיש טוב עם עצמך, להסתכל בראי ולא להשפיל מבט, להרגיש שיש משמעות למה שאתה עושה. תעשה את העבודה באופן הכי מקצועי שאפשר. המוטו הוא לדעת שעשית מה שיכולת".
לא אוהב בעבודה שלי: "מפריע לי שהרבה אנשים בציבור מכניסים פוליטיזציה למערכת המשפט. באולמות בתי המשפט, הפוליטיזציה לא קיימת. התיקים שבהם יש חשיבות לדיעה הפוליטית, הם בשוליים שבשוליים, בודדים. מי שיודעים הכי טוב לבחור את השופטים המתאימים, הם השופטים. הם יודעים להעריך הכי טוב את הכישורים הנדרשים לשופט. אני הכי סומך על דעתם בכל מה שקשור לבחירת שופטים, וכל הטענות כאילו יש איזו חונטה, הן פשוט לא נכונות. "
שעות הפנאי: "אחרי שהשתחררתי והתחלתי את המסלול המקצועי, חלמתי בלילות על מטוסים, ובימים הייתי עורך דין. יום אחד בא אלי חבר מהצבא, וניסה לשכנע אותי להצטרף אליו לטיסה במטוס קל, של שני מקומות. לא הבנתי מה מעניין בזה. עד שפעם התרציתי, לפני 15 שנה, ומאז הבנתי שאפשר לטוס אחרת. בטיסה קרבית החווייה מאוד אינטנסיבית, אתה לא רואה כלום. בטיסה במטוס קל אתה רואה כל שיח, כל עץ. זה מנקה את הנשמה. יש לי מטוס קטן, שחונה בראשל"צ, בערך פעם בשבוע אני עולה עליו עם חבר, עם ילד, עם לקוח. בזמן הזה אני מתנקה, לא חושב על כלום: לא עלהתיקים, לא על לקוחות, לא על המשכורות. מבחינתי זה חלום הילדות שלי.
"זה נתן לי גם הזדמנות לתרום לקהילה: בתחילת המלחמה קיבלנו אישור מיוחד להטיס מפונים בים המלח, לטיסות כייף. כל אחד מאיתנו עשה בערך חמישה סבבים כאלה".
היייתי רוצה לפגוש את: האחים רייט (שהיו הראשונים להטיס מטוס, ב-1903). הייתי שואל אותם איך עלה במוחם הרעיון ואיך הצליחו להביא אותו לביצוע, בלי שום הדרכה. הם שינו את העולם. הם גיבורי ילדותי, ומאוד מעוררי השראה".
התכונות שהביאו אותך למקום שלך: "ההכשרה של חיל האוויר נותנת לך כלים לתחום הליטיגציה. יש המון הכנה, אתה לומד את המטרה, ואתה מכין תגובות לסיטואציות שונות. כך גם בליטיגציה: לפני שאתה הולך למשפט, אתה מתכונן לאפשרויות השונות, אבל אתה צריך גם לדעת לאלתר. ממש כמו שבטיסה אומרים לך: 'קבל שינוי משימה'.
התכונות שמפריעות לך: "לפעמים אני לא סבלני מספיק, קצר רוח. למשול ברוח זו מעלה גדולה, ולא תמיד אני , ולפעמים אני מצטער על זה".
מניע אותי לקום בבוקר: "המטלות האינטנסיביות, הלחץ, התיק של מחר. זה לא רע שאתה עסוק וצריך לעשות דברים. כשיש לך למה לקום בבוקר, ויש לך משימות ודדליינים, זו ברכה".
מזל או שכל: "שניהם מאוד חשובים אבל שניהם לא בשליטתך. תתרכז במה שיש לך. לא במזל.
כבוד כוח או כסף: "אף אחד מהם. נכון שכסף מאפשר לך, אבל אתה מבין שיש דברים יותר חשובים, כמו משפחה, אהבה, משמעות, יכולת להשפיע, לעשות טוב, להיות בנאדם הגון. מבחינת סבא שלי, בנאדם צריך כסף כדי לקנות ספרים. זה מה שגרם לו הנאה".
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
