נגה בריינס

מיליונים מתו משימוש באופיואידים - עשרות חברות תרופות ייצרו ומכרו את משככי הכאבים האלו שהפכו לממכרים ולהורגים; רובן ייצאו עם קנסות גבוהים, אבל ימשיכו "לחיות"; על הבעיה המוסרית בלהשאיר אותן "בחיים" ועל הדילמה של המשקיעים

מתי צריך לפטר עובד, האם לענות למנהל כשהוא שולח הודעה אחרי שעות העבודה ואיך מזהים ונזהרים ממנהלים בעיתיים?

מה הקשר בין הבנק, הממסד הרפואי וענקיות הטכנולוגיה? כולם משתמשים בנכסים שלנו בלי לשלם או לפצות אותנו, ברוב המקרים אין לנו יכולת לסרב ויותר מכך – אנחנו חייבים להם כסף

למה באמת כולם מודאגים מכך ש'הצעירים עוזבים את תל אביב' ומדוע זה בכלל דבר טוב. מה צריכים ראשי הערים שמסביב לעשות כדי לעזור לה לקרוס?

למי נוח שאנחנו משוכנעים שהבעיה שלנו היא עודף רגולציה? אולי הבעיה בישראל היא לא רגולציה אלא אכיפה בררנית? 

זה מתחיל ונגמר בחסה: צריך לומר, החברות הללו לא באמת רוצות לשפר את כדור הארץ ולזהם פחות את הסביבה. הטבע עושה את העבודה בצורה טבעית הרבה יותר טוב מהן

נגה בריינס קוראת לעשות חושבים לגבי הדרך הנכונה לצמוח ולשנות את "צמיחת האינסטגרם" לצמיחה פנימית שתהפוך את ישראל למקום טוב יותר לחיות בו

מול הסתדרות המורים שלא משפרת את המערכת מתגבש אירגון של מורים צעירים, אך השינוי האמיתי יבוא מהלקוחות האמיתיים של מערכת החינוך - הילדים עצמם

כלי התקשורת מתדלקים את עליית המחירים, בכך שנותנים ראיונות כדי למלא עמודים, ולא בודקת בעצמה. אנשי הנדל"ן (וזה נכון גם לתחומים אחרים) מעבירים מסרים לקולגות ולמתחרים, דרך התקשורת, ואף אחד לא אומר שבעצם יש כאן תיאום מחירים