עודד ארבל

יש לפרש את כלל ההשתק השיפוטי עפ"י תכליתו כך שכאשר לא עלולה להיווצר פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט, ניתן יהיה לעלות טענות מנוגדות במסגרת התדיינויות שונות

@ לערכאה דיונית קיימת סמכות שלא לאמץ את ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים, ולכן גם לבית המשפט שלערעור נתונה סמכות דומה @

@ על ההליך הפלילי כולו חלה חובה כללית של תום לב והגינות מצד המדינה. עם זאת, היקפה של חובת תום הלב משתנה בשלבי התפתחות הדיון הפלילי. במהלך החקירה, חובת תום הלב וההגינות מחייבת שמירה על כללי התנהגות המגינים על זכויותיו של הנחקר. בעת שמוגש כתב האישום, עקרון ההגינות ותום הלב מחייב כי לאחר שהסתיימה החקירה תובא מידת שיתוף הפעולה של הנאשם כנתון בר משקל של ממש במסגרת שיקולי הענישה. כך, גם אם הנחקר לא עשה זאת במסגרת של הסדר טיעון@

@ ברע"א 5664/04 מדינת ישראל נ' יואב בן גרא, כמנהל עזבון המנוחה שרה לוי ז"ל (להלן: "הלכת בן גרא") קבע בית המשפט העליון, בדונו בתקיפה של החלטה הנוגעת לענייני הפקעות, כי אין להכיר, לעת הזו, בכך שלבית המשפט המחוזי נתונה סמכות מקבילה לזו של בג"ץ. כעת קובע בית המשפט העליון (כב' הש' א' גרוניס) כי הלכה זו יפה אף לעתירות שמוגשות כנגד הפעלת סמכות שלטונית ע"י שר@ סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, מאפשר לבית משפט להעביר עניין הנדון בפניו לבית משפט אחר (כולל לבית המשפט הגבוה לצדק) אם הוא מגלה כי אינו נמצא בסמכותו. לעניין זה קובע בית המשפט העליון כי הכלל הקבוע בסעיף 79(א) לחוק איננו חובה שלא ניתן לסטות ממנה. על כן, כאשר בית משפט מחליט כי עניין שהובא בפניו אינו בסמכותו אלא בסמכות בית המשפט הגבוה לצדק, עדיף שיסלק את התובענה על הסף ולא יורה על העברתה@

@ מהן הנסיבות בהן יותר לנאשם לחזור בו מהודייתו?@

@ סעיף 36 לחוק הירושה תשכ"ה-1965 קובע, בין השאר, כי ניתן לבטל צוואה ע"י ביטולה במפורש, באחת הצורות לעשיית צוואה. סעיף 20 לחוק הירושה מפרט דרכים לעשיית צוואה וקובע, בין השאר, כי חתימת מצווה על צוואה להיעשות בפני שני עדים @ עולה השאלה האם הצהרת מצווה על ביטול צוואתו, שנעשתה בתצהיר בפני עד אחד בלבד מהווה "ביטול במפורש" כדין של הצוואה? @

@ לאחר שבית-משפט דן בעניין ונתן את פסקו, שוב לא תוכל לצוף ולעלות שאלת הסמכות העניינית בכל שלב נוסף של הדיון. זאת, גם אם הפסק ניתן בערעור שהגיש בעל דין בעוד שההליך הנכון היה בקשת רשות ערעור @

@ בית המשפט העליון (כב' המ"נ מ' חשין) קבע כי אין מניעה לערוך לעובד שכיר שומה לפי מיטב השפיטה על בסיס הפרש הון בלתי מוסבר@ עוד קבע בית המשפט העליון כי בנסיבות המקרה הנדון, ניתן לייחס את הפרש ההון הבלתי מוסבר גם לשנים הסגורות (שנים שלגביהם לפי החוק פקיד השומה אינו רשאי עוד להוציא שומה) שכן פקיד השומה בשומתו המקורית ייחס את הפרשי ההון גם לשנים הסגורות@

בית המשפט העליון התיר על כנה (בדעת רוב) את ההלכה שנקבעה בע"פ 677/83 בורכוב נ' יפת (להלן: "הלכת בורכוב") לפיה "כלל הצפיות", הקובע כי היסוד הנפשי של כוונה מתקיים בעושה, אם לא רצה להשיג תוצאה כלשהי בהתנהגותו, אך נתקיימה אצלו צפייה ברמת הסתברות כי התוצאה אומנם תושג עקב התנהגותו, אינו חל בעבירת לשון הרע