משה קציר

בית המשפט קבע, כי לא ניתן לפסול רישיונות נהיגה על סמך הוראת סעיף 56 לפקודת התעבורה, שעניינה מידת מסוכנותו של הנהג או מופרעותו. נקבע, כי מדובר בסעיף מעורפל, הנעדר גבולות ברורים, ומשכך אינו ישים והחלטה לפסול רישיון של נהג בהתבסס עליו, אינה סבירה ואינה חוקתית.

בית המשפט קבע בדעת רוב, כי יורשיו של אדם שנגזר עליו בעבירת מס קנס כספי (שחולק לתשלומים) או מאסר תמורתו, אינם באים בנעליו לצורך ביצוע עונשו. נקבע, כי בהגיע מועד התשלום, הוראת התשלום לא התגבשה והיא "אות המתה", באשר המנוח אינו בין החיים. כך גם כעולה מסעיף 236 לחסד"פ לפיו, "נפטר אדם ייפסק כל הליך פלילי נגדו". כן נפסק, כי הפעלת חוק המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות יופעל לגבי גביה בזמן אמת, אשר מתגבש ביחס לכל תשלום בנפרד עת הגיע מועדו, שאז יהפוך הקנס לחוב שדינו כדין מס ולא לפני כן.

בית המשפט דחה תביעה בעילות של רשלנות, הצגת מצג שווא והפרת חובת האמון והזהירות, כנגד עורך דין של הצד השני, שניסח הסכם קומבינציה עם התובעים אשר לא יצא אל הפועל, בשל כך שהזכויות בקרקע לא היו שייכות להם. נקבע, כי התובעים עצמם הצהירו באופן מפורש בחוזה, אודות טיב זכויותיהם בקרקע; כי חובת הזהירות של הנתבע, אשר לא היה בא כוחם של התובעים, היא פחותה; התובעים הבינו כי מדובר בעסקה מחייבת ואף לא ביטלו אותה למרות שיכלו לעשות כן, כנראה משיקולים של כדאיות העסקה, אשר אינם מהווים עילה לביטול חוזה

בית המשפט זיכה את המערער, בעליה של מסעדה, אשר הניח שולחנות וכסאות על המדרכה, ללא קבלת היתר. נקבע, כי על אף שאין מניעה כי שטח פרטי יכנס לגדרי המונח "רחוב", הרי שלאור מעמדה של זכות הקניין יש להוכיח כי מדובר ב"רחוב", במובן זה שהציבור נכנס אליו ועושה בו שימוש, וכי הצבת השולחנות מהווה הפרעה לתנועה, שיש בה משום פגיעה בחופש התנועה של העוברים והשבים. משלא עמדה המשיבה בנטל זה יש לזכות את המערער

בית המשפט קבע, כי נזק הנגרם כתוצאה ממעשה עוולה אזרחי וגרם לליקוי נפשי או שכלי בניזוק, שבעטיו הוא סבל חסרון ממון וכיס, יסווג כנזק גוף, וזאת במובחן מפגיעה נפשית שהינם אך בשל עצם "היפגעותו" של הניזוק בכבודו, בשמו, במעמדו, בדימויו העצמי וכיוב', שאז יסווג הנזק כממוני לענין תשלום האגרה

בית המשפט ביטל שטר משכנתא עליו חתם המנוח כערבות לחשבונות הבנק של בניו. נקבע, כי הפרת חובת הגילוי של הבנק, בכך שלא מסר למנוח מידע בדבר יתרות החוב הקיימות בחשבונות נשוא המשכנתא, מביאה לבטלות שטר המשכנתא באופן מוחלט. זאת, הואיל ומדובר בנתון מהותי ביותר, שאילו היה המנוח מודע לו עובר לחתימתו על שטר המשכנתא, לא היה ממשכן את הנכס שבבעלותו. נקבע, כי אין לבצע הפרדה מלאכותית בין החובות לסוגיהם ולבטל את המשכנתא רק בהתייחס לחובות "העבר".

בית המשפט הרשיע חברה אשר שילמה לעבדיה שכר מינימום טיפין טיפין ולשיעורין, בעבירה על הוראות חוק שכר מינימום. נקבע, כי חרף העובדה שחוק שכר מינימום אינו מציין את המועד תשלום השכר, יש לקרוא לתוכו את הוראות חוק הגנת שכר בענין, וזאת בהתאם לדרך הפרשנית לפיה לצד לשון החוק, יש תפקיד גם לתכלית, למטרות ולאינטרסים אותם מבקש החוק להגשים, ואשר במקרה דנן הוא הבטחת קיום הוגן לכל.

בית המשפט קבע, כי ככל רשות מינהלית אחרת, אף הבורסה לניירות ערך יכולה לחוב בנזיקין, וכי בינה ובין החברות הנסחרות בה, קיימים יחסי שכנות המצדיקים באופן עקרוני הטלת חובת זהירות מושגית על הבורסה. ברם, החלטתה לסרב לרשום הצעת רכש חוזר בתשקיף, וכן בקשתה לעכוב ביצועו של פסק דין, שקבע כי היא טעתה בהחלטתה זו – אינן עולות כדי רשלנות.

בית המשפט קבע, כי עקרון טובת הילד בענייני משפחה, יבוא כשיקול מרכזי גם בהליך אגבי של משמורת, כגון: בירור הפורום הנאות. לענין אחרון זה, נפסק כי יש להביא גם בחשבון, כי כללי המשפט הבינלאומי הפרטי בדבר כיבוד הדדי בין ערכאות ובדבר נאותות הפורום מהווים חלק מן הדין בישראל.

בית המשפט קיבל ערעור על החלטה לסלק תביעה נזיקית על הסף מחמת התיישנות. נקבע, כי עילת תביעה נוצרת במועד בו מתקיים "כח תביעה" קונקרטי בידיו של התובע, וכאשר מדובר בארוע עוולתי מתמשך, אין התובענה חסומה, ככל שהיא מתייחסת לעילות תביעה שקמו בזו אחר זו, ואשר מבחינת מועד היווצרותן ועד הגשת התביעה הן מצויות עדיין בתוך תחומי תקופת ההתיישנות