משה קציר
- בית המשפט קבע, כי בסמכותה של הוועדה המקומית לאשר הקמת תחנת תדלוק, גם אם בתכנית המקומית ייעוד הקרקע אינו כולל אפשרות שכזו. אולם, תנאי להפעלת סמכות זו הוא, כי התכנית המקומית הקיימת מאפשרת בנייה בהיקף הנדרש לצורך הקמת תחנת דלק. לא כך, במקום שהתכנית הקיימת אינה כוללת זכויות בנייה כלל, או שהזכויות המוקנות בה אינן בהיקף מספיק הנדרש לצורך הקמת התחנה, שאז נתונה הסמכות לוועדה המחוזית.
- בית המשפט קבע, כי לא ניתן להוציא באופן קטגורי מתחום הסבירות ביטוי זה אחר, ובכלל זה, ביטויים הכוללים השוואה לנאצים, כך שאז תיסתר חזקת תום הלב לגבי אותו ביטוי והדבר יחייב קבלת תביעה בגין לשון הרע. שאם כך, יעמוד הדבר בניגוד לתכלית חוק לשון הרע, ללשונו ולאיזונים שיצר בין האינטרסים השונים המתנגשים וכי יהא בכך אף לסתור את הכלל, לפיו אין הפגיעה תיגזר מהביטוי לכשעצמו, כי אם מנסיבותיו.
- בית המשפט דחה ערעור לתיקון מרשם המקרקעין על אף שקבע כי חוזה המכר שביסוד הזכות תקף וזאת בשל התיישנות הזכות. נקבע, כי בכל הנוגע למקרקעין מוסדרים, יחול חוק ההתיישנות על תביעה לתיקון הרישום, המבוססת על זכות המנוגדת לרשום. עם זאת, ומטעמי צדק, התיר בית המשפט לפצל סעדים ולתבוע השבת הסכומים ששולמו, אף שלא נדרש לכך
- בית המשפט הטיל אחריות נזיקית על בעל תחנת דלק אשר מכר לקטינים דלק, אשר שימוש לא זהיר בו על ידם גרם לנכות אצל חברם-התובע, תוך שהוא מסיר אחריות מהורי הקטינים שלא נכחו במקום בעת הארוע. נפסק, כי חובת הזהירות בהתאם למבחן האדם הסביר, כמו גם תועלת הציבור, מטילות אחריות במישור זה על מי שסיפק את החומר המסוכן והיה עליו לדעת כי מכירה זו תשמש לפעילות מסוכנת שסופה יכול להיות טראגי
- בית המשפט קיבל את בקשת היועץ המשפטי לממשלה למתן צו מניעה כנגד המשיבה, האוסר עליה ליצור קשר מכל סוג שהוא עם בנה-הקטין, הגדל במשפחה מאמצת. נקבע, כי מרגע מתן צו האימוץ משמשים ההורים המאמצים כהוריו של הקטין וכאפוטרופסים עליו לכל דבר ועניין והמשיבה נעדרת מעמד משפטי בעניינו, ואף מעבר לכך, לגופו של עניין ולאור השיקולים בדבר הרחבת צו אימוץ יש להותיר את צו האימוץ המצומצם על כנו
- בית המשפט קבע, כי מסמכים וראיות שהובילו להמלצת ועדת בדיקה מטעם אוניברסיטת חיפה, שלא לחדש חוזי העסקה של המשיבים 3-2 ולמציאת פתרון אחר בענין המשיב 1, אינם חסויים ויש לגלותם למשיבים. נפסק, כי האינטרס הציבורי הקיים בהבטחת פעילותן האפקטיבית של ועדות בדיקה שכאלו, אינו מצדיק כשלעצמו קביעת נורמה משפטית בדרגה גבוהה של חיסיון, ככל שהדבר נוגע לעדויות ולראיות שהוצגו בפניה