הגיע הזמן להגדיל את הרכיב המנייתי בפנסיה - כמו באמריקה

רבים מאזרחי ישראל ירגישו חרטה כשיגיעו לגיל פרישה ויסתכלו על התלוש שיקבלו מקרן הפנסיה. הם ייווכחו לדעת שמה שהם חסכו במשך עשרות שנים לא מספיק להם אחרי הפרישה. לרבים יהיה קשה לגמור את החודש.

עפ"י נתוני ה OECD, שיעור הפנסיה נטו שיקבלו פורשים ישראלים מוערך ב-51% מהשכר הממוצע אותו קיבלו טרם שנות הפרישה, אם כי שיעור זה הולך וגדל בשל עידוד החיסכון. מאז 2008 קיימת חובה לחסוך לפנסיה וכן יש מנגנוני עידוד משמעותיים בעיקר הטבות מס גדולות בהפקדה, בחיסכון ובקבלת הקצבה.  

ועדיין - הקצבה בפנסיה תהיה נמוכה משמעותית מהשכר לפני הפרישה. לחלקנו יהיה מדובר בירידה ברמת החיים, והשאלה אם ניתן לשנות זאת? האם אנחנו יכולים לשלוט בפנסיה שלנו כבר עכשיו? זה תלוי כמובן בגיל שלנו, ככל שאנחנו קרובים לפנסיה כך היכולת לשנות את הקצבה השוטפת, יורדת, אבל ככלל ניתן לעשות רבה כדי לשפר ולהגדיל את החיסכון. זה לא מצריך חיסכון נוסף, לא מצריך הקרבה, אלא מצריך תשומת לב ומספר פעולות פשוטות.

 

שיעור החיסכון עלה - אבל באיזה מסלולים לחסוך?

מערכת הפנסיה בישראל היא מהטובות והיציבות בעולם ומדורגת במקום הרביעי במדד מרסר העולמי, מקדימה מדינות כמו אוסטרליה, נורבגיה וקנדה. בשנת 2008 פורסם צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, שהציב חובת הפרשה לחיסכון לגיל פרישה עבור עובדים שכירים. נכון לינואר 2017 חובת ההפרשה עומדת על 18.5% מהשכר - המחולקים בין המעסיק לעובד, כאשר החלוקה היא 6.5%  תגמולי מעביד, 6% לטובת פיצויים ו-6% תגמולי עובד. ב-2017 הצטרפו גם העצמאים לחוק פנסיה חובה, ובכדי לממש את מטרת החוק נקבעו סכומי הפקדה מינימליים והטבות מס עבור חוסכים אלו. על כלל החוסכים, בין אם הם שכירים או עצמאים, הוטלה האחריות לבחור בגוף הפנסיוני והמוצר הפנסיוני אליהם הם מעוניינים שכספיהם יופרשו.

מילת המפתח היא אחריות - אנחנו צריכים לקחת אחריות על החיסכון שלנו. לא צריכים להפוך למומחי השקעות, לא צריך לעקוב מדי שבוע אחרי הפנסיה, צריך להיות מודעים למספר כללי השקעה חשובים. אם נסתכל על שלל המאפיינים שחשובים בבחירת מוצר ומסלול לגיל פרישה, עומד מאפיין אחד מעל כולם ובפער וזה לא דמי הניהול של הקרן, אלא תשואת המסלול השקעה.

  pexel Tima Miroshnichenko, השקעה במניות

קיים מגוון רחב מאד של מסלולי השקעה. המסלולים שונים ונבדלים בסוג הנכסים בהם הם מושקעים ובעיקר באחוז החשיפה למניות. המדינה עשתה עוול לחוסך הישראלי ויצרה מודל השקעה תלוי גיל, שמשתנה עפ"י רוב 3 פעמים במהלך חיי החוסך - עד גיל 50, גילאי 50-60 ו-60 ומעלה, מודל זה גם קרוי המודל הצ'יליאני ושלושת השלבים שלו מייצגים את אחוז החשיפה למניות שמשקף עפ"י ראייתם את מידת החשיפה למניות הרצויה בכל גיל.

במבט על, אפשר לכאורה לברך הבחירה של המדינה במודל הזה, אך האם זה נכון - האם שיעור ההשקעה במניות צריך לרדת על פני זמן? האם שיעור ההשקעה במניות צריך לרדת בגיל 50 ובגיל 60? האם ב"עולם החדש" שיש עובדים רבים שממשיכים לעבוד לאחר גיל הפנסיה ותוחלת החיים ואיכות החיים עולים, יש מקום להפחית את שיעור המניות בצורה תלולה. הרעיון של הפחתת שיעור המניות בתיק ככל שעולים בגיל נובע מכך שמניות מסוכנות ולמרות שהן בטווח הארוך מניבות תשואה גבוהה יותר מאשר אפיקים אחרים, לחוסכים מבוגרים אין זמן לתקן באם תהיה נפילה.

 

מתי להוריד את שיעור המניות בתיק?

אבל מה זה חוסך מבוגר? גיל 50 הוא מבוגר? מניות מתקנות את המפולות בעשורים האחרונים יחסית מהר, וגם אם חוזרים אחורה בזמן מקבלים על פי בדיקות ומבחנים סטטיסטיים שאם תבחרו שתי נקודות אקראיות בטווח של 20 שנה ומעלה ותקבלו שבטווח הזה המניות השיגו תשואה עודפת. תבדקו 15 שנה ומעלה ותקבלו בסבירות גבוהה יתרון למניות על פני כל אפיק אחר. העיתוי כניסה ויציאה לא חשובים אם משקיעים לטווח ארוך ופנסיה היא לטווח ארוך.

ולכן הפחתה של שיעור המניות בגיל 50 או בגיל 55 עלולה לפגוע בחיסכון. היא מורידה את האפסייד בתשואה של מניות, וגם אם יהיו ירידות, יש זמן לתיקון מסוים. וכל זה שהחיסכון ממשיך לעבוד גם לאחר הפרישה. לרוב מושכים את הפנסיה כקצבה שוטפת משך עשרות שנים, זה לא שבגיל פרישה מפסיקים לחסוך ולכן התיקון באם תהיה נפילה לא נגמר בגיל 67 לחוסכים ו-62-64 לחוסכות. 

  כספים מנוהלים בפנסיה, יחד עם הפוליסות חיסכון הגמל וההשתלמות מדובר על 1.5 טריליון שקלים

עיתוי ההפחתה בשיעור המניות בתיקים הוא עניין אישי שתלוי גם בנכסים אחרים של החוסך, יכולות פיננסיות, צרכים עתידיים ורגישות לסיכונים. על פני זמן יש מקום להפחית סיכונים דרך הפחתת שיעור המניות, אבל לא באופן גורף וטכני. הפעלת מחשבה והבנה של הסיכונים לצד הסיכויים להגדלת הקצבה בפרישה, עשויה להוביל אתכם לחיסכון במסלול אחר. כדאי לבדוק את המסלולים שלכם בפנסיה ולראות אם הם מתאימים לכם, כשמעבר לכך, יש נקודה מאוד חשובה שצריך להתייחס אליה.

אם נסתכל על שיעורי השקעה במניות בעולם, נראה שאחוז החשיפה הממוצע בישראל למניות בקרנות הפנסיה הוא מעל 40% (שקלול של כל המסלולים) לעומת אחוז החשיפה למניות הממוצע של פנסיות בארה"ב (401k)  שעומד על 71%. הבדל משמעותי מאד והסיבה העיקרית לכך היא מעורבת גדולה של החוסך האמריקאי בבחירת מסלול ההשקעה שלו לצד תרבות השקעה שונה. בארה"ב מקובל להשקיע ישירות במניות. בארה"ב מקובלים מסלולי 60/40 - 60% מניות והיתר השקעות סולידית. אצלנו יש רוב להשקעות הסולידיות כש"הנורמה" היא 70/30 לטובת השקעות סולידיות. הגיע הזמן להיות כמו באמריקה. 

התרבות האמריקאית והשיטה האמריקאית שמטילה על האזרח אחריות מלאה מייצרים תשואה טובה יותר לאמריקאים. אחוז החשיפה שם למניות גבוה - הממוצע לחוסכים צעירים עומד על כמעט 90% בגיל העמידה  כ-60% והמבוגרים ביותר בין 40% ל-50%. מה האמריקאים יודעים שאנחנו לא?

ובכן התשובה פשוטה והיא נמצאת במספרים, שוק המניות הניב תשואה גבוהה יותר באופן משמעותי יותר לאורך זמן. האזרח האמריקאי מנסה למקסם את תוחלת התשואה שלו והמשמעות היא אדירה ומאפשרת לחוסך האמריקני להגיע לגיל פרישה עם יותר כסף מעמיתו הישראלי מבלי להפריש אחוז גבוהה יותר מהשכר שלו.

מחקר של קרן וונגרד (Vanguard) מצא כי בין השנים 1926 ל-2020, התשואה השנתית הממוצעת של מניות אמריקאיות עמדה על כ-10.3% ואם נסתכל על מדד ה-S&P 500 נראה שגם הוא השיג מספרים דומים כשבנשים האחרונות התשואה עלתה. התשואה ב-10 השנים האחרונות עומדת על מעל 12%, התשואה ב-20 השנים האחרונות עומדת על 9.8%.

 

90% במניות עד גיל 60

על רקע זה, קרן ההשקעות פידלטי (Fidelity), מייעצת לחוסכים להקצות לאפיק מנייתי 90% מסך ההפרשה עד לגיל 60 ורק משם להתחיל להפחית את החשיפה.

כדי להבין את המשמעות לחוסך הישראלי, נסתכל על נתוני עבר. המטרה להבין כמה היה השינוי בפנסיה אם היינו חוסכים יותר במניות - כמו באמריקה. יש בעיה טכניצת עם מסד הנתונים כי מסלולי תלוי גיל נוצרו ב-2016. אבל התגברנו על העניין הטכני -  נוכל לבצע את ההשוואה מול המסלולים הכלליים של קרנות ההשתלמות שלהן היסטוריה ארוכה ונשווה אותם למסלולי ההשקעה מתמחי מניות בתקופות מקבילות.

 

להכפיל את הפנסיה

הממצאים - תשואה שנתית ממוצעת (של 3 הקרנות המובילות) במסלול מניות ב-20 השנים האחרונות עמדה על 8.84% ב-10 השנים האחרונות, לעומת תשואה ממוצעת במסלול כללי (3 קרנות מובילות) של 5.3% ב-10 השנים האחרונות. הפערים הם עצומים והם תקפים גם לתקופות ארוכות יותר.

הממשעות היא שלמרות סערות שבדרך כמו משבר הסאב פריים ב-2008, וירוס הקורונה ועוד שלל משברים נוספים, תשואת המניות אחרי מפולות מתקנת ועולה על התשואה הסוליידת.

המשמעות הכלכלית גדולה. חוסך מן השורה, עם שכר תואם לשכר הממוצע במשק, שחסך במשך 40 שנה במסלול מתמחה מניות יגיע לסכום כפול מאשר המסלול הכללי. הפנסיה שלו תהיה כפולה, הקצבה שלו תהיה כפולה.

 

תומר כהן, מנכ"ל ברק שהם ביטוח ופיננסים

אין באמור משום המלצה בנוגע לכדאיות השקעה במוצרים או מכשירים פיננסיים כלשהם ואין בדברים משום הזמנה ו/או הצעה לביצוע פעולות, תוכן זה אינו מהווה ייעוץ מכל סוג שהוא