מנתחים את הדאו: על "בנקאות הצללים" והמניות בארה"ב - שוות קניה?

בסקירה האחרונה מ-13 ביוני, כתבנו על הירידות החזקות שאפיינו את השווקים המתפתחים מאז ה-22 למאי, ועל הזינוק של סטיות התקן מ-12 ועד ה-22 בשבוע שחלף. עם זאת, העלייה הברורה ברמת הסיכון והמכירות בשווקים, התחילו מוקדם יותר ובשקט. דווקא דרך שוק האג"ח כאשר התשואות טסו מ-1 למאי ועד 25 ליוני מ-1.6% ל-2.6% במהלך שטרם נראה שהגיע לידי מיצוי.

הפוקוס עובר בינתיים מוול סטריט לסין
למרות הצהרותיו האופטימיות של ברננקי על כלכלת ארה"ב (נראה שאף אחד לא מאמין לו), קשה להתעלם מעוצמת החששות בסין ואסיה - שם המדדים צנחו במהירות לרמות המחירים של 2010. הצהרת הבנק המרכזי בסין, כי "יש נזילות סבירה במערכת הבנקאות בסין", מעלה לפחות בעיניי, תמרור אזהרה מדאיג, הרי "אין עשן בלי אש". ראה מקרה קריסת הבנק - ליהמן ברדרס, אז הוכחש ונטען בנחישות כי אין משבר, וכך גם היום.

ענקי הבנקאות, הרגולציה, עליית התשואות והמפולת בסין
האם ענקי הבנקאות חשו בסכנה? כמו שציינו, המכירות בשוק האג"ח הקדימו את המכירות בשוקי המניות ונשאלת השאלה, האם משקיעי האג"ח "חשו" בבעיית הנזילות המתפתחת בסין? סביר להניח שכן. מלבד העובדה שהבנקים הגדולים בעולם יודעים טוב ומהר יותר מהמשקיעים על מצב הנזילות בשווקים, ייתכן מאד כי הבנקים, אלו שנחשבים למוסדות פיננסים מרכזיים, היו בין המוכרים העיקריים של ממשלתיות, ומהראשונים שדחפו את כדור השלג של עליית התשואות שהתגלגלה לשוקי המניות ביתר שאת.

רגולציה ודיבידנד
פורסם לאחרונה כי הרגולאטורים בארה"ב מעוניינים לקדם מהלך לעיבוי ההון בבנקים המובילים המוגדרים מוסדות פיננסים מרכזיים, באופן שידרוש ירידה ברמת המינוף מהרמה הנוכחית. אם דרישה לשיפור יחס זה מהבנקים תיכנס לשלבי יישום - המצב יחייב הכפלת הרף המינימלי של היחס הקרוי Simple Leverage Ratio מ-3% ל-6%.

מצב זה היה עשוי (תיאורטית כמובן) לדרוש מהבנקים הגדולים היערכות מתאימה, אך ייתכן וגרר מכירה סיטונאית של נכסים קלים למכירה כמו אג"ח ממשלתיות וחברות. לפי הדיווחים, הבנקים הגדולים בארה"ב עומדים על יחס של 5% לעומת רמה מינימלית של 3% מלבד, אך חלק מענקי הבנקאות האירופיים באנגליה ושוויץ עוברים בקושי, מה שעשוי לפגוע בחלוקת הנמוכה גם כך של מרביתן בשנים הקרובות.

עליית התשואות בארה"ב והריבית הבין-בנקאית בסין
עליית התשואות בעולם, כנראה לחצה על המוגלה של "בנקאות הצללים", וזו הובילה לזינוק משמעותי בריביות הבנקאיות לטווח קצר בסין - איתות למחסור בנזילות. סין, המחזיקה טריליון דולר באג"ח של ארה"ב ומונה 1.3 מיליארד תושבים עם תוצר אדיר, עשויה ליצור צונאמי לא קטן בשוקי האג"ח במידה והמצב יצא משליטה. עד כאן ספקולציות.

הפעם נעיף מבט על מניות בנקי הענק המובילים

Wells Fargo - הבנק הוותיק צמח מאד בתחום המשכנתאות, לאחר שהגיע לנתח שוק של שליש מהענף, באמצעות רכישת WACHOVIA ב-2008. השמרנות המאפיינת את התנהלות הבנק, מזכה אותו בפרמיה, בדמות גבוה יותר מהמתחרות ותנודתיות נמוכה יותר. כרית הביטחון של הבנק, גם במונחי הדרישות החדשות, טובה מהמתחרות ומאפשרת חלוקת דיבידנד יציבה של 3% בענף הצפוי להימנע מחלוקת דיבידנד.

JPMorgan, Bank Of America ו-Citigroup
מוסדות המאופיינים ברמת סיכון גבוהה יותר מבחינת הפעילות אך גם לאור מינוף גבוה יותר. ל-JPMorgan פעילות נגזרים אגרסיבית ושנויה במחלוקת ופוטנציאל הסיכון של הבנק בתרחישי קיצון גבוה. זאת בפרט לאחר שב-2012 שערוריית ה"לוויתן" שמחק מיליארדי דולרים, גררה את המנכ"ל המוערך ג'ימי דיימון לשימוע ראווה ע"י הממשל האמריקני.


לסיכום, מצב הבנקים האמריקניים השתפר מאד בשנים האחרונות והם נהנים מצמיחת שוקי הנדל"ן בארה"ב, וההתאוששות במצב הצרכן האמריקני ורווחיהם השתפרו בהתאם. עם זאת, למרות העלייה במחיר המניות, לפחות בעיניי הרגולטור, כנראה שלא נעשה די בנושא חיזוק ההון. מצב זה מצריך הורדת רמת מינוף, כאשר עד אז שיעורי הדיבידנד במרביתם לא צפוי לעלות. כל עוד התאוששות שוקי הנדל"ן תימשך בסמוך לעליית תשואות מתונה, וולס פארגו, צפוי להמשיך ולהצמיח את הדיבידנד ולשפר את הרווחים מריבית ולספק מימד דפנסיבי, יחסית לענף שצפוי לתנודתיות גבוהה בטווח קצר.