ה"הרהור" שהפיל את מניית טאואר - הנה הסיפור האמיתי

יכול מאוד להיות שרק היסטוריון יוכל להסביר את טירוף המערכות באירופה, הם מצפים שהאמריקנים יצילו אותם מהגרמנים. אחרי הכל האמריקנים עשו זאת פעמיים בעבר אז מדוע שלא יעשו זאת שוב? אין ספק שאובמה היה עושה זאת, אילו רק היה יכול, אבל עם מי? בבריסל מפטפטים וכלום לא קורה. קרן ההצלה של הגוש, 500 מיליארד אירו, בחופש עד יולי ואז ידונו שוב. נושא אגרות החוב של הגוש, שלבטח היה מתחיל חגיגה בוול סטריט אם היה מתבצע, תקוע כי הגרמנים מפחדים לתמוך ומבחינתם, בצדק. מה יכולים האמריקנים לעשות? קשה לדעת, אבל בינתיים ולמרות שלא מזמן הבטיחו המומחים שארה"ב עומדת לחזור למשבר קשה, העולם כולו נאחז בקרנות המזבח האמריקניות. אגרות החוב של ממשלת ארה"ב נסחרות בתשואה הנמוכה בכל הזמנים. כל זה צריך ללמד אותנו משהו על הקשר בין מה שרואים בשוק ההון למציאות.

אז מה בדיוק הפיל את טאואר-ג'ז (סימול: TSEM)?

גם סוחריה ונאמניה של TSEM טעמו שלשום את טעמו של "הסדר הכלכלי החדש", כאשר סוכנות רויטרס העבירה את החדשות, שמקורן בתקשורת הישראלית, ש"בנקים ישראלים מהרהרים בהמרה של השטרות של טאואר-ג'אז". ה"הרהור" עלה להם בשן ועין. אליבא התקשורת הישראלית, "אותתה" טאואר שהבנקים הגדולים בישראל חושבים להמיר השטרות שברשותם למניות, על מנת שיוכלו סוף-סוף להחזיר לעצמם ההלוואות / השקעות הגדולות בחברה. "איתות" לא הצלחנו למצוא, אפילו לא ב-In-Play שם העלו את ההודעה, ההפך:Tower provides clarity on notes discussions; co has not been provided with notice by any of its capital note holders that they intend to convert capital notes into shares".

הסיפור האמיתי שהחברה פרסמה, אינו שלילי כלל, אבל עם כותרות שמבשרות דילול אדיר בהכנה - למי איכפת? האמת היא שכיוון שכלום לא קרה, טאואר לא הייתה חייבת להסביר כלום לאף אחד, אבל זה לא מנהגה של החברה שנוהגת בשקיפות. לכן נתנו את הסיפור האמיתי שמאחורי הכותרת, והוא כדלקמן: טאואר, שמתדיינת עם שלושת בעלי החוב הגדולים שלה, החברה לישראל, בל"ל ובנק הפועלים, על דרכים להקטנת החובות, שכרה לאחרונה מוסד פיננסי בינלאומי מוביל (מדובר כנראה בג'נרל אלקטריק קפיטל) על מנת לנהל את המו"מ מול אותם בעלי חוב. טאואר הציעה הצעה מסוימת למחיקת החובות שלדעתה תביא לסיכום שיספק את כל הצדדים. הבנקים התנגדו ובאו עם הצעת - נגד שבעיני החברה לא הייתה מוצדקת, לכן לא הגיעו להסדר.

מדובר בהסדר מחדש של חובות שמקורם בהסדרים מהשנים 2006 ו-2008. אז הפכו הבנקים והחברה לישראל את האגחי"ם להמרה שברשותם לשטרי הון שכ"א מהם שווה 1.38 דולר ובר המרה למניה אחת של טאואר. על פי אותו הסדר יש היום 399 מיליון שטרות בשווי כולל של 550 מיליון דולרים (=399 X 1.38), כאשר החברה לישראל מחזיקה ב-206 מיליון (51.6% מהחוב) שטרות והבנקים ב-96.4 מיליון שטרות. כל שטר יכול להפוך למניה אחת, כך שמימוש כל השטרות יוסיף 399 מיליון מניות ל-318.6 מיליון המניות שהיו בסוף הרבעון הראשון של שנה. מדובר לפיכך בדילול מחץ שעלול לחתוך קשות במניה. משנתקע המו"מ ביקשו הבנקים מהחברה שתנפיק תשקיף להמרת השטרות לרשות, כך שאם לא יגיעו להסדר ואם ירצו בכך, הם יוכלו להמיר השטרות למניות. החברה לישראל, ללא קשר לבנקים, ביקשה זאת עוד קודם. על פי הודעת החברה אין בכלל בטחון שהרשות נלי"ע תסכים לתשקיף.

כל הסיפור הזה כלל לא היה עולה אלמלא ההצלחה העסקית של החברה ממגדל העמק. הבנקים הגדולים, ששנים רבות צועדים במנהרה החשוכה שנקראת טאואר החלו סוף-סוף לראות אור בקצה המנהרה. כיוון שהם, כבנקים, מרוויחים מהלוואות ולא מהשקעות, היה זה בהחלט לגיטימי שירצו לקבל כספם ולהסתלק. הם, בצדק מבחינתם, ניסו במו"מ עם המתווך לקבל מחיר גבוה ממה שהציעה טאואר (כנראה רצו גם פיצוי על שנות הסבל הרבות שעברו עם החברה הזו בעבר). כרגע הצעתם נדחתה, לכן החליטו שאולי, לאור ההתקדמות המרשימה של החברה, כדאי להמיר ולמכור המניות כאשר אלו יעלו ויציעו החזר פוטנציאלי גבוה יותר.

לא בל"ל ולא הפועלים מאמינים שאפשר להיפטר מ-96.4 מיליון מניות סתם כך. הם מודעים היטב לאימה שיטילו על השוק אם ימירו למניות כך שאינם מתכוונים לזרוק מניות לשוק, ובטח לא בטווח הקרוב. נראה לנו שכרגע הבקשה לתשקיף עדיין חלק מהמו"מ, אבל עצם הבקשה לכך היא ההוכחה הטובה ביותר לכך שמנכ"ל החברה, מר אלנואנגר, הצליח להחיות את החברה, אחרת הבנקים לא היו יכולים להרהר באופציה כזו.

החברה לישראל, שרק לפני 3-4 שנים הגדילה השקעותיה בטאואר, בטוח שאינה מעוניינת למכור. למעשה היא אפילו התחייבה שאם תמיר השטרות המדוברים היא לא תמכור, לא תסחור ואפילו לא תרשום את המניות למסחר. למה היא מבקשת לרשום? למה לא? האם לא יכול להיות שמומחי החברה לישראל כמו יועצי הבנקים מאמינים שהסרת החוב תקזז את הדילול ויותר? האם אין זה אפשרי שגוף כמו GE Capital, המוסד הפיננסי הגדול בעולם למעשה, שיושב בישראל שנים ואחד מהמשקיעים הגדולים כאן, יחליט שכדאי לו לרכוש 399 מיליון מניות משלושת הגופים כהשקעה? יותר מכך, תחשבו לרגע, מדוע בכלל העלתה טאואר את הנושא? היא הייתה יכולה שלא לדבר על סגירת החוב בכלל. הרי אם החברה תמשיך כפי שעשתה תחת ניהולו של מר אלנואנגר, שום דבר רע לא היה קורה לאף אחד. אז למה הדחיפות? למה לסגור החוב? מדוע לפגוע בתיק המזומנים? למה לשלחם למתווך? מדוע לסכן דילול ענק? בהכירנו את האיש שמוביל - העתיד הוא שמנחה אותו, והעתיד הוא כזה שכדאי בגללו לנקות את השולחן לפני הפריצה. אבל רק בתנאי שהמלווים יסכימו למחיר שהוא (או מישהו מטעמו) מציע. טאואר הצליחה לחתוך לעצמה נישת התמחות של אספקת שבבים אנלוגיים עבור טלפונים חכמים, ביניהם האייפון של אפל והגלקסי של סמסונג, שהבולט שביניהם הוא שבב מודולארי שמפקח על האותות שנכנסים ויוצאים למכשיר, והוא גם העומד בחזית. זו גולת הכותרת, אבל ישנן נישות נוספות כמו ניהול האנרגיה וסנסורים בתחומי הרפואה, הרנטגן לשיניים ומצלמות דיגיטליות. אלנואנגר אופטימי מאוד לגבי העתיד וזה שאותו סוג "משקיעים" שנכנס וברח מ-FB גם משחק ב-TSEM, אינו מוכיח דבר מלבד חוסר הבנה. מעניין עד כמה יימשך "אפקט הרישום" הזה?

בחזרה למים

מי שעוקב אחרי הטור, יודע שנושא המים מככב כאן לעיתים דחופות ולא בכדי. בעולם של היום, מים זו בעיה קיומית, פוליטית, חברתית וכלכלית. למעשה בעיית המים, למרות מתקני ההתפלה ושאר טכנולוגיות טיהור וניצול וההתקדמות הטכנולוגית המהירה בתחום, היא מהקשות בעולם, וכרגע הפתרון אינו נראה לעין. רק לאחרונה הופיע בירחון Proceedings of the National Academy of Sciences, מחקר שכותרתו "ההתרוקנות של מי התהום בטקסס ובקליפורניה מאיימת על בטיחות המזון בארה"ב". החוקרים, מאוניברסיטאות טקסס וקליפורניה, מעלים חשש ששני מרכזי הייצור החקלאי הענקיים הללו, ששואבים את מי ההשקיה ממי התהום, נפגעו קשות עקב הירידה המהירה ברמת מי התהום שם. "הבצורת שחווינו בשנים 2006-2009 כבר משפיעה, כי הכמויות שנשאבו ע"י חקלאי האזור גדלו משמעותית". הבעיה הספציפית של מי התהום מוכרת לנו, בישראל, היטב. לישראל, ירדן ויהודה ושומרון בעיית מים אדירה. אבל מי התהום זו רק בעיה אחת "קטנה" ממכלול הבעיות שמצטברות בעולם עקב המחסור הגדל והולך במי השתייה, לחקלאות ולתעשייה. אוכלוסיית העולם שולשה במהלך המאה ה-20 והביקוש למים שמישים לשתיה בלבד עלה פי 6.

ככל שהעולם מתקדם כלכלית וטכנולוגית, קצב הביקוש למים לכל השימושים, גדל במהירות הגבוהה מהיכולת לספקם. חשוב להבין שכאשר מדברים על "מים" מדברים על תעשיית ענק, מחברות שקודחות ומשנעות ועד לחברות שמטהרות מים. מחברות כימיקלים שקשורות במים ועד לחברות לייצור מכשור וציוד אנליטי שקשורים במים. בין מים לשתיה למים לחקלאות ומים לשימושים תעשייתיים, פועלות מאות חברות. למי שיש זמן להתעמק, הרי לו ֻ שיאפשר לו להסתכל על חברות שונות ועיסוקן בתחום המים. מסורתית, החברות המובילות בעולם בתחום הטיפול במים היו צרפתיות. הסיבה לכך הייתה עידוד ממשלתי מאסיבי עוד בתחילת המאה שעברה. כך נוצרו ענקיות כמו ויולה (סימול: VE) שנוסדה עוד ב-1853 וסואץ (סימול SZEVF.PK) בארה"ב או בפריז (סימול: SEV:PA) שהיא החברה הרב-לאומית הותיקה בעולם ונוסדה ב-1822. אבל היום מתחרות על התחום ענקיות נוספות, בין הבולטות ביניהן ישנן ג'נרל אלקטריק (סימול: GE) האמריקנית, סימנס (סימול: SI) הגרמנית ו-Severn Trent plc (סימול: SVTRF.PK) הבריטית. לצד הקונגלומראטים הענקיים הנ"ל, פועלות עשרות חברות במגזרים שונים של תעשיות הטיפול במים. חברות כמוAmerican Water Works (סימול: AWK), Danaher Corp (סימול: DHR), חברת תשתיות ואפליקציות המים, Xylem Inc (סימול: XYL) שמובילה גרטכן מקליין וחברה מהסוג של Water Corp (סימול: WAT) - ה-PerkinElmer Inc (סימול: PKI) של תעשיית המים. לישראל היו כל הכלים להוביל את תעשיית המים בעולם, להוציא כמה ויולות, אבל כמו באנרגיית שמש או בתחום ההדרים, זה לא קרה. תרבות האקזיט במיטבה ואפילו את נטפים רכשה לאחרונה קרן ההון הפרטית פרימיירה.

למשקיע המתעניין בתחום המים, קשה מאוד לבחור את המניה "הנכונה". VE למשל, פאר התעשייה במשך עשרות שנים, איבדה מזוהרה בשנים האחרונות עקב ניהול שלא מצא חן (בצדק) בעיני משקיעים. השקעה בחברות כמו GE או SI, למרות שהובלתן בכל מגזרי התעשייה הזו, מתבטאת רק בחלקה בהשקעה במים. כאשר GE Capital נפגעת ממשבר הסאב-פריים השפעתה על מניית GE גדולה פי כמה מהשפעת חטיבת הטיפול במים. לבחור את החברות המתמחות זה לא קל, המגוון עצום. אנחנו אוהבים את קרן המים של פיקטט, הקרן הגדולה בעולם שמתמחה בהשקעות בתחום המים ונסחרת בדולרים או באירו (אפשר לעקוב בבלומברג, PFLWAHP:LX בדולרים ו-PHLWAPA:LX באירו). דיברנו על הקרן פעמים רבות בעבר.

הקרן הוקמה בשנת 2000 ומנהלים אותה מאז HANS- PHILIPPE ROHNER ו-PETER PORTNER. הקרן מנהלת כ-4 מיליארד אירו, חזרה לאחרונה ושברה את שיא כל הזמנים שלה. הייחוד בקרן שהמשקיע מפזר השקעתו על התחום כולו, "קרן פיקטט זה מים - הווה ועתיד", אומר ROHNER. הקרן משקיעה, לצד החברות הציבוריות, גם "בחלומות מים", בחברות פרטיות שמציגות טכנולוגיות בעלות פוטנציאל. להלן . מי שמעדיף לפזר השקעתו במים באמצעות סל מניות בתחום, ישנם כמה כאלו, הבולט הוא PHO. לדעתנו, לאורך זמן, ביצועי הקרן הם הטובים יותר.

***אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל