ישראל מדינה רעילה? 300 גופים בינלאומיים חושבים אחרת

לאחרונה פורסם מדד בשם NBI המדרג מדינות לפי מצבן כ"מותג" בינלאומי. תוצאות המדד שעשה בישראל קצת רעש, סקר דעותיהם של 40 אלף איש מ-20 מדינות. מדוע עשה רעש? כי מתוך 50 המדינות שנדגמו דורגנו במקום ה-49, האחד לפני האחרון וכותרת הידיעה בחלק מהמדיה הישראלית היתה שישראל מדינה "רעילה". איזה יופי.

אתחיל מהסוף. עד כמה המדד הזה בכלל משנה? בשנת 2006 כאשר נבדקנו לראשונה היינו במקום האחרון... מאז המשכנו, ע"פ המדד הזה, והשתרכנו לאורך כל השנים במקומות הכמעט אחרונים. במהלך ה-5 שנים האחרונות התוצאות שלנו נעו בין המקומות 45 ל-47, מתוך 50. למעשה, מתברר שהתפיסות השליליות בנוגע לישראל מושרשות היטב והן לא התחזקו בעקבות המלחמה כי מקום 49 לעומת 47, בו היינו בשנת 2020, למשל, זה על גבול של סטיית תקן.

מזמיני המדד מהצד הישראלי מציעים לגייס כספים ולמתג את ישראל מחדש. עומד להיות להם קרב אדירים ללא ספק כאשר חלק מהמדרגים, חושבים עוד מינקות, שאנחנו רצחנו את ישו (רבים בעולם הקתולי) וחלק אחר חושב שאנחנו קופים וחזירים (רבים מאד בעולם המוסלמי).

• "ישראל היא מדינה רעילה" - דורגה במקום האחרון במדד מותגי המדינות
• מדד דצמבר ירד ב-0.3%; מחירי הדירות עלו ב-0.6%

מדוע אנו מדורגים במדד הזה כ"כ נמוך?

מדוע זה כך? מדוע המותג ישראל כ"כ ירוד? מסתבר ששניים מתוך ששת הפרמטרים שהמדד בודק הם "הרצון לבקר במדינה הזו?" ו"הרצון לעבוד או להגר למדינה הזו?" וואו, מישהו רוצה לבקר או לעבוד במדינה שמתחוללת בה מלחמה או אירועי טרור על בסיס קבוע? ובישראל, לא נעים לומר, אין ממש זמנים שקטים אף פעם. ואכן, להתבסס למשל על תיירות חוץ, זה אכן ביזנס מאד מסוכן בישראל.

המחקר עליו מבוסס המדד העלה גם כי רוב מכריע של המשיבים ענה כי לא יהיה מעוניין לרכוש מוצרים שיוצרו בישראל. זהו לכאורה איום ברור ליצוא סחורות ומוצרים מישראל וכן לחברות ישראליות הפועלות בחו״ל.

אז איך יתכן אם כך שבחמש השנים האחרונות ועד ה-7 לאוקטובר ישראל היתה המדינה הכי צומחת ב-OECD ואחת הכי צומחות בעולם? כנראה שהמדד הזה שווה למשהו שניתן לעטוף איתו את הדגים הסרוחים של מחר בבוקר. הוא אמנם מן הסתם מראה נכונה שרבים לא סובלים אותנו (ממש הפתעה, מתי סבלו יהודים?) אך הוא גם מראה שיכולתו לייצג משהו, לפחות בתחום הכלכלי היא אפסית.

עוד תכניות

איך יתכן שכ"כ סולדים מאיתנו ועדיין אנו מצליחים?

רמז עבה לשאלה הזו קיבלנו לפני מספר ימים. ביקוש עצום להנפקת האג"ח של מדינת ישראל. בהנפקה השתתפו כ-300 גופי השקעה בינלאומיים מ-30 מדינות שונות והביקוש היה גבוה פי 4.6 מההיצע והגיע ל-23 מיליארדי דולרים!!!

• האיום הגדול על החברות
• החדשות הטובות לוול סטריט - גם נתונים חלשים לא משפיעים על הראלי
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

הביקוש העצום נבע מההערכה של המשקיעים הזרים שישראל תצא מהבוץ הכלכלי ולכן לרכוש אג"ח ישראליות בפרמיית הסיכון בדירוג A- בו היא נמצאת כעת (או BBB+ לפי מודיס'), זו עיסקה מצוינת. חשוב גם לזכור שבסופו של יום המשקיעים קונים אג"ח של מדינת ישראל ולא אג"ח של ממשלת ישראל. הם מצליחים לעשות את ההבחנה שלא תמיד הישראלים עצמם יודעים לעשות: מדינת ישראל היא הרבה יותר מאשר ממשלתה. למעשה, לפחות במובן הכלכלי, המשקיעים הזרים מבינים שהעוצמה הכלכלית של ישראל נובעת פעמים רבות על אף הממשלה.

אנו רואים במו עינינו שכאשר מגיעים לקבלת החלטות, פתאום שמים את הסנטימנטים בצד. דוגמה מצוינת היא מדינות שעשו עלינו אמברגו נשק אך במקביל רכשו ורוכשות מאיתנו אמל"ח והתור עצום ומשתרך שנים קדימה.

הנפקת האג"ח של ישראל היא דוגמה חשובה אך ציינתי זאת בעבר פעמים רבות. בעולם העיסקי הקר שמים בצד את השיקול של אהבת/שנאת ישראל מול אינטרסים כספיים או אסטרטגיים שהם חשובים בהרבה. אפילו היצואנים מטורקיה עשו הכל על מנת להמשיך ולייצא לישראל, על אף ההוראה המפורשת של ארדואן. קולומביה הכריזה שתפסיק למכור לנו פחם ומיד באה מדינה מזרח אירופאית ואמרה שהיא תשמח לספק לנו כמה פחם שנרצה.

פוטנציאל החרם גדל כאשר ברור לצד השני שמדובר בחברה ישראלית והוא יכול למצוא בקלות חלופות במחיר דומה ובאיכות דומה

שלא יובן לא נכון – המלחמה פגעה ופוגעת בחברות ישראליות. אלו החשופות במיוחד הן חברות שמוכרות לצרכן הסופי BTC וגם כאלו הפועלות כ-BTB, כאשר ברור לצד השני שמדובר בחברה ישראלית והוא יכול למצוא בקלות חלופות במחיר דומה ובאיכות דומה. סולאראדג' היא דוגמה לחברה ישראלית גדולה שמוכרת לצרכני קצה בעולם אשר לצערנו נפגעה מחרם על מוצריה.

במאמר מוסגר נציין כי באקדמיה, שלא כבעולם העיסקי, ההחלטה שלא להזמין מדענים ישראליים לכנסים בינלאומיים ולא לפרסם את מאמריהם, קלה, כי אין שום "עלות" או "קנס" על כך למחרימים. כשהמלחמה תסתיים המצב ישתפר, כפי שקרה תמיד בעבר, אך זה ייקח זמן.

מעט מאד חברות ישראליות מוכרות לצרכן הסופי

כאשר אתם קונים משהו, עד כמה באמת מעניין אתכם מה ארץ הייצור? התשובה ברורה כאשר קונים רכב. אך האם כאשר קונים נייר דבק זה גם חשוב לכם? האם מישהו בכלל בודק היכן הוא יוצר? כאן טמונה תשובה חשובה. מעט מאד חברות ישראליות מוכרות לצרכן הסופי וגם אלו שעושות זאת, ברוב המקרים אין מדובר במוצר שהצרכנים מתחילים לבדוק את קרביו בכדי להבין את ארץ המקור.

למעשה רוב היצואניות הישראליות חומקות מהבעיה כי הן פועלות ע"פ מודל OEM. ז"א, הן חלק משרשרת האספקה של מוצר שהן בונות רק חלק מרכיביו או אפילו את כולם אך מישהו אחר בעולם מוכר זאת תחת שמו. כאשר מדובר ביצוא השירותים מישראל, בו שולט בעיקר ההייטק, כאן מעל 95% מהחברות עובדות כ-OEM ורבות אחרות הן סניפים ישראליים של מעל ל-500 חברות זרות בינלאומיות, חלקן מהגדולות בעולם, שהחליטו שמרכזי פיתוח ענקיים שלהן ישבו כאן. זאת הפלא ופלא על אף שישראל, לפחות לפי מדד ה-NBI, היא מקום שלא רוצים לעבוד איתו.

זהו גם הרמז למי שמקים סטארטאפ. במידת הניתן על תבנו משהו שמיועד לצרכן הסופי, אלא משהו שמשתלב כ-OEM עבור ענקים בינלאומיים. כמובן שאם המוצר שלכם כה ייחודי, כה יוצא דופן, שעל אף שהוא מיועד לצרכן הסופי, עדיין יקנו אותו, זה כבר סיפור אחר. למשל תרופה לסרטן. או למשל חברת טבע שמוכרת תרופות גנריות בזול או תרופות ייחודיות שפיתחה בעצמה. שמעתם שמחרימים בעולם את טבע? ברור שאם אתם בעולמות הביטחוניים או הסייבר או הדיפנסטק, Made in Israel זה בכלל משהו נחשק.

מדד העוצמה נותן הסבר טוב בהרבה

מדד שמספק כנראה הבנה גדולה הרבה יותר למצבנו הכלכלי הוא בכלל מדד העוצמה של "פורבס". כאן מסתבר אנו במצב אחר לגמרי, מקום 10 בעולם בשנת 2025. שיטת הדירוג נבנתה תוך בחינה של חמישה פרמטרים עיקריים - עוצמה צבאית, כוח פוליטי, השפעה כלכלית, הנהגה, בריתות בינלאומיות:

ד"ר אדם רויטר – יו"ר חיסונים פיננסים, יו"ר הדג'וויז, מחבר משותף של הספר "ישראל סיפור הצלחה"