האם כדאי להעדיף השקעה במניות עם שיעור דיבידנד גבוה?

ישנם מספר אספקטים בהחלטת החברה לגבי חלוקת דיבידנדים. מבחינה אקדמית, ההנחה היא שחלוקת אינה באמת משנה. המשקיעים אינם אמורים לשלם בעת רכישת מניות של חברה שהחליטה על מדיניות דיבידנד נדיבה. נהפוך הוא, לאחר חלוקת הדיבידנד מחיר המניה יורד בהתאם לחלוקת הדיבידנד, כך שבפועל קיים מעבר מכיס אחד לכיס השני, כאשר בעת המעבר, על המשקיע "לשתף" את המדינה ברווח ולשלם מס.

השאלה הנשאלת: איך ממומן תשלום הדיבידנד שהחברה משלמת, אם חלוקת הדיבידנדים היא מתוך המזומן העודף בחברה, ולחברה אין צורך לממן את פעילותה השוטפת או שבעקבות חלוקת הדיבידנד החברה צריכה לממן את פעילותה על ידי גיוס הון ממקורות חיצוניים כגון הלוואה מבנקים או גיוס חוב? המשמעות היא, שהחלטה על חלוקת דיבידנדים, נובעת תחילה מתוכנית ההשקעות של החברה והחלטה על אופן הניהול הפיננסי. חברה המחליטה להישען יותר על מימון חיצוני כדי לתמוך בהתרחבותה, לעומת חברות שיקטינו את שיעור הדיבידנד אותו יחליטו לחלק ויסתמכו יותר על המקורות הפנימיים של החברה, וכאן השאלה המדוברת היא נקודת המוצא של החברה מבחינת מבנה המאזן.

משקיעים חובבי דיבידנד פועלים מתוך הנחה שלפחות בצורה זאת הם מבטיחים קבוע מהמניה. אבל צריך לזכור, שאם השיקול הוא הבטחת תזרים מזומנים לשימוש לצרכיו השוטפים של המשקיע, תמיד קיימת האפשרות למכור חלק מהשקעתו במניה וליצור תזרים המתאים ביותר לצרכיו ובתזמון הרצוי לו לקבלת הכסף.

מצד שני, המשקיעים ממשיכים לטעון כי מדיניות הדיבידנד של חברה משפיעה באופן ישיר על מידת האטרקטיביות שלה. הערך המוסף של הדיבידנד נובע, לא מקבלת התזרים עצמו, אלה ממה שהוא מייצג. חברה בעלת מדיניות חלוקת דיבידנדים גבוהה, שולחת מסר ברור לבעלי המניות לגבי תחזית לעתיד. בד"כ חברות בוגרות ורווחיות נוטות לחלק דיבידנדים יותר מחברות צעירות בשלב הצמיחה. מעבר לכך, מחקרים מראים כי חלוקת דיבידנדים משפיעים גם על אופן התנהלות הנהלת החברות. כאשר לחברה ישנם עודפי מזומן גבוהים, לעיתים הדבר מוביל לניהול רופף יותר, ניהול מלאי פחות קפדני ורכישות לא מושכלות. למעשה, חברות המחלקות דיבידנד נוטות להיות יותר יעילות באופן שימוש במשאבים שלהן.

אפל (סימול: AAPL) הינה חברה מצוינת, עם שיעורי צמיחה מדהימים של 68% בשנת 2011 ויתרת מזומן של כ-97 מיליארד דולר, שלא מחלקת דיבידנד. אפל הינה חברה חדשנית בעל צמיחת-על הנמצאת באופן תמידי במוד של חברת סטארט- אפ, בצורה זו החברה מצליחה להציג חדשנות באופן עקבי. חלוקת דיבידנד אינה חלק מהתרבות שלה. אכן מבנה ההון של החברה פחות יעיל, אך ביצועי המניה מצביעים על כך שהחברה ממשיכה ליצור ערך לבעלי המניות שלה מבלי לחלק דיבידנד.

בשנת 2011 שווי מניות החברה עלה ב-25.5% ובשלוש השנים האחרונות ב-375%. אם בעלי המניות רוצים לקבל תזרים מזומנים, תמיד ישנה אפשרות לממש חלק מסוים מההחזקות. ניתן לראות שאפל לא מרגישה עשירה, ומתייחסת בשמרנות רבה בכל הקשור להתנהלות הפיננסית שלה, למרות שמנכ"ל החברה טים קוק הודה שיש לאפל יותר כסף ממה שהיא צריכה.

לעומת זאת, בתחום הבנקאות ישנה חשיבות רבה יותר למבנה ההון של החברה. חלק מהמדדים החשובים בהם בוחנים יעילות וכדאיות השקעה בסקטור הבנקים הינו ה-ROE. התשואה על ההון (Return on equity - ROE) הוא יחס פיננסי המודד את שיעור התשואה על ההון העצמי בחברה, ונחשב לאחד מהיחסים הפיננסיים החשובים ביותר. הוא מודד את יעילות החברה ביצירת רווחים. בנק שלא יחלק דיבידנדים יגדיל בצורה זו את ההון שלו, וכתוצאה מכך התשואה על ההון שיציג הבנק תהיה נמוכה יותר. בעת בחינת מדדי יעילות הבנק, הבנק יציג יעילות נמוכה. בעת ניתוח סקטור הבנקים, אופן ניהול ההון הפיננסי משפיע באופן ישיר על אטרקטיביות החברה.

לדעתי, חלוקת דיבידנד לשם חלוקת דיבידנד ויצירת תזרים מזומנים לבעלי המניות אינו שיקול בעת קבלת החלטה האם להשקיע בחברה. עצם חלוקת הדיבידנד אינו יוצר, בראייה שלי, ערך נוסף להשקעה. בעת בחינת כדאיות השקעה בחברה, מעבר לתוצאות הפיננסיות, שיעורי צמיחה וריווחיות, נבחן גם את אופן התנהלות ההנהלה. אם כחלק משקולי ההשקעה, עולה הצורך לתזרים מזומנים קבוע, עדיף לשלוט בתזרים מבחינת גובהו ותזמון קבלתו ע"י מימוש חלק מההחזקות בהתאם לצרכים. אין להסתמך על חלוקת דיבידנד של חברות שונות המשתנה בהתאם לביצועי החברה.

***אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.