ה"נתיבים" שחוסכים המתנה מורטת העצבים בשוק ההון

סבלנות ואורך רוח היא אינה תכונה המאפיינת את בני האדם, בטח לא בישראל. כל אחד מאתנו שעמד בתור בלתי נגמר כלשהו, המתין בטלפון לנציג שירות או שפשוט ישב והמתין לתשובה לגבי תוצאות של בחינה או בדיקה יודע כי ההמתנה גורמת לנו לאבד את סבלנותנו, לפקפק בעצמנו, לפקפק בעצם הצורך להמשיך ולהמתין על מנת לסיים את המהלך שבעצם יזמנו בעצמנו.

אדם שמשך ההמתנה שלו מתארך מעבר לזמן "סביר", מתחיל מיד לחפש דרכים יצירתיות לקצר את משך זמן ההמתנה (לדוגמא לחתוך בתור או לעקוף את הפקק מנתיב הפניה ימינה או שמאלה ואז לחתוך חזרה). פעמים רבות החיפוש אחר קיצורי הדרך והקטנת זמן ההמתנה עלול להוביל אותנו לפעולות שישיגו את האפקט ההפוך. זאת מכיוון שאנו לא פועלים בצורה מחושבת, אלא מתוך דחף של לעשות פעולה על מנת לשנות את מצבנו.

בשוק ההון הישראלי אנו נמצאים כרגע בתקופת המתנה שנמשכת כבר זמן לא מבוטל. החזרה של משבר דוגמת המשבר של שנת 2008 (או לפחות חזרה של אווירת המשבר) שהחל לפני כשנה וגרם לירידה חדה במחירי המניות והאג"ח הקונצרניות, פגע במצב הרוח העסקי. שנה זהו זמן ארוך מספיק על מנת שנתחיל לחשוב על מציאת קיצורי דרך בכדי לקצר את תקופת ההמתנה הארוכה.

להלן חלק מ"קיצורי הדרך" שעושים המשקיעים, על מנת לנסות ולצאת מהפקק בשוק ההון:
- "החניית הרכב מתחת לבית והשבתתו" - כל עו"ד מתחיל, ייענה כי הדרך הבטוחה ביותר להימנע מתביעות היא לא לצאת מהבית כלל. כך בדיוק פועלים משקיעים רבים שהשקיעו בעבר בשוק ההון הישראלי, וכיום "מחנים" את כספם בפיקדון בבנק. בכל בנק ניתן שם אטרקטיבי אחר לפיקדון כגון: חיסכון דינמי, קוקוס, אננס או כל שם אקזוטי אחר. הפיקדון הנ"ל בעצם "הוריד את המשקיעים" מכביש ההשקעות המפותל, ושלח אותם ליעד הנכסף של השקט הנפשי.

- "קפיצה קטנה לחו"ל על מנת להירגע" - חלק גדול מהמשקיעים בוחר בחודשים האחרונים לצאת מהנתיבים המשובשים והקופצניים בישראל, לאוטוסטרדות רחבות הידיים בחו"ל. אני איני מזלזל בהחלטה זו, ולא פעם במסגרת טור זה הצעתי רעיונות השקעה בחו"ל. אין ויכוח לגבי ההיגיון שיש בפיזור ההשקעות לחו"ל, השאלה היא כיצד עושים זאת? ואיך נמנעים מתאונות ומכשולים בנסיעה בנתיבים זרים ולא מוכרים?

כשאני בוחן את הדרך בה בוחרים מרבית הישראלים להיחשף לשוק האג"ח בחו"ל, הטענה שלי שישנם סיכויים לא מבוטלים שנכונו להם אכזבות. שוק האג"ח האמריקני נמצא ברמות שיא, התשואות שהשוק הזה יוכל לספק בחברות שהסיכון בהן נמוך, כלומר חברות המדורגות בדירוג השקעה (BBB), נעות סביב רמה של 3.5%-4% למח"מ של כ-7.5 שנים (מי שמתעניין יכול למצוא נתונים אלו בתעודת הסל הפופולארית LQD). משמע, הרוכש חו"ל בדירוגים סביב דירוג מקומי AA, צריך להבין כי הוא צפוי לקבל תשואות הדומות לתשואות פיקדון בבנק לשנתיים בתוספת הצמדה לדולר. אז אולי באמת עדיף להשקיע בתוכנית חיסכון?

גם בדירוגים נמוכים יותר אני מוצא נחיתות מסוימת להשקעה בחו"ל. זאת מכיוון שהפיצוי בתשואה באג"ח "זבל", דוגמא לאג"ח שניתן למצוא בתעודת הסל הפופולרית ביותר בקרנות הנאמנות בישראל - HYG, נמוך. התשואה הפנימית של תעודת הסל היא 6.8%, המח"מ הינו 4.2 שנים ולאחר דמי הניהול של התעודה מדובר בתשואה פנימית של כ-6.3% בשנה (דמי הניהול הינם 0.5% בשנה). אג"ח בדירוגים דומים בישראל (אג"ח בדירוג מקומי סביב A מינוס) לעניות דעתי כיום, מניבות יותר.

משקיע המעוניין להיחשף לאג"ח בחו"ל צריך לעשות תיאום ציפיות ולהבין שכל עוד המשקיעים ומנהלי ההשקעות יעדיפו להיחשף לאג"ח חו"ל ב"אופן בטוח" בלי הרבה כאבי ראש מצדם כלומר בלי מחקר מעמיק, ההשקעה הזו מוגבלת בתשואות שלה וכנראה גם נמוכה מהתשואות המקומיות, לפחות במחירים היחסים הנוכחיים בשוקי ההון בחו"ל לעומת השוק המקומי.

- "נסיעה רק בשבת בשש בבוקר" - יש אנשים שבבעלותם רכב, הם אוהבים לנהוג בו, אך סולדים מהפקקים. עושה רושם כי השבת הומצאה עבורם. בשבת בבוקר, הנסיעה חופשית ללא פקקים והנאה בלתי נגמרת מנסיעה חלקה ללא כל מאמץ. לאן נוסעים בשש בבוקר בשבת? זה כבר לא משנה, העיקר שנוסעים. כך הם המשקיעים המחזיקים בארץ תיקי השקעות הבנויים מאג"ח ממשלתיות ומאג"ח בנקים במח"מ קצר. הם בעצם בנסיעה לשום מקום, בתשואות שפל היסטוריות שאינן שונות מתשואת פיקדון פשוט בבנק, ועדיין הם מרגישים פעילים בשוק ההון.

- "להחליף כסף באדמה" - משקיעים רבים שפעלו בשוק ההון בעבר או שעדיין פעילים בו במינון קטן משמעותית, החליטו שאין למה לחכות - שוק הדיור (שתמיד היה קרוב לליבו של הישראלי) עבר בשנים האחרונות את מסע הלגיטימציה הגדול בהיסטוריה, ונהפך לגולת הכותרת של היזמות והגאונות של המשקיע. כל דירה בפתח תקוה נהפכה לדירת פאר וכל וילה בבאר שבע הפכה לארמון. כולם חכמים, כולם זיהו את המגמה וכולם הרוויחו המון כסף. מלבד מספר "בכייניים" שלא קנו בזמן, מתלוננים על יוקר הדירות בארץ ומעיזים להזכיר את המילה בועה באותה נשימה עם "משוש נפשו" של כל ישראלי. האופציה הראשונה של מספר לא מבוטל של "משקיעים" ישראלים הפכה השקעת נדל"ן טובה. זה כמובן מסיט כספים רבים משוק ההון ומנפח את מחירי הדירות באזורים רבים בגוש דן למחירים המזכירים את מנהטן. מי אמר שאי אפשר לגור בישראל ולהרגיש כמו בחו"ל?

אפשר להמשיך ולדון בעוד הרבה "נתיבים" שיחסכו מאתנו את אותה ההמתנה מורטת העצבים עד שמשהו יזיז את שוק ההון הישראלי כלפי מעלה, אבל כנראה שלהמתין הוא חלק בלתי נפרד מהשוק. דווקא בימים אלו, חשוב שכל אחד ישב עם עצמו ויחליט - האם יש לו את הסבלנות להמתין או שפשוט הוא ימשיך לתור אחרי נתיב חלופי כלשהו?

***אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.