המדינה נתנה, המדינה לקחה. כל הכבוד למדינה

בשבוע החולף הודיע המפקח על הביטוח פרופ' עודד שריג, על הגבלת שיווק תוכניות ביטוח מנהלים עם מקדם קצבה קבוע. בתגובה, צללו מחירי מניות חברות הביטוח. יחד עם זאת, אני סבור כי אמנם המפקח פגע ברווחיות חברות הביטוח בטווח הקצר לכן מניותיהן צנחו בבורסה, אך ייתכן ויציל אותן מפשיטת רגל בעתיד.

בביטוח מנהלים, בניגוד לפנסיה, יש חוזה ישיר בין המבוטח לחברת הביטוח. כאשר יש מקדם קצבה קבוע, חברת הביטוח מתחייבת על תשלום פנסיה קבועה לכל החיים. יחד עם זאת, כאשר הנפיקו את התוכניות, תוחלת החיים הייתה נמוכה יותר מאשר היום. בשנים האחרונות, עם התקדמות הרפואה, תוחלת החיים הולכת וגדלה בקצב מסחרר, כך שכמעט על כל 5 שנים שחולפות, תוחלת החיים גדלה בשנה. המשמעות היא שחברות הביטוח כיום עלולות להגיע למצב של גירעון אקטוארי ולפשיטת רגל. לכן, טוב במקרה הזה שהרגולטור התערב ושם סוף לסיכון של חברות הביטוח, שכן קריסת ענף הביטוח תגרור פגיעה בכל המשק.

היעדר רגולציה הופך ליתר

למעשה, מדובר פה במקרה של עיוות שנמשך שנים וכעת מטופל ע"י הרגולטור הרלוונטי. ברם, פרופ' שריג פעל באופן שונה בצורה מהותית משאר הרגולטורים במשק - הוא הפעיל שיקול דעת ומידתיות. המפקח על הביטוח הבין כי ההסתברות של עליית תוחלת החיים לאדם בגיל 55 היא קטנה ביחס לאדם בן 30. לכן איפשר מכירת פוליסות עם מקדם קצבה לאנשים בני 55 ומעלה. כלומר הטיפול במקדם קצבה קבוע הינו הדרגתי, מידתי ולא נעשה באבחה אחת. לצערי, אין זה כך בכל הקשור לרגולטורים בישראל.

במשק המקומי, ישנן פירצות רבות והיעדר רגולציה בשווקים עד אשר מתעורר רגולטור או הציבור ואז עוברים בהינף יד ממצב של היעדר רגולציה לרגולציית יתר וגורמים נזק עצום ולעיתים בלתי הפיך לענף מסויים ו/או למשק כולו. להלן שתי דוגמאות (למרות שישנן עשרות). הראשונה, חוק איסור הלבנת הון. עד שנת 2001 מדינת ישראל הייתה גן עדן למקלטי מס והלבנת הון עבור יהודי התפוצות. הכלכלה המקומית היוותה ככר נוח להעברת כספים לסיוע בפעולות טרור לשונאינו. מיליארדי דולרים ושקלים הועברו לחשבונות בבנקים בארץ לשמחתם של מנהלי הבנקים, ואף אחד מאלו לא העלה על דעתו לשאול מניין ולמי שייך הכסף ומה מטרתו. ביום בהיר אחד, בלי משים לב, נכנס לתוקפו "חוק איסור הלבנת הון". מאותו הרגע, חוקי המשחק השתנו מהקצה אל הקיצון. המונח "הצהרת נהנים" נולד לאוויר, וכמוהו גם חובת דיווח על העברות כספים והפקדות מזומן בסכום של למעלה מ-100 אלף ש', שלא לדבר על התחקורים שעוברים הלקוחות הפרטיים בבנק על כל פעולה בסכום של למעלה מ-50 אלף ש'.

הדוגמה השנייה, שהיא ממש מהתקופה האחרונה - הרגולציה בענף הסלולר. למעלה מעשור התנהל ענף שצמח בקצב מסחרר ללא שום פיקוח אמיתי. היה נראה שחברות הסלולר היו כפופות רק לחוק החוזים ובלא מעט מקרים גם החוק הזה היה מהם והלאה. בעבר, הצרכן נאלץ להשתעבד לחברות הסלולר ולהיפרד ממאות שקלים בחודש וכל זה עבור שירות שבתחילת הדרך היה נמכר באגורות בודדות (להזכירכם, סלקום נכנסה לשוק עם מחיר של 6 אג' לדקה, והייתה גם תקופה שהודעת SMS הייתה בחינם). גם במקרה הזה, התקשרות גויסה לטובת המחאה וזאת הובילה ללא פחות ממהפכה בענף הסלולר.

הרגולציה הישראלית

שר התקשורת (אטיאס וכחלון) בשיתוף משרד האוצר הובילו מהלך שלתוצאותיו המשמעותיות (אך לא סופיות) אנו עדים לה היום (פחות מ-100 ש' לשימוש ללא הגבלה) ויעידו לכם עליה גם מחזיקי ני"ע של חברות הסלולר בשרשוריהם השונים.

עוד תכניות

לכל המהלכים הגדולים היה מאפיין מאוד בולט - מעבר מהיעדר פיקוח לפיקוח קיצוני. כך קרה עם ועדת בכר, חוק אכיפה מנהלית, ענף הגז והנפט (ועדות ששינסקי, צמח ועוד אלו שבדרך), עם ועדת טרכטנברג ועוד ועוד. בעולם היו קוראים לזה שליפה מהמותן או כיבוי שריפות. בישראל קוראים לזה רגולציה.

***אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל