מדד הדאו-ג'ונס שבר בשבוע שעבר את שיא כל הזמנים. גם ה-S&P 500 עומד לעשות זאת. במקביל, הדולר מתחזק בהתמדה, כאשר ה-Dollar Index, שמודד את ערכו של הדולר מול סל של מטבעות עולמיים, נסחר בשיא של 8 חודשים ולא רחוק משיא של שנתיים וחצי. ההתחזקות המקבילה של הדולר והמניות מחייבת הסבר, מאחר שעומדת בסתירה לקורלציה ההפוכה המובהקת, הכמעט בלתי שבירה, שמתקיימת בין שני הנכסים בשנים האחרונות.

בשנים האחרונות, הנכסים השונים בשוק הפיננסי נעים באופן בינארי על פי חלוקה הידועה בשם Risk On/Risk Off. ככלל, ניתן לסווג את הנכסים הפיננסיים בשוק באופן כללי על פי רמת הסיכון. בקצה המסוכן מצויים המניות, הסחורות והמטבעות בעלי התשואה הגבוהה, ואילו בקצה "הבטוח", מצויים האג"ח של ממשלת ארצות הברית, גרמניה ומטבעות בעלי תשואה נמוכה כמו הדולר, הין והפרנק. כאשר מצב הרוח בשוק חיובי, והמשקיעים נכונים לקחת סיכונים, הנכסים המסוכנים מתחזקים יחדיו ואילו הנכסים הבטוחים נחלשים, ולהיפך. כלומר, הנכסים נסחרים פחות על פי המאפיינים הפונדמנטליים הפרטניים שלהם (מצב החברה של המנייה, מצב הכלכלה של המטבע, הביקוש החומרי לסחורה), אלא על פי יחס הסיכון-תשואה הספקולטיבי של הנכס.

בשוק המט"ח, הדולר מהווה היעד הבטוח הראשי, אליו בורחים המשקיעים כאשר רמת החשש ואי הוודאות בשוק עולה. ולהיפך, כאשר אהבת הסיכון מתגברת המשקיעים מעדיפים את הנכסים בעלי התשואה הגבוהה יותר, והדולר נחלש. זו היתה הדינמיקה הכמעט פבלובית ששלטה בשוק הפיננסי מאז המשבר הפיננסי, ולמעשה גם לפניו. משום כך, בתנאי השוק הנוכחיים, של כמעט אופוריה בשוקי המניות, כאשר מדד ה-VIX (מדד הפחד) מצוי ברמות שפל, היינו מצפים שהדולר דווקא ייחלש, ולא היא. הדולר נמצא בשיא של כמעט שנתיים וחצי.

האם מתחולל שינוי יסודי במעמדו של הדולר בשוק הפיננסי? האם הדולר משנה את מעמדו ממטבע מקלט בטוח למטבע להשקעה שמושך הון כתוצאה מצפי לתשואה גבוהה יותר בעתיד. על פניו, הדבר נשמע הגיוני. כלכלת ארצות הברית משתפרת ומתייצבת ופותחת פער מול כלכלות מפתח כמו יפן, בריטניה וגוש האירו. רק בשבוע שעבר קיבלנו לכך עדות נוספת עם נתוני תעסוקה וייצור חיוביים. אך למרות זאת, הדבר לא אמור להתבטא בעתיד הנראה לעין בתשואה על הדולר. הבנק הפדרלי הצהיר חד משמעית שהריבית לא תעלה עד שלא יושגו יעדים כלכליים שאפתניים של אבטלה בגובה 6.5% ואינפלציה ברמה של 2.5%. מלבד הין, לדולר אין פער תשואה כמעט על שום מטבע בעולם.

ככלל, נשאלת השאלה, האם עליות השערים בשוק מעידות כלל על "אהבת סיכון"? מלבד עליות השערים בשוקי המניות, קיים פרמטר של אהבת סיכון ואופטימיות כלכלית, כביכול. כרגע, קשה לזהות מאפיינים של נכונות להשקעה. התשואות בשפל, הצמיחה הכלכלית מקרטעת, שיעורי אבטלה גבוהים - ובעיקר, נפחי המסחר נמוכים מאין כמותם.

עליות השערים, שהיו אמורות לייצר "אפקט של עושר" ולעודד את הציבור חזרה אל האפיקים המסוכנים יותר, לא עושות רושם על העם, שעדיין מסתכל על שוק המניות בחשדנות, שלא לומר בעוינות, בעקבות המשבר של 2008, ונשאר מחוץ למשחק. בסופו של דבר, נפחי המסחר הנמוכים מעידים על כך שהראלי בשווקים מתבסס יותר על מדיניות הכסף הקל של הבנק הפדרלי, ולא על "אופטימיות" וצמיחה.

כמו כן, צריך להביא בחשבון גורם נוסף משמעותי המעוות את המסחר בשוק המט"ח בימינו - ההרחבה הכמותית. הבנק הפדרלי אמנם מפעיל כרגע את התוכנית הכמותית הנרחבת ביותר (כ-85 מיליארד דולר בחודש), אולם המתווה של התוכנית כבר ידוע ומתומחר. לעומת זאת, הבנק של יפן צפוי בקרוב להשיק תוכנית כמותית גרנדיוזית אף יותר בהיקף של 135 מיליארד דולר, הבנק של בריטניה מרחיב את תוכנית רכישת הנכסים שלו, והבנק של אירופה עשוי להתחיל בכך בקרוב אם המצב במדינות החוב יחייב. כל אלה מקזזים את ההשפעה המפחת של ה-QE של הפד על הדולר.