מה נשתנה בתרבות ניהול הסיכונים האמריקנית?

בנק ג'יי פי מורגן זכה לתדמית של בנק יציב ושקול, שיצא מהמשבר של 2008 בנזק מועט יחסית, בשל מדיניות ניהול סיכונים אחראית ושמרנית. פרשת "הלוייתן הגדול", כינויה של פוזיציית נגזרים גדולה בלונדון, שהסבה לו נזק של כ-6 מיליארד דולר, מצליחה לערער את התדמית הזו, וגרמה לפיטורי המנכ"ל. פרסומי החקירה של הסנאט חושפים את הכשלים בניהול הסיכונים, אחד אחרי השני.

1. הגדלת הסיכון
ג'יי פי מורגן נהגו לסחור בנגזרי אשראי כבר מ-2006. בסוף 2011 החליטה הנהלת הבנק, להקטין סיכונים בכדי לשפר את הלימות ההון. היא הורתה למנהלת תחום נגזרי האשראי בלונדון לבצע זאת. אך האחרונה, במקום לצמצם את הנכסים המסוכנים, כמתבקש, החליטה דווקא ליטול עוד סיכונים. האסטרטגיה שלה הייתה לרכוש נגזרי אשראי לטווח ארוך, שיקזזו את הפוזיציות הקצרות באותם נגזרים. אסטרטגיה זו, לא רק שלא צמצמה את הסיכונים, אלא אף הגדילה אותם. מיותר לציין, שכלל לא דובר על עסקת גידור, כפי שהגדיר זאת הבנק.

2. מחביאים את ההפסדים
בתחילת 2012 ג'יי פי מורגן הבינו שהם הולכים להפסיד הרבה על פוזיציית הנגזרים שלהם, לכן במקום לסגור אותה בזמן, הם שינו את שיטת השערוך של הנגזרים מספר רב של פעמים, באופן שיאפשר להם לדווח על פחות הפסדים. במקביל, הם המשיכו להגדיל את הפוזיציה. וכך, בתקופה שבין ינואר למארס 2012 גדלה הפוזיציה מהיקף של 51 מיליארד דולר ל-157 מיליארד דולר ומספר הנגזרים עלה מאחדים למעל 100, לתקופות ארוכות ובתמהיל מסוכן.

במקביל, ההפסדים הלכו וטפחו - הם הגיעו לכ-719 מיליון דולרים עד מארס. בסוף אותו חודש הורתה מנהלת תחום הנגזרים לעובדיה לסגור את הטלפונים ולהפסיק את המסחר. מאוחר יותר היא טענה בחקירתה, כי לא היה לה מושג בנוגע לפעילות הסוחרים באותה עת, והם פעלו על סמך שיקול דעתם בלבד.

3. הטעייה מכוונת של רגולטורים ומשקיעים
כבר בינואר 2012 דיווח ג'יי פי מורגן למשקיעים ולרגולטורים, כי הוא פועל לצמצם את פוזיציית הנגזרים, כשלמעשה הוא הגדיל אותה. באותו זמן, מנהליו ניסו במכוון להסתיר זאת מהרגולטורים, נמנעו מלהעביר להם מסמכים בזמן ובאופן שוטף, תחת הוראה מפורשת של המנכ"ל.

4. משחקים במגבלות ניהול הסיכונים
לכל בנק מדיניות ניהול סיכונים, שקובעת סכום מרבי מותר להיקף ההפסדים מכל פוזיציה. מעבר לכך, יש לסגור את הפוזיציה. בג'יי פי מורגן הבינו כבר בתחילת 2012, שהם חורגים מהמגבלה. כדי לעמוד בנהלי ניהול הסיכונים שלהם עצמם, הם פשוט שינו את שיטת חישוב המגבלה הזו חמש פעמים רצופות. לפי החישובים של הרשויות בארה"ב, אם היו משתמשים בשיטה הראשונה, המקובלת, שיטת ה-VAR, לאורך כל התקופה שבין ינואר לאפריל 2012, הם היו חורגים מהמגבלה לא פחות מ-330 פעם.

5. רק שהסוחרים לא יסגרו את הפוזיציה
"ההפסדים הופכים למגוחכים" - אמר סוחר שהיה מעורב בפרשת הלוויתן הגדול בלונדון, לעמיתו בשיחת טלפון שהוקלטה. לדבריו, הוא יכול להמשיך את הפוזיציה מבלי לסגור אותה עוד זמן רב, ואין לו מושג מתי הממונה עליו ירצה לסגור אותה. עד סוף מאי, ההפסדים הגיעו כבר לסכום מצטבר של כ-2 מיליארד דולר, בחודש יוני בלבד הם גדלו ב-2 מיליארד דולר נוספים.

6. דיימון ידע על כך, על אף שהכחיש...
בעדותו הקודמת אמר מנכ"ל הבנק, ג'יימי דיימון, כי הוא אינו זוכר פרטים בנוגע לשינוי שיטת חישוב מגבלת הסיכונים. אך לפי דוח הסנאט, יש ברשותם דואר אלקטרוני, שכתב ג'יימי דיימון בו אישר זאת. בפגישה עם המשקיעים במהלך מאי 2012 הוא אמר, שמודל הערכת הסיכונים שונה ושודרג, בלי להרחיב את הסיבה לכך.

7. הרגולטורים גם נושאים באשמה
גם הרגולטורים אשמים: לפי הדוח, ה-OCC קיבל דיווח בזמן המתאים על שינוי שיטת חישוב מגבלת הסיכונים התכופה, אך שום נורה אדומה לא נדלקה, והוא התעלם מכך.

מה שמפתיע בסיפור, שמדובר בגוף הפיננסי הגדול בארה"ב, בעל היקף נכסים של כ-2.4 טריליון דולר, שעד כה הצליח לשכנע את ציבור המשקיעים, שמדיניות ניהול הסיכונים שלו אמינה ויציבה. למודי ניסיון מהמשבר של 2008 הם המשיכו באותה התנהלות שהובילה לקריסה של גדולים וטובים לפחות כמותם. מעבר לכך, מגבלות הלימות ההון, שנועדו לצמצם סיכונים בבנקים לאחר המשבר, דווקא גרמו להם להגדיל סיכונים במקרה הזה.

ושוב מתעוררת השאלה: מה נשתנה מאז המשבר האחרון בתרבות ניהול הסיכונים של הבנקים האמריקנים...

*לדאבוני, תקנות הייעוץ הכללי החדשות של אוסרות עלי להתייחס לתגובות שלכם בעמוד זה

כללי: ***אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.