כי אם נרצה: השינאה לרוטשילד, החזון והתוכנית העסקית; ביום העצמאות ה-65, קווים לדמותו של הרצל - היזם מס' 1

לפני קצת יותר משנה יצא לי לפגוש את שר הכלכלה הגיאורגי. בתחילת השיחה שאלתי אותו אם הוא יודע משהו על ישראל, והוא אמר שעד לאחרונה הוא לא ידע דבר - אבל אז התגלגל לידיו הספר 'סטארט-אפ ניישן' ומאז הוא מעריץ גדול. ערב יום העצמאות ה-65 לא באתי לדבר על ההוא הגיאורגי, אלא על ההוא האוסטרי, זה שישראל הייתה הסטארט-אפ שלו ובכל יום העצמאות הטקס הממלכתי מתקיים בהר שנושא את שמו - הרצל.

"עיתונאי וינאי שמשחק בדיפלומטיה", כתב על הרצל בבוז גדול נחום סוקולב ששימש אז כעורך של עיתון 'הצפירה'. היה זה מייד לאחר שהוציא הרצל את ספרו 'מדינת היהודים'. סוקולוב שחי בפולין טען אז שפעולותיו של הרצל עלולות להזיק למושבות בארץ ישראל ודרש ממנו לרסן את "מירצו הנבואי" שאם לא כן - 'הצפירה' יוקיע אותו. ולא רק סוקולוב ביקר בחריפות, המשורר הצעיר ביאליק פרסם שיר לעג משפיל. רבים תחילה ראו בו הוזה.

לא קלים חייו של היזם, הרצל שנולד בהונגריה וגדל בוינה, נחשף לאנטישמיות בזמן שהיה שליח העיתון הוינאי 'נויה פריה פרסה' בפאריס. כן כן, אם חשבנו שבעשור האחרון המצאנו פה בארץ את הפטנט הזה של עיתונאים שהופכים להיות פוליטקאים, אז אולי זה הזמן להגיד שעיתונאי שהחליט להיות פוליטיקאי היה זה שייסד את הציונות - זאת שאנחנו מקדשים היום. והוא לא היה עוד עיתונאי, הרצל היה כתב בכיר בעיתון מהנחשבים באירופה ועד יום מותו הוא המשיך לכתוב בעיתון (אגב, המו"לים שלו אסרו עליו באופן מוחלט להזכיר את הציונות בעיתון, אפילו לא במרומז).

נחזור להרצל היזם, כל צעיר ישראלי יודע שרעיונות יש לכולם ואפילו רעיונות טובים. העניין הוא להוציא אותם לפועל, ומעבר לכך העניין הוא לא להקשיב לכל אלו שאומרים לך שאתה לא בכיוון. זו הייתה גדולתו של הרצל. מרגע שנחשף לאותה אנטישמיות בפאריס (בעיקר סביב פרשת דרייפוס), הגלגלים החלו לנוע. הוא היה איש של יצירת חזון, של הקמת מנגנונים ושל יכולת אדירה לסחוף ולשכנע.

כשהרצל פרסם בשנת 1896 את 'מדינת היהודים', הספר בו הוא מתאר כיצד הוא רואה את מדינת היהודים העתידה לקום, הציונות כבר הייתה קיימת. תנועת 'חובבי ציון' הוקמה ב-1881 והביל"ויים ב-1882 ולכן הרצל שמע מכל כיוון זמירות בסגנון "מה חידשת"? אז מעבר ליכולותיו האדירות של הרצל לפעול ולהפעיל מנגנונים, בניגוד לשתי התנועות הללו או לפעילות המושבות של רוטשילד (שאגב היה שנוא נפשו ואולי ארחיב על כך בהמשך), הרצל סלד מניסיונות ההסתננות לארץ ישראל, באירופה היו קרוב ל-10 מיליון יהודים - והוא רצה להביא את כולם לארץ ישראל, בצורה מסודרת ובהסכמה מצד המעצמות.

נשמע מטורף? התוכנית העסקית של הרצל הייתה פשוטה, ואני בכוונה כותב תוכנית עסקית. ארץ ישראל נשלטה ע"י האימפרייה הטורקית השוקעת והשבוייה בחובות אדירים. הרצל, היהודי הוינאי שהינו עיתונאי מפורסם, יפנה לשולטן הטורקי ויציע לו לפתור את טורקיה מחובותיה הכבדים בתמורה לזיכיון על ארץ ישראל. במילים אחרות, הרצל יקנה את הארץ ואת הזכות להושיב בה את יהודי אירופה המסכנים. מול השולטן הוא השתמש במטפורה: טורקיה היא אריה גדול, עם קוץ קטן ברגל שמאוד מטריד. היהודים יוציאו את הקוץ, יש להם את היכולת הכלכלית לעשות זאת. מדובר במיליוני לירות, סכום גדול באותה תקופה אבל במערב אירופה היו יהודים עשירים בקנה מידה עולמי. ניתן להשוות זאת ליוון של ימינו שמתחננת לקבל סיוע של 10 מיליארד אירו בזמן שעשירים כגון גייטס או באפט יושבים על הון גדול בהרבה מסכום זה.

הבעיה - להרצל לא היה את הכסף. היה לו רעיון, הייתה לו את יכולת הביצוע והספר שכתב והקונגרסים שקיים כבר סחפו את יהדות מזרח אירופה הענייה, אבל היהודים העשירים של פאריס ולונדון לא היו איתו, להיפך - הם אפילו היו אנטי ציוניים ובאופן אקטיבי. אדמונד רוטשילד למשל (זה מהשדרה) טיפח את הפעילות הנדבנית שלו סביב המושבות בארץ ישראל (כמה מאות אנשים) אבל על הקמת מדינה הוא לא רצה לשמוע וככל הנראה גם חיבל בפעולותיו של הרצל באופן אקטיבי.

החשש של היהודים העשירים במערב אירופה הוא שהם יואשמו בנאמנות כפולה, פתאום הם לא צרפתים או אנגלים גאים, אלא ציונים. והרצל כמו לא מעט יזמים עמד מול הבעיה הקלאסית - יש לו את הרעיון והוא מוכן להקדיש את כל מירצו, אבל בלי כסף אין לו את היכולת להוציא לפועל. יותר מכך, הרצל האשים את רוטשילד שבכדי למנוע מהשולטן להתפתות להצעתו מחוסר ברירה בשל המצב הכלכלי הקשה, הוא הלווה לטורקיה כספים. זמן מה לאחר מכן יכתוב רוטשילד לחברו - "בעוד 50 שנה עתידים הבריות לירוק על קבריהם", של הרוטשילדים. לבסוף היו אלו היהודים העניים של מזרח אירופה שמימנו את פעילות התנועה הציונית.

הרצל היה יזם, וככזה הוא היה עיוור לבעיות ולסיכונים. למשל, הוא מעולם לא נתן דעתו על העובדה שבארץ ישראל קיימת אוכלוסיה ערבית שאולי לא תראה בעין יפה את בואם של מיליוני יהודים מאירופה. הרצל חשב שאפילו ההיפך הוא הנכון - הערבים יפיקו תועלת מבואם של היהודים שיפתחו את הארץ. לא בהכל הוא צדק. הרצל נפטר ב-1904 והוא בן 44 בלבד. הוא הצליח להקים לתחייה את רעיון החזרה לארץ האבות, רעיון תקומתה של מדינה יהודית בארץ ישראל, ובראי הזמן ולאחר אירועי השואה אפילו אפשר "לסלוח" לו על יוזמת אוגנדה (שבעיניו הייתה רק תחנה עבור "היהודים האומללים" בדרך לארץ ישראל) שאיימה לקרוע את הציונות לגזרים.

כאשר הוא מת, רעיון הקמת המדינה כבר היה נטוע עמוק בליבם של מיליוני יהודים ובינהם חיים וייצמן (שהשיג את 'הצהרת בלפור' ב-1917), דוד בן גוריון (ראש הממשלה הראשון) ואחרים שהמשיכו את דרכו. והיום, כאשר אנחנו חוגגים 65 שנה לאותה מדינה שאת שורשיה הוא נטע, חשבתי שזה זמן טוב להיזכר באיש הזה, יזם המדינה היהודית בארץ ישראל.

חג שמח!