הסיכון האמיתי הוא סולידיות: ממספר האפסים לייעוץ השקעות

לפני כשבוע ניגשתי עם אשתי לסניף הבנק על מנת לקבל החלטה לקבל חיסכון קטן שהצטבר לנו. יעקב הפקיד, שברשותכם אקרא לו יעקב אחיטופל, המליץ לנו בחיוך לסכן את כספנו באמצעות חיסכון צמוד לריבית הפריים. לאחר שהסכים להתרצות, נתן לנו הצעה נוספת צמודה למדד - הצעה שקל מאוד לסרב לה.

הצעת הדגל של הבנק היא חיסכון צמוד מדד ל-3 השנים הראשונות ב-0% , 0.5% ריבית בשנה הרביעית ו-0.8% ריבית בשנה החמישית. בחישוב מהיר, השכבה של 50 אלף שקל בבנק ל-5 שנים יניבו לנו רווח של 650 שקלים על הקרן. בזמן הזה, כמובן שהבנק עסוק בחישוב סיכונים, הוא מעניק את הכסף כהלוואה ללקוח אחר ב-10% ריבית. לאחר העמלות שגובים מכם הפקידים החייכנים, די ברור מדוע בנק בישראל הוא עסק כה רווחי.

לאחר ההלם הראשוני מחוסר הכדאיות של עצות אחיטופל שקיבלנו בבנק, חשבתי על משחק השקעות סכום אפס שמשחקים רוב המשקיעים בישראל. עיוות בולט ביותר זו ההמלצה הגורפת להשקעה באג"ח מוסדית (לא ממשלתית) כמסלול השקעה סולידי. גם היום מדובר במסלול שיכול להותיר את המשקיע בהפסד כולל של מרבית הקרן המושקעת. אלה מסלולים שמוצעים לציבור חדשות לבקרים, מבלי למצמץ בכלל.

10% מכלל האג"ח הקונצרניות סבל מתספורות בשנים האחרונות. השקעה בהן שקולה ליציאה לשייט ארוך ומסוכן עם הטייקונים ההפכפכים של המשק הישראלי. תשאלו את מי שקנה במחיר מלא של תשובה, מימן, עופר או בן דב - הם ישמחו לספר לכם שהדבר היציב היחיד אצל הטייקונים הוא מספר הכותרות שהם מקבלים בתקשורת. במיליארד אגב יש 9 אפסים. ב-30 מיליארד יש 10 אפסים. וכמה אפסים יושבים על כסאות הייעוץ בבנקים ובגופים המוסדיים? כמה אפסים בדיוק ממליצים ללקוחותיהם להשקיע באותן אג"ח? כנראה שיותר מ-30.

יופי, המשקיעים למודי הניסיון מחליפים את הסיכון באפיק הקונצרני בסיכונים הכרוכים בהחזקת נכסי נדל"ן, כמו נדל"ן מניב, נדל"ן למגורים בחו"ל או קרקע חקלאית בישראל ש"סמוכה לשכונת מגורים". שוב, כמו במקרה של הבנק, יש כאן מחויבות להשכיב את הכסף לתקופה ארוכה - לך תמכור עכשיו נכס ברומניה, מקסיקו או מיאמי בגלל שאתה צריך את הכסף דחוף לניתוח או לחתונת הבת. זה יכול לקחת גם כמה שנים טובות במקרה הרע ו/או לעלות לך במימוש במחירי הפסד במקרה הטוב.

בנוסף, חישוב עלויות התיווך - יזמות וניהול נכס נדל"ן בחו"ל, אף פעם אינו חשוף באמת בפני המשקיע המתחיל. הוא תמיד מגלה עוד "הפתעות" שהן הפער המהותי שבין התשואה ברוטו לתשואה נטו שמגיעה בסופו של דבר לחשבון הבנק.

יש לציין כי מיפוי הנכס והערכות שוויו רחוקים בדרך כלל מהתוצאה הסופית, שלא לדבר על הפתעות שונות כגון איכות הקרקע, פרצלציה, טאבו, הפשרה שמתעכבת, דיני ירושה, תוכניות מתאר, פיתוח ותשתיות וכד'. מה שנראה יפה מאוד על הנייר של היזם ובשרטוטים של האדריכל - מסתיים לא פעם במפח נפש לא קטן.

במקרה הטוב, אם נפלה לידיכם עסקת בוננזה, מדובר בנכס שמניב 6%-7% שנתי. לא משהו לכתוב עליו הביתה. וזאת בתנאי שהנדל"ן באותו מקום לא נכנס לקיפאון או לשפל, שכן אורכו הממוצע של גל עלייה וירידה במחירי נדל"ן עומד על כ-14 שנה - המון זמן במושגים של השקעה לטווח קצר עד בינוני.

מי שמבין שעליו לסכן תיאורטית חלק מכספו במטרה לנסות ולהציף ערך חיובי בתיק ההשקעות שלו, שיחשוב פעמיים לפני שהוא הולך בתוואי הכבוש, הידוע, המוכר והסלול של בתי ההשקעות הרגילים, הבנקים וסוחרי הנדל"ן בגרוש וחצי. ההשקעות הנפוצות כיום, הן השקעות עם סיכון גדול להפסד במקרה הרע, ו"ייבוש" של הכסף במקרה הטוב.