"70% מהעם לא מעוניין שמחירי הדירות יירדו - לכן זה לא יקרה"

אתמול פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שמחירי הדירות עלו בשיעור חד של כ-72% בין השנים 2007 ל-2012 , למרות הקושי הרב של הזוגות הצעירים לרכוש דירה, נשאלת השאלה האם עם ישראל באמת מעוניין שמחירי הדירות יירדו.

בספרו “האמנה החברתית” משנת 1762 מבחין ז’אן ז’אק רוסו, בין הרצון הכללי, הוא מה שטוב לנו כחברה, לבין הרצון של כולם, שהוא בעצם, סך הרצונות של כל אחד ואחד מאיתנו.

ב-2013 בשוק הנדל”ן הישראלי, אנחנו יודעים היטב כי הרצון הכללי שלנו כאזרחי המדינה, הוא שמחירי הדיור ירדו, אבל הרצון הפרטי של כל אחד ואחת מאיתנו, שמצטבר לרצון של ”כולם”, הוא למעשה דווקא שלא להוריד את מחירי הדירות, ואם כן – אז רק לא את מחיר הנכס שלי, בבקשה.
אם ל-70% מהישראלים יש בעלות על דירה, לא נכון יהיה לחפש את הפתרון הפיננסי שלנו בהורדת מחירי הדיור.

כאזרחים, אין אבן שלא הפכנו, אישיות שלא כיסחנו, חוק או מודל עסקי שעוד לא עלו על מוקד “בועת הנדל”ן”. כל הטיעונים נכונים, כל המחאות במקומן וכל ההצעות רלוונטיות - אבל כלום לא יעזור. אנחנו לא מכוונים למטרה הנכונה, אנחנו מתעלמים מקושי יסודי והוא האחריות שלנו, בעלי הדירות, למצב השוק.

מייד עם רכישת הדירה מתרחש מהפך דרמטי
לאחר השלמת היעד המאתגר והמתיש של רכישת דירה, מיד עם חתימת החוזה, מתרחש מהפך דרמטי: רוכשי הדירות, שעד לפני דקות ספורות תמכו בהורדת מחירים, הפכו בן רגע להיות שומרי הסף של מחירי הדיור.
חשבו על משחק הילדים “ים יבשה”, עם חוקים קצת שונים: מי שאינו בעל נכס, סגור וכלוא בים. מי שקנה דירה, ברגע החתימה על עסקת הרכישה – קופץ ליבשה. מצדו – שכולם יטבעו.

זה הרי טבעי ולגיטימי - נדל”ן, נכס, הוא , וזאת בניגוד למוצרים “מתכלים” כמו קוטג’, או שירותים שאנו “מקבלים”, כמו אגרת טלוויזיה או אספקת מים. מי מאיתנו ירצה להפסיד את ערך הנכס הקבוע שלו?
אינספור פעמים שמעתי: “אם מישהו יבוא מחר ויציע לי 100,000 שקל יותר עבור הדירה - אני מוכר לו במקום”. ואתם יכולים רק לדמיין את שמחתו של אותו אחד שרכש דירה לפני חודש, כשאני מבשר לו: “שמת לב שמאז שחתמת על החוזה, המחירים באזור עלו ב-50,000 שקל?

"המחירים לא יירדו"
על פי דו”ח של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2012, 69.2% מהאנשים הינם בעלים של דירה אחת או יותר. אותם אנשים, אותם 69.2% מהאוכלוסיה מבטאים למעשה את “הרצון של כולם” - הם לא באמת מעוניינים בירידת מחירי הדיור, ולא משנה איזו מחאה חברתית חדשה תקום ותתלהט כאן, מתוך נסיון אמיתי וכנה להוזיל את מחירי הדירות. שום מחאה חברתית לא תוכל להשפיע על הרגש ההישרדותי הזה של שמירה על ערך.

סביר להניח, אם כן, שמה שהיה, הוא שיהיה: המחירים לא ירדו, לכל היותר, במקרים מסוימים הם אולי יעצרו. וגם אז, בהזדמנות הראשונה יתבצע תיקון כלפי מעלה. כך קרה, למשל, כאשר בזמן המחאה בקיץ 2011, נעצרו הביקושים ברכישת דירות, אולם זה לא בלם לגמרי את הצורך הכפייתי שלנו להיות “בעלי דירה”, וב-2012 נרכשו כ-102,625 דירות, המשקפות עלייה של 18% לעומת שנת 2011 ויחד איתם כמובן המחירים האמירו בלמעלה מ-9%.
בשנת 2013 כבר רואים כי המגמה נמשכת ואף מקצינה.

כל הדורשים ירידת מחירי הדיור, או מחכים לפיצוץ בועת הנדל”ן, לא לוקחים בחשבון את ההשלכות הישירות שיהיו לתהליך זה עליהם עצמם: אתם, שרכשת דירה לפני 6 חודשים דירה ב-1.4 מיליון בנתניה, האם תהיו מוכנים שהממשלה תציף את השוק, תוריד מיסים והדירה שלכם תהיה שווה מעכשיו פחות מ – 1.1?

אבל היי, זה בטח יעשה טוב לאיזה זוג צעיר אחר! ואתם תוכלו להתחיל במגמה כלכלית חדשה שתשפיע על מחירי הדיור! אז מה אתם אומרים? משכנע?
אז מה עושים? אם ההנחה שלי נכונה, ואכן, 70% ישראלים מתנגדים להוזלת מחירי הדיור (ורבים מאיתנו בינם), הרי שמחירי הדירות לא עתידים לרדת, לא משנה כמה הכותרות יזעקו והצעות לטיפול יעלו. אנו צועדים בשביל הנכון, רק ביער הלא נכון.

אסף אנגל הינו מנכ”ל “גדות נדל”ן”, חברה המייעצת, מלווה ומנהלת את תהליך המשא ומתן עבור רוכשי דירות יד ראשונה בישראל.