הנגזרים הפיננסים כנשק להשמדה המונית, והעולם שותק

בנק ההשקעות, ג'יי פי מורגן, שילם לאחרונה קנס אדיר של 13 מיליארד דולר בהסכם הפשרה בנושא משכנתאות - הסכם הפשרה הגבוה ביותר שנחתם אי פעם. תופעת ההסדרים שלאחר המשבר מאפשרת לתרבות הארגונית המושחתת של לפני המשבר להימשך.

כשהלוויתן הגדול התעורר
המשקיע האגדי, וורן באפט, כינה לפני מספר שנים את הנגזרים הפיננסיים כ"נשק פיננסי להשמדה המונית" - הגדרה שבהחלט הצדיקה את עצמה במקרה של ג'יי פי מורגן. פוזיציית נגזרים שלא נסגרה בזמן הסבה לו הפסד עתק מצטבר של כ-7 מיליארד דולר. המדהים בכל הפרשה, שהיא חלה דווקא אחרי המשבר בשנת 2012, לאחר שהרשויות החלו להדק את הפיקוח על הניהול הפיננסי.

דרג הביניים מחטיבת הגידור בבריטניה, ובכללו אחד מהסוחרים במחלקה, שזכה לכינוי "הלוויתן הגדול", ניסה להעלים את הפוזיציה, להסתיר בדרכים שונות את המידע מהמשקיעים ואולי גם מההנהלה הראשית, עד שהיקף ההפסדים הגיע לסכום העתק. מה שעוד יותר מדהים, שהנזק האדיר של 7 מיליארד דולר לא מוטט את הבנק, המשקיעים לא ברחו ובעלי החסכונות לא משכו את כספיהם. הבנק הצליח לכסות על ההפסד ולהמשיך הלאה ללא כל הזרמת הון. הפרשה הסתיימה בספטמבר האחרון, ג'יי פי מורגן שילמה קנס של 920 מיליון דולר והרשויות הסכימו להימנע מתביעות נוספות.

לא עבר זמן רב...
לפני כשבוע הודיע ג'יי פי מורגן על הסדר נוסף, בהיקף אדיר של 13 מיליארד דולר, שיסיים תביעות של כמה רשויות מולו בנושא הונאת משקיעים לגבי משכנתאות. הטענות נגדו היו שהוא מכר בידיעה מראש ניירות ערך מגובים בנכסים רעים, במשכנתאות גרועות, שלא יחזירו את עצמן, כדי להרוויח מעמלות. את כל ההפסד ספגו לקוחותיו. כמה מהסכום של ההסדר יחזור למשקיעים שאיבדו את כספם? לא ברור. האם זה עורר בהלה בקרב הלקוחות, שמשכו את כספם מהבנק? לא ממש.

האם הלקוחות קיבלו חזרה את כספם?
הסוכנות האמריקנית למשכנתאות מנסה מאז המשבר האחרון להחזיר הפסדים ונזקים שהסבו הבנקים הגדולים למשקיעיהם בתקופת המשבר. היא פרסמה לאחרונה טבלה הממחישה את הפערים בין הדיווחים של הבנקים על איכות האשראי בשנים שלפני המשבר, לנתונים בפועל של איכותו. ברשימה זו "מככבים" כל הבנקים הגדולים שדיווחו על סיכון חוב נמוך משמעותית ממה שהיה בפועל. ברור שלא מדובר בעשב שוטה אחד, אלא בתופעה בכל הבנקים הגדולים בארה"ב. אבל קשה מאד להוכיח היום דברים ולפצות את המשקיעים.

האם התרבות הארגונית השתנתה?
פרשת ג'יי פי מורגן מצביעה על בעיה חמורה יותר, שהפיקוח לא יכול להתמודד עמה גם בשנים שלאחר המשבר, התרבות הארגונית הקיימת בבנקים הגדולים הינה תרבות של הסתרה והכחשה. החוק היבש אינו מהווה גורם מאיים, במיוחד כשחלק גדול מהתביעות מסתיימות בהסדר, והמנהלים הבכירים נותרים בכסאותיהם. גם כאשר נחתם הסדר, אף בנק לא מודה בריש גלי בטעויותיו. המשקיעים והלקוחות של הבנקים, מצדם, מקבלים זאת בהכנעה ובלית ברירה.

ה"נשורת" שאחרי
כשתרבות ארגונית מושחתת של רצון להרוויח בכל מחיר, גם על חשבון לקוחות וגם תוך הפרה בוטה של החוק, ממשיכה להתקיים לאחר משבר, היא עלולה להוביל להיווצרותה של בועה חדשה. בשלב זה או אחר יימצא מכשיר פיננסי כלשהו, נשק השמדה המוני חדש, שיכול להזניק את העמלות של הבנק, לגרום לו להציג רבעון טוב באופן חד פעמי ולמנכ"ל לקבל בונוס שמן.

אופטימיות זהירה
אחת הדרכים האפשריות להתמודד עם הבעיה, היא "חוק וולקר". חוק שהוצע לראשונה ב-2010 במסגרת ההצעות לרפורמה פיננסית בעקבות המשבר. החוק אוסר לחלוטין על מסחר בניירות ערך עתירי סיכון בבנקים ומוסדות פיננסים. החוק יכול להסב נזק רב לבונוסים של כמה מנהלים וסוחרים בוול סטריט, אלא שבזכות כמה לוביסטים חזקים, איש לא הצליח להעביר אותו מאז שהוצע, קרוב לשלוש שנים. הדיון הבא בחוק צפוי רק בשנה הבאה. עד אז ארה"ב תמשיך להתמודד עם השחיתות במערכת הפיננסית ברפיון ידיים.

***אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.