האם פוליטיקאי הוגן הוא פוליטיקאי טוב יותר?

הגישה הרווחת בעבר הייתה שתפקיד הינו להשיא רווחים לבעלי מניותיה ותו לא. אך כיום, התאגידים הגדולים כבר מבינים שממשל תאגידי תקין ואחריות חברתית וסביבתית הם גורמים חשובים בהתנהלות כל ארגון.

מדובר במגמה עולמית - יותר ויותר משקיעים במדינות המפותחות מבינים שערכי חברה, סביבה וממשל הינם גורמים חשובים בקבלת החלטה לגבי השקעה בחברה כלשהי. ערכים אלו חשובים, לא רק למי שרוצה להפוך את העולם למקום טוב יותר, אלא גם, ובעיקר, למי שרוצה להשיג ראויה על השקעתו, בסיכון נמוך יחסית. מחקרים רבים מוכיחים כי השקעות הוגנות הינן השקעות שטובות קודם כל למשקיעים ואחר כך לסביבה ולשוק ההון.

ישנן חברות שמתנהלות בשקיפות והוגנות כדרך חיים. אבל על מנת לייצר שינוי מהותי בתפישת העולם של ארגונים גדולים, הדרישה להתנהלות ערכית חייבת לבוא מהמשקיעים. אם כולנו נתקשר מחר בבוקר לגוף שמנהל עבורנו את תיק ההשקעות או קרן הפנסיה, ונדרוש להשקיע את כספינו בחברות הוגנות בלבד - מנהלי החברות ייאלצו להבין את המסר ולצמצם פערי שכר, לשלם בזמן לספקים, להימנע מתספורות ועוד.

אבל הדרישה להתנהלות הוגנת בחברות ציבוריות אינה מנותקת מהסביבה החברתית והפוליטית בה אנו חיים. מאז מחאת קיץ 2011 חלה עלייה חשובה במודעות החברתית - כלכלית של רוב האוכלוסייה. לפתע פתאום, המילים דמי ניהול, טייקונים, פירמידות ותספורות הפכו לשגורות בפיהם של אלה שלא נהגו לפתוח מדי בוקר את עיתוני הכלכלה.

פרסום היקף ההוצאות של בתי ראש הממשלה - סכומים שלרובנו נשמעים מופרכים - צריך לגרום לנו לשאול, האם הפוליטיקאים שלנו הוגנים כלפי בעלי המניות שלהם, כלומר הציבור - אנחנו - האזרחים? האם פוליטיקה הוגנת טובה ל"בעלי המניות", כלומר, לציבור? האם פוליטיקאי הוגן יהיה פוליטיקאי טוב יותר? מיהו בעצם פוליטיקאי הוגן? אם הפוליטיקאים, מנהיגי המדינה, טרם הפנימו לגמרי את המסר של קיץ 2011, כיצד נוכל לדרוש זאת מהרגולטור והשחקנים בשוק ההון הישראלי?

אנו דורשים מחברות הוגנות להתייחס באופן הגון לעובדיהן, לקוחותיהן וספקיהן, לשמור על ממשל תאגידי תקין, לא לזהם את הסביבה ואם הן גם פעילות בקהילה - מה טוב. אם ננסה לעשות הקבלה, מפוליטיקאי הגון נדרוש להתייחס באופן הוגן לציבור בוחריו, כלומר, לקיים הבטחות, לבצע את שליחותו בנאמנות ולשמור על אמות מידה מוסריות. אולי בתקופה של גזרות כלכליות קשות, פיטורים המוניים וכשאחד מכל שלושה ילדים בישראל הוא עני - פוליטיקאי הוגן יפגין רגישות חברתית, יצמצם הוצאותיו, בפרט אלו שנוטות לנקר עיניים, ויביע אכפתיות מהחלשים והשתתפות במאמץ הקולקטיבי.

נכון שמעון ראש הממשלה חייב להיות מנוהל ומתוחזק ברמה בינלאומית, שכן ראש הממשלה מארח בו אישים מהארץ ומהעולם, אך גם כאן נדרש איפוק. גידול של עשרות אחוזים בהוצאות בית ראש הממשלה כפי שפורסם, כמו גם בהוצאות בית הנשיא, בתקופה כזו, איננו הגיוני מבחינה ערכית. לגבי בית ראש הממשלה בקיסריה, כמובן כאן הסיפור כבר אחר לגמרי.

אז האם פוליטיקאי הוגן הוא פוליטיקאי טוב יותר? ההיגיון הפשוט אומר שכן. פוליטיקאי הינו משרת הציבור. ככל שאכפת לפוליטיקאי מהציבור, כך הוא ישרת אותו טוב יותר. פוליטיקאי שדואג לעצמו יותר מכפי שהוא דואג לציבור בשמו נשלח לפוליטיקה, ממילא ישרת פחות את הציבור.

אבל שאלת השאלות היא ללא ספק האם כדאי לפוליטיקאים להיות הוגנים? למרבה הצער, התשובה חיובית רק אם הם רואים בכך ערך. מבלי להידרש למחקרים אקדמיים, הניסיון מראה שהוגנות אינה עוזרת לפוליטיקאים להיבחר, וחוסר הוגנות אינו מונע מהם את הבחירה. זאת בשונה ממה שאנו רואים בשוק ההון, שם מחקרים מראים כי חברות הוגנות לא רק מציגות דוחות כספיים משופרים, אלא גם ביצועי טובים יותר. כלומר, משקיעים מעדיפים לאורך זמן השקעה בחברות הוגנות. בסופו של יום, הם מבינים שחברות שמתנהלות בהוגנות, מגלמות סיכון נמוך יותר ופוטנציאל תשואה גבוה יותר, כך שהשקעה זו משתלמת להם יותר.

ביום בו מצביעים יבינו שפוליטיקאים הוגנים משקפים גם הם סיכון נמוך יותר ופוטנציאל תשואה גבוה יותר, הם יעדיפו להצביע לפוליטיקאים הוגנים יותר. ביום שזה יקרה, פוליטיקאים ישימו דגש על ההוגנות ויהיו קשובים יותר לרחשי ליבו של הציבור - בדיוק כפי שחברות ציבוריות רבות שמות דגש על ממשל תאגידי תקין יותר, יחס טוב יותר לעובדים, לקוחות וספקים, ועל מעורבות בקהילה. ממש כפי שבשוק ההון השינוי יגיע מציבור המשקיעים, הרי שגם בפוליטיקה - על הציבור, שהוא בעל המניות האמיתי - לתגמל פוליטיקאים שנוהגים בערכיות ולהעניש בקלפי את אלה שסורחים.