"בבנק ישראל לא הפנימו שהתקשורת עם השוק - זה הכלי החזק להחלשת השקל"

קשה עד בלתי אפשרי להתווכח עם השוק, וברוב המקרים - השוק מנצח. יוצא מן הכלל כאשר הגופים שאמורים לפקח על השוק מתערבים בו באופן ישיר או עקיף, רק הם יכולים לשנות מגמות ולקבוע עובדות בשטח. אחת הדוגמאות לכך היא שוק המט"ח. הנגיד הקודם, פרופ' סטנלי פישר, הגדיר באופן לא פורמלי כי הוא יתערב בשוק המט"ח לטובת שמירה על רמה מסויימת של שער חליפין בין השקל לדולר. הסיבה לכך ברורה, כאשר השקל חזק והדולר חלש היצואנים מקבלים פחות שקלים על התוצרת שלהם. הדבר פוגע ברווחיות, ברצון וביכולת שלהם להתמודד עם התחרות בשווקים הגלובליים, וכמובן במשק הישראלי. פחות יצוא משמעותו פחות צורך בידיים עובדות, פחות הכנסות למדינה, ומכאן הדרך להאטה, ואולי אפילו מיתון, סלולה.

בתקופה האחרונה אנו שמים לב שאותה תחושה של "אח גדול" השומר על שער חליפין סביר כבר לא קיימת. כיצד זה בא לידי ביטוי? ובכן מאז החלטת הריבית האחרונה של ב-23 לדצמבר 2013, הדולר נחלש בכ-0.9% מול השקל. השוק, כך נראה, כבר לא "סופר" את בנק ישראל או שמפרש את הפעולות שלו כלא תומכות בדולר מול השקל. חלק מהתיסוף נובע מתחזית בנק ישראל לכך שהריבית במשק תעלה במהלך השנתיים הקרובות, ותגיע לרמה של 2% בסוף 2015.

בבנק ישראל, כך נראה, לא הפנימו מספיק את העובדה שבסביבת אפסית וכאשר הבנק מתערב בשווקים בכלים לא קונוונציונאליים, הכלי החזק ביותר של קובעי המדיניות הוא התקשורת שלהם עם השווקים בכלל והצהרות על מידת מעורבותם בשווקים בפרט. דוגמאות מהעולם לא חסרות.

לפני שנתיים, כאשר התשואות על אגרות חוב של איטליה וספרד התקרבו ל-8%, והחשש לפשיטת רגל של אותן מדינות וקריסה של גוש האירו כולו עלה, הבנק המרכזי האירופי (ECB) הצהיר כי הוא "יעשה הכל על מנת לשמור על האירו". הוא יהיה מוכן לקנות אג"חים של ספרד ואיטליה אם הן יזדקקו לחילוץ. מרגע שהבנק המרכזי פירסם את עמדתו, התשואות על האג"חים של מדינות אלה ירדו, מבלי שהבנק הוציא ולו סנט אחד לרכוש אגרת חוב. האמון שרוכש השוק להצהרות של הבנק המרכזי הספיקו.

באמצע 2013 הודיע יו"ר הפד היוצא, בן ברננקי, כי הבנק המרכזי האמריקני יתחיל לצמצם את ההרחבה הכמותית לקראת סיומה המוחלט, באמצע 2014. השווקים נבהלו ותשואות האג"ח קפצו בחדות. ברננקי הבין את טעותו בתקשורת עם השווקים, ומאז הוא משחרר לא מעט הצהרות מרגיעות, בהן הוא מדגיש כי תהליך צמצום ההרחבה הכמותית קשור באופן ישיר למידת ההתאוששות של הכלכלה האמריקנית - הצהרות אשר הרגיעו, כמובן, את השווקים.

לחוסר האמון של השוק בבנק המרכזי יש כמובן מחיר. בשבועיים האחרונים נפרץ המחסום הפסיכולוגי של שער החילופין, 3.5 שקלים לדולר, כלפי מטה. יתרה מכך, המחסום נפרץ דווקא בתקופת החגים הנוצריים, כאשר מרבית השווקים בעולם המערבי אינם פועלים. המשמעות היא שמשקיעים מקומיים, לא רק זרים, שמבינים את ההתנהגות של בנק ישראל ככזו שאין לו כוונה לנקוט באמצעים יוצאי דופן על מנת להחליש את השקל.

מה בנק ישראל צריך לעשות?
ראשית, עליו להדגיש עד כמה נושא שער החליפין מהותי מבחינתו. כאשר הבנק מוציא תחזית לפיה הריביות רק הולכות לעלות, הדבר לא ממש מסייע, שכן העלאות ריבית בזמן שסביבת הריביות בעולם נותרת נמוכה מייצרת ציפיות להתחזקות השקל. במידה ואכן כך, וזהו ככל הנראה המצב, כל שלוש הפחתות הריבית האחרונות נבעו מהתחזקות השקל בלבד - בבנק ישראל צריכים להבהיר לשווקים כי הם יעשו כל מה שצריך על מנת להחליש את המטבע המקומי.

***אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.