מהפכה צרפתית נוסח אמריקה: מה ארה"ב עושה למען הצמיחה?

הויכוח שנסב בארה"ב, לפני מספר שבועות, בעניין העלאת שכר המינימום, לא הכה גלים מעבר לגבולות ארה"ב. נשיא ארה"ב מנסה להעביר הצעת חוק להעלאת שכר המינימום מרמה של 7.25 דולרים, לרמה של 10.1 ד' לשעה, תוך הצמדתו למדד. כמובן שהצעה זו זוכה להתנגדות עזה מצד היריבים הפוליטיים מהמפלגה הרפובליקנית. לרוע מזלו של הנשיא, לאלה האחרונים יש רוב בבית הנבחרים.

הויכוח הזה מחדד שוב את השוני בין שני הצדדים, כאשר הרפובליקאים דורשים צמצום של התקציב הפדרלי על-חשבון תשלומי העברה ותקציבים אזרחיים שונים כמו שירותי בריאות (דוגמת Obamacare), והפחתות מיסים על חשבון הקפאת שכר המינימום, בין היתר.

עם זאת, נראה לי כי הויכוח, הלכאורה שגרתי, הוא "קצה קרחון" של בעיה בוערת רבת היקף. קיימים זרמים רבי עוצמה שאינם נראים תמיד על-פני השטח, הנגרמים מעצם התפתחותם של פערים חברתייים הולכים וגוברים ומגדילים בצורה זו את הקיטוב החברתי, הגבוה גם כך.

ארה"ב נחשבת כמדינה עם הפערים החברתיים בגדולים ביותר מבין הכלכלות המערביות, מבחינת אי השיוויון בחלוקת ההכנסה בין שכבות האוכלוסיה. אם היה נדמה כי לאחר המשבר בשנת 2008 יקטן האי-שיוויון, שכן גם "העשירים" נפגעו מירידת ערך משמעותית של נכסיהם, הרי שלאחר כ-5 שנים נראה כי הפערים נותרו בעינם, ויתכן אף שגדלו.

כיצד קרה הדבר?
במטרה להציל את המשק ממשבר עמוק יותר, החל הפד האמריקני ביצירת נזילות עצומה אשר ייצבה את התעשייה הפיננסית, והחזירה את הכלכלה לפסים של צמיחה. הנזילות חסרת התקדים בהיקפה "הומטרה" על המשק על-ידי שלוש תכניות של הקלה כמותית, בתוספת אפסית, לא "חלחלה" לכל שכבות האוכלוסיה. למעשה הנהנים העיקריים, ולמעשה הכמעט בלעדיים, הם בעלי הנכסים - בין אם מדובר על נכסים ריאליים (בעלי בתים למשל), ובין אם מדובר בנכסים פיננסים (ניירות ערך וכו').

חשוב לזכור, חלק ניכר מהשיפור בצמיחה ניתן לזקוף ל"אפקט העושר" בקרב בעלי אותם הנכסים. כלומר עליית מחירי הנכסים נסכו ביטחון בידי בעליהם כי יש ביכולתם להמשיך לצרוך חלק גדול מהכנסתם (כי "יש יותר כסף"). בנוסף, השיפור שנרשם בשיעור האבטלה (כיום 6.7%) מגיע עם ירידה בשיעור ההשתתפות, כלומר, הוא אינו כולל את המובטלים שהתייאשו ואינם מחפשים עוד עבודה. זוהי עדות נוספת כי השיפור אינו מחלחל לכל שכבות האוכלוסיה.

העובד השכיר הממוצע, אשר איננו בעל נכסים, לא נהנה מהנזילות האינסופית הזו. כתוצאה מכך, הפערים בין המעמדות רק התרחבו מאז המשבר האחרון. לכן, מבט על כלל המשק עלול להדאיג - היכולת של המשק להמשיך לצמוח בקצבים ראויים, כפי שראינו ברבעונים האחרונים, תלויה גם ביכולתן של "שאר" שכבות האוכלוסיה להגדיל את צריכתן. במצב הקיים קשה לומר שהיכולת להגדיל את הצריכה קיימת גם בקרב השכבות החלשות יותר. למעשה השיפור וההתאוששות הכלכלית "דילגו" על חלק ניכר מכוח הקניה הפוטנציאלי בארה"ב. ברובד החברתי העמוק יותר, קיומם של פערים כלכליים כאלה לאורך זמן יוצר תסכול רב בקרב חלקים הולכים וגדלים בחברה האמריקנית.

לחוגים רחבים אלה אין גישה לתקשורת והם חסרי לובי פוליטי. המקום היחידי כמעט בו הם יכולים להביע את מחאתם הוא בזמן הבחירות לנשיאות, שם כוחם האלקטוראלי בא לידי ביטוי, שכן בניגוד לזירות אחרות יש למשקלם באוכלוסיה משמעות. לכן, בהחלט ניתן לראות בבחירתו המחודשת של אובמה, נשיא שחור, כהתרסה וכמחאה, וזאת על אף קדנציה ראשונה חסרת הישגים משמעותיים.

בנוסף, בגלל שיטת השלטון המורכבת כוחם בא לידי ביטוי יותר בבחירות לנשיאות מאשר בבתי הקונגרס. ואכן, המקום בו הקיטוב בקרב שכבות החברה בא לידי ביטוי באופן הברור ביותר הוא המערכת הפוליטית. תקופת נשיאותו של אובמה מאופיינת בפערים אידיאולגיים עמוקים אשר מלווים בהנצחיות פוליטית רבות שמשפיעות לרעה גם על הכלכלה, כמו למשל הריב על העלאות מגבלת החוב והשבתת הממשל אשתקד.

נראה כי מגמות אלה עלולת להתחזק ולהמשיך את הקפאון הפוליטי בו מצוי הממשל כיום, כיוון שאינו מצליח להביא לידי ביטוי את מדיניותו. מבחינתו של הנשיא אובמה, קיים צדק כי פירות ההתאוששות הכלכלית יגיעו גם למעמדות הנמוכים בחברה, כשהוא מנסה לדחוף את חוק העלאת שכר המינימום.

כאמור, מבחינתם של החוגים השמרנים, מדובר ב"סדין אדום". הם טוענים, בין היתר, כי העלאת השכר תפגע בריווחיות החברות, ורק תעלה את שיעור האבטלה. אולם ייתכן ובראיה רחבת טווח גם להם קיים אינטרס להעלאת השכר, משום שמהלך כזה יכול לתמוך בהמשך ההתאוששות.

יחד עם זאת כדאי לציין כי העלאת שכר מינימום הוא צעד אחד מתוך מכלול צעדים שעל הממשל לבצע, והוא לבדו לא יוכל לשפר את מצב השכבות החלשות באופן משמעותי. צעדים נוספים יכולים להיות השקעה בתוכניות בתחום החינוך, קורסים והסבות מקצועיות וכדומה.

המשמעות שלנו כמשקיעים כי אם הנזילות לא מגיעה לכל שכבות האוכלוסיה, והמשך ההתאוששות תלויה בכך שיותר אמריקנים ירגישו בשיפור, הרי שהמדיניות המוניטרית הגיעה לידי מיצוי. נצטרך לראות מעתה פעולה של הממשל. אולם, לעת עתה נראה שהמערכת הפוליטית נמצאת בתקופה בה אינטרסים צרים מובלים על-ידי פוליטיקאים בינוניים וקצרי ראות, משני צידי הקשת הפוליטית.

בשנת 2011 קמה תנועת מחאה ספונטנית שמחאתה התרכזה כנגד השחיתות ותאוות הבצע שאיפינה את התעשיה הפיננסית של וול-סטריט, וכנגד אי-שיוויון בחלוקת העושר. נראה כי זה תנועה זו היתה רק תזכורת לפוטנציאל המחאה שעלול להתרחב במידה ולא תמצא הדרך להביא לרווחה נוספת גם לשכבות נוספות באוכלוסיה. לאורך זמן באם לא תמצא הדרך לגשר על-פני הפערים החברתיים, כפי שבאים לידי ביטוי במערכת הפוליטית, הרי שהמשך התסכול בקרב המעמדות שטרם נהנו מהשיפור הכלכלי, עלולה להניב בבוא זמן מאבק בין-מעמדי כואב בארה"ב.

***אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.