הרשעת אולמרט - שינוי בנורמות בבירוקרטיה המסואבת

אין ספק שההרשעה של אולמרט, הזוכה לתשומת לב ציבורית ותקשורתית, בהיקף שלא נודע עד היום בישראל, יצרה זעזוע עמוק בכל הנוגע ליחסי השלטון עם הציבור הרחב בישראל.

קיימת תחושה בציבור הרחב, שהשלטון בישראל, בחלקו לפחות, הוא מושחת ואינו פועל בהגינות. מה שמעצים תחושה זו, הינה העובדה הפשוטה שישנה ביורוקרטיה מסואבת, עימה בא הציבור במגע. טרם הצלחנו לחנך את עובדי השירות הציבורי שהם חייבים להציע שירות אמין ויעיל לאזרחי ותושבי המדינה. ליקוי בסיסי זה הוליד מצב של חוסר אמון עמוק, כעס ומרירות על שירותים כושלים, תסכול רב ושימוש נפוץ במאכערים.

אם גרמנו לכך שחלק גדול מהציבור מאמין, שעל מנת לקבל את הזכויות המגיעות לו הוא זקוק לשירותים של מאכערים, הרי שנכשלנו בגדול. זוהי תעודת עניות מבישה לרמת השירות אותו מציע המגזר הציבורי במדינה.

אין לנו די נורמות ציבוריות מחייבות. לא הצלחנו ליצור מצב שיעילות השירות במגזר הציבורי וחינוך עובדי המגזר הציבורי הם משימה מרכזית בעבודתו של כל שר בתחומי משרדו. אנו פועלים תחת ההרגשה שצריך לשאת חן בעיני פקידים בכירים, לפתח מולם מערכות קשרים אישיים ולעתים אף לחשוש מנקמה מצידם, במידה ונעשית פעולה המערערת על שיקול דעתם או התנהלותם.

העדר נורמות ציבוריות על פי הן אנו יכולים לשפוט את התנהלות המערכת השלטונית, גורם לכך שאנו נעים בין שני קצוות קיצוניים של שחור ולבן. השחור הוא המעשה הפלילי והלבן הוא כל מה שלא פלילי. לא משנה מה יהיו נורמות ההתנהגות של נושאי משרות שלטוניות - אם התנהלותם לא תגלוש אל התחום הפלילי אז הכל בסדר. אם זה לא פלילי הרי שמי שמואשם ויצא זכאי רשאי לחגוג, שכן אין קריטריונים נוספים הבוחנים את דרכי פעולתו.

אותו היעדר העדר נורמות מהווה לאחת מהבעיות המרכזיות ביחסי הממשל מול האזרחים. ההרשעה של אולמרט כמו שחררה פקק ציבורי ענקי. בדומה למכת ברק, אנשים רבים קיבלו אימות לתחושות הקשות שהיו להם. הנה מגיעה הרשעה פלילית מוחצת כלפי מי שהיה פעם ראש הממשלה - נושא המשרה הביצועית הגבוהה ביותר במדינה - והרשעה זו מצביעה לא על פעולתו של אדם יחיד, אלא על התנהלותה של מערכת שלמה.

כל אלה שהכירו את מלון הולילנד בירושלים וראו לפתע את מפלצת הנדל"ן שהתרוממה שם הוכו בתדהמה - איך ועל פי אילו אמות מידה ואישורים מסודרים ניתן להקים מפלצת נדל"ן מטורפת כמו זו שהוקמה על גבעת הולילנד בירושלים? את התשובה ניתן למצוא בהרשעתו של אולמרט, וברור לכל שזה לא רק אולמרט אלא המערכת כולה. כל אלה שבידם הופקדו הסמכויות ושיקול הדעת על מנת להגן על האינטרס הציבורי.

לא נשלה את עצמנו שניקינו את המערכת בעקבות הרשעה אחת. אולם דבר אחד ברור - זוהי נעיצת חנית אל לב יסודות השחיתות בישראל. עד כמה שהדבר מפתיע, חלק גדול של הציבור אינו מאוכזב אלא חש תחושה מסוימת של סיפוק מהאמון כי הרשעה זו תיצור שינוי בנורמות. היא חייבת לעבור כמסר ישיר לכל שרי הממשלה ללא יוצא מן הכלל, לפיו עליהם להיאבק בבירוקרטיה המסואבת.

עליהם לזכור שהחובה הבסיסית המוטלת עליהם, לפני נסיעות לחו"ל וייצוג המדינה בכנסים, היא מתן שירות הוגן ויעיל לתושבי המדינה ברמת כל משרד ומשרד. על התקשורת והציבור כולו להעריך את יכולתם והישגיהם של שרים על פי רמת השירות הניתנת במשרדם. אם זה יקרה, אכן תחל המהפכה האמיתית, שכן רמת השירות הירודה היא שיוצרת את מי המדמנה של ביצת המאכערים.

היו שהעריכו שהביורוקרטיה הקיימת בישראל ורמת השירות הנמוכה של המגזר הציבורי עולים למדינה עשרות מיליארדים. הם מייקרים מאד את העלויות המושתות על המגזר העסקי כולו. באינספור מקרים של פעולות עסקיות נדרשים אישורים של רשויות המדינה, ולא רק אישורים להקמת עסק חדש אלא גם אישורים לניהולו של עסק קיים. עלינו לראות את ההרשעה של אולמרט ואחרים במשפט הולילנד לא רק בהקשר של ביצוע עבירות פליליות, אלא בצורך ליצור מהפכה שתחסל כליל את הצורך בשירותי המאכערים בישראל.