מי משפיע על מי, כלכלה על חברה או ההיפך?

כשהודיע שר האוצר, יאיר לפיד, על החלטתו לביטול תשלום מס הערך המוסף על רכישת דירת מגורים ראשונה על ידי זוגות צעירים ששירתו בצה"ל, התעוררה ביקורת רחבה באמצעי התקשורת. אין אחד שטען כי ההחלטה אינה נכונה ערכית וחברתית או שזה לא הולם לנסות ולסייע לצעירים בישראל, ובפרט לאלה שהקריבו מספר שנים בשירות הביטחון של המדינה - עיקר הטענות היו במישור הכלכלי. כאילו המהלך נוגד את חוקי הכלכלה, ובראי של שיקולים כלכליים טהורים המהלך שגוי.

ביקורת זו תמוהה מאוד. לעניות דעתי הביקורת נעוצה ונובעת משגיאה בסיסית, החברה לא נועדה לשרת את הכלכלה, אלא הכלכלה נועדה לשרת את החברה. אם המהלך אותו רוצים לעשות הוא מהלך ממוקד ונכון על פי שיקולי הצדק וההגינות החברתית, אי אפשר לטעון שהוא פסול במישור הכלכלי בשל תחזיות בלתי מבוססות על כך שהוא עלול להוביל להעלאת מחירי הדירות - אסור להכריע על פיהן באשר לצדקת המהלך. מול תחזיות אלה, קל מאוד אף לבנות ציפיות אחרות שהמהלך יוריד דרסטית את מחירי הדירות לזוגות הזכאים. כבר חזינו בעבר בלא מעט תוכניות שהתבדו כליל, ויש להיזהר מאוד שלא לטבוע בריבוי תחזיות. מערכת המיסוי בוודאי ונועדה לשרת את החברה.

נצייר מצב, לא כל כך דמיוני, בו כלכלת ישראל משגשגת: עודף במאזן המסחרי, צמיחת תל"ג בשיעור של 5% בשנה, מערכת פיננסית איתנה, עלייה מזערית במדד יוקר המחיה ואפילו רמת אבטלה ירודה. ועדיין, גם הצלחה כלכלית כמתואר כאן עלולה שלא לשרת את החברה, שכן צירוף נתונים אלה לא אומר שהכל בסדר. בהחלט ייתכן שעושר רב יתרכז בידי מעטים, בעוד שמאות אלפי עובדים ישתכרו שכר נמוך שאינו מאפשר רמת חיים הולמת.

אם נרצה להעלות את שכר המינימום, יזדרזו לומר כי זה מחליש את כושר התחרות של ישראל בשוקי העולם. אז ניצבות בפנינו שתי אלטרנטיבות: האחת, להעלות את שכר המינימום תוך החלשת כושר התחרות. השניה, לא להעלות את שכר המינימום תוך שמירה על כושר תחרות קיים. ההכרעה אינה יכולה להיות כלכלית בלבד, היא חייבת להיות גם בראייה חברתית.

בחברה מתוקנת הבנויה על בסיס ערכי, אין מצב בו חוקי כלכלה עומדים בפני עצמם. שיקולים כלכליים חייבים תמיד להיות משולבים בשיקולים חברתיים, והאיזון בין השניים הוא שבונה כלכלה מצליחה באמת.

כאשר אנחנו מבקרים את ההצעה למתן פטור ממע"מ לזוגות צעירים ששירתו בצה"ל הרוכשים את דירתם הראשונה, אנו שוכחים שיש כבר במערכת המיסוי פטור ממע"מ בשני תחומים רחבים מאוד: שירותי תיירות ומכירת פירות וירקות. בראיה כמותית, הפטור המצטבר על שני אלה עולה על הפטור שיוענק מתשלום מע"מ על רכישת דירות מגורים. אני מאמין כי פטור לזוגות צעירים מתשלום מע"מ על רכישת דירת מגורים ראשונה עדיף על מתן פטור על שירותי תיירות או סחר בירקות ופירות. אי אפשר לתקוף את האחד מבלי לראות את התמונה כולה.

כמו כן, בל נשכח שאנו לא עוצרים במתן פטורים ממס רק בתחום המע"מ. ידענו היטב להעניק פטורים ממס רווחי חברות, מול תככנות של פקידי אוצר, לחברות התעשייה המבוססות והחזקות ביותר בישראל, במסגרת חוק עידוד השקעות הון, ברמה מצטברת של עשרות מיליארדים. יש שיטענו שזה נכון מבחינה כלכלית, אך לי יש ספק גדול מאוד האם נכון בראיה חברתית וכלכלית להעלות את נטל המס על כלל המגזר העסקי ולהעניק פטור כמעט מוחלט לקומץ קטן של חברות גדולות.

לא ניתן להפריד בין שיקולים כלכליים ושיקולים חברתיים, ואסור להכפיף שיקולים חברתיים לשיקולים כלכליים, שהם בוודאי נעדרי וודאות. אם המהלך אותו רוצים לעשות בתחום מערכת המיסוי מוצדק בתפישה החברתית הרחבה - חייבים לעשותו.

***אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.