פ-תו-ח! טור לזכרה של חנה מרון (בהקשר כלכלי)

בסוף השבוע הלכה לעולמה חנה מרון ז"ל. טור זה מוקדש לה ולסדרה בכיכובה בהערכה. אנא קראו אותו בראש פתוח!

בשנות ה-80 צפינו בהנאה רבה בסיטקום הישראלי הראשון, בו ככבה חנה מרון. זה היה הרבה לפני שנכנסנו לארגון OECD ולמדדי המניות של השווקים המפותחים (MSCI), וכלל לא היינו קרובים קרובים להכרה כמדינה מפותחת.

בשיח הכלכלי-ציבורי של היום אנו מתווכחים אם המשק בהאטה, אם הריבית צריכה לרדת ולמה השקל כל כך חזק. אלו הן צרות טובות, ודי לצפות ב-37 פרקי הסדרה כדי לראות זאת. בכל זאת, בזמנו עוד גרו ברחוב וי-טק , היום כולם מדברים על היי-טק.

באותם ימים, כשיורם עוד היה מהנדס, ליאורה עבדה בשירות התעסוקה (ולא היה לה מה להציע) ולגליה הקטנה קנו ילקוט חדש, התלוננו בדיוק על הדברים ההפוכים: האינפלציה הדוהרת, השקל ויוקר המחיה. טוב, הנושא האחרון נשאר, אבל גליה של היום תתהדר, מן הסתם, בטאבלט חדש לבית הספר.

אילן, סוכן הביטוח התחמן, לא היה חולם שבעוד 30 שנים יבואו לכאן סינים נמרצים וירצו לרכוש תאגיד ישראלי. תיקי, מדריכת הטיולים, לא הייתה מעלה על דעתה שגם את תנובה, שם נרדף לתבואת הארץ, ירצו שם.
והיום, כמובן, לא צריך להציע "לדבר גלויות". המיילים, המסרונים, הווטסאפים והציוצים למיניהם עושים כבר את העבודה.

יש גם דברים שלא השתנו: רוברט ק. ריצ'רדסון אמנם כבר לא סנאטור, אך עדיין אנו סומכים על הסיוע האמריקני. את גילינסקי מהעירייה עוד צריך בשביל לקדם דברים. כשיורם יהגה רעיון נוסף איך לשפר את הייצור במפעל שלו, אילן שוב ינסה למכור זאת לחברות זרות. ו...כל אחד מוצא משהו מ קוזילביץ' ביו"ר וועד הבניין שלו.

נכון, מבקש פתרונות לנושא השקל ומבין שלא ניתן לתרץ זאת בגין בגוניה. מולי, גליה ואפרת היו רוצים להישאר עוד קצת עם ההורים עד שיוכלו לרכוש דירות ראשונות מקבלן, ולא לשלם מס ערך מוסף. וחנה הייתה קוראת את כל אתרי האינטרנט (היא הלא הייתה כתבת ליום אחד בעיתון השכונתי) ועדיין שואלת "למה לא מספרים לי שום דבר בבית הזה?" .

אבל, בסופו של דבר, התקדמנו. נשארנו אותם אנשים, אבל הסביבה בה אנו חיים מתקדמת, איכותית ועשירה יותר. לפני שנמשיך להתווכח על נושאי היום והשעה, כדאי לזכור גם את זה.

ולחנה מרון, תודה על כל הטוב הזה שהותרת לנו. יהא זכרך ברוך.