האם ריבית בנק ישראל צריכה להמשיך ולרדת?

בטור זה אני טוען כי האינפלציה בארץ נמוכה מאוד כיום, אך יתחשב גם באינפלציה הצפויה, שמשקפת את האמינות שרכש בהשגת היעד, ולכן היא גבוהה יותר.

אחד הפרמטרים החשובים ביותר לשאלה זו הינו מצב האינפלציה. המצדדים מסבירים כי כשמשק נקלע להאטה, יש לנצל קצב נמוך של כדי להוריד ולתמוך בו. קצב נמוך, לשיטתם, הינו קצב נמוך מ-1%, שהוא הרף התחתון של יעד האינפלציה בישראל. נתוני מדד יוני הראו כי ב-12 החודשים האחרונים אכן עלה המדד 0.5% בלבד. רק שלוש פעמים קרה דבר כזה מאז 2008. לפי ההערכות, גם בחודשים הקרובים יהיה הקצב נמוך מ-1%, ולכן זו הזדמנות להוריד ריבית ולתמוך בכלכלה. זו, מצידה, זקוקה לסיוע, הן בשל הנזק שגורמת המערכה הביטחונית, והן משום שההאטה החלה עוד קודם לכן: מדד מנהלי הרכש, לדוגמא, מצביע על התכווצות כלכלית והמדד המשולב משקף צמיחה מתונה בלבד.

אך הדברים אינם כה פשוטים, שכן בנק ישראל צריך לפעול לכך שיעד האינפלציה יושג לאורך זמן. אם יוריד את הריבית כעת, בגלל שקצב האינפלציה בפועל נמוך מ-1%, יקשה עליו לתתן תשובה לזעזועים עתידיים, כגון קפיצה בשכר הדירה, מחירי הסחורות בחו"ל או בשער הדולר כנגד השקל. הריבית נמוכה מדי ויהיה צורך להעלותה בשיעור חד ומהיר - דבר שעלול לערער את יציבות המחירים והיציבות הפיננסית.

מסיבה זו, כשבנק ישראל מעריך כי קצב האינפלציה הנמוך בפועל עשוי להיות אירוע נקודתי, הוא בוחן את האינפלציה הצפויה, עע פי ראאיה של 12 חודשים קדימה. זו עומדת היום על 0.8%, אמנם נמוך מ-1%, אך בחודש שעבר עמדה על 1.5% ומאז 2008 היה השיעור הממוצע שלה 2.2%. גם בפעמים הבודדות שקצב האינפלציה בפועל היה נמוך מ-1%, האינפלציה הצפויה עדיין עמדה על 1.8% ולבנק ישראל לא היה קייס להוריד את הריבית.

הציפיות האינפלציוניות נוטות להיות אדפטיביות (סתגלניות) לאורך השנים: כשהאינפלציה בפועל יורדת, גם הן יורדות. לכן, אחוזי הפגיעה שלהן אינם גבוהים, שהרי האינפלציה משנה בינתיים את הקצב שלה. אולם, הן גם מייחסות אמינות ליעד האינפלציה ונוטות להיצמד לאמצע היעד. כך, מאז 2008 עמדה האינפלציה השנתית הממוצעת על 2.7%, אך האינפלציה הצפויה הייתה 2.2% בלבד. אם מרחיבים את הטווח ובודקים מ-2003, האינפלציה הצפויה עמדה על 2.0% בדיוק והאינפלציה בפועל הייתה 1.9%. אגב, 37 פעמים האינפלציה בפועל הייתה נמוכה מ-1% מאז 2003, אך האינפלציה הצפויה הממוצעת בחודשים אלו עמדה על 1.6%, כלומר נשארה בתוך תחום היעד.

מה ניתן ללמוד מכך?
הסטיות בקצב האינפלציה בפועל נוטות לתקן את עצמן, ובתוך שנה-שנתיים לשוב לאמצע היעד ואולי אף לחלוף על פניו. מנגד, האינפלציה הצפויה משקללת גם את השינויים באינפלציה בפועל וגם את היעד שבנק ישראל מכוון אליו (2%), כך שהיא רוכשת אמינות לבנק ישראל. משכך, צריך הבנק "לתת את חלקו" - אם האינפלציה הצפויה מקפידה להימצא בתוך היעד, על בנק ישראל להתחשב בה בעת קביעת הריבית.

מסיבה זו, טוב עושה בנק ישראל כשבהודעותיו האחרונות הוא מקפיד להבחין בין הירידה החדה בקצב האינפלציה בפועל לבין האינפלציה הצפויה. טוב גם שהוא מדגיש כי האינפלציה הצפויה לשנה השנייה, השלישית ואילך, גבוהה יותר וקרובה לאמצע היעד. ירידה של הריבית כעת אולי תעזור למשק ואולי לא, אך היא תקטין את יכולת התגובה של בנק ישראל לכל זעזוע עתידי. זרוע מדיניות מוגבלת היא משהו שהשווקים הפיננסיים אף פעם לא יאהבו לראות מעבר לפינה.

***אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.