הסיבה האמיתית לפריצת המלחמה; ומה יביא לסופה?

בפעם הראשונה שהגעתי לעזה בתחילת האינתיפאדה הראשונה, הופתעתי לגלות ברחוב הראשי של עזה - עומאר אל מוכתר - סניף של בנק לאומי. הסניף היה כבר לא פעיל, אך קיומו של סניף זה היווה עדות שקטה לכך שבעבר מישהו במערכת הבנקאית הישראלית נתן סיכוי לכך שניתן יהיה לעשות פעילות פיננסית בעזה. סגירתו מיד עם תחילת האינתיפאדה הראשונה הינה סימן שמישהו הבין מהר מאוד שאין עתיד לפעילות כזו. לא פעם הכלכלה היא הראשונה שמנבאת ומקדימה סיבה לאירועים צבאיים ומדיניים.

כך גם במלחמת "צוק איתן" - הסיבות לפרוץ מלחמה זו בעיתוי זה היו כלכליות. גם הפתרונות לסיום מערכה זו צריכים, להערכתי, להיות כלכליים.
חמאס פתח באש דווקא עכשיו בשל ייבוש המקורות והצינורות הכספיים שלו. פעילות ארגון טרור מצריכה אידאולוגיה ומשאבים. מבחינת שטיפת מוח אידאולוגית לחמאס אף פעם לא הייתה בעיה, אך בחודש שעבר החמאס הגיע לשוקת שבורה מבחינת משאבי המימון שלו.

בתחילת פעילותו ארגון החמאס מומן ע"י ארגוני צדקה בארצות ערב, ארצות המערב ואירן, אך בשל תביעות ענק במדינות המערב של קורבנות הטרור, בנקים בינלאומיים, שהיוו את הצינור להעברת הכספים אלו, סגרו את סניפיהם בעזה. בשל כך חמאס מצא בשנים האחרונות תחליפים, הן למקורות המימון והן לדרכי העברתו, מימון ע"י קטאר והעברתו ע"י שימוש ישיר ועקיף באמצעות סחורות ותוך שימוש נרחב במנהרות.

בעת שלטון ה"אחים המוסלמים" במצרים, כלכלת החמאס פרחה. לשלטון היו הכנסות גבוהות ממספר סוגי מסים על סחורות שעברו במנהרות. זאת בנוסף להיעדר תשלום על חשמל ותוספת מימון עקיף של הרשות ע"י תשלום שכר ל-60-70 אלף פקידי רשות הפלסטינית לשעבר.

עליית האחים המוסלמים במצרים נתנה לחמאס את הביטחון לתמוך בגלוי במורדים בסוריה, ובכך לוותר על המימון האירני. בתקופת מורסי פרחה כלכלת המנהרות והתחמשות החמאס ברצועה הגיעה לשיאה. הנהגת החמאס ורבים מהמקורבים לשלטון נהנו מדמי החסות לפעילות מעבר הסחורות במנהרות ונוצרה שכבת מתעשרים חדשה. בנוסף, מפעל המנהרות נתן תעסוקה בפועל לאלפים: סוחרים ,פקידים, בנאים ועוד.

אך כל זה הסתיים לאחר סילוק האחים המוסלמים מהשלטון במצרים. בקיץ 2013 סגרו המצרים את נתיבי המנהרות למסחר ולהעברת הכספים. וכך החמאס נותר בשנה האחרונה ללא מימון. אותם מנהיגים ומקורבים הפסיקו לקבל את אותם דמי חסות, ולא ניתן היה לשלם ל-40 אלף מאנשי החמאס את משכורתם. זאת מכיוון שגם הכסף הקטארי הפסיק להגיע דרך הבנקים או דרך המנהרות..

בעקבות גילוי מנהרה ליד עין השלושה החליטה ישראל על איסור הכנסת מוצרי בנייה. פרוייקטים רבים ברצועה הופסקו. ענף הבנייה קפא כמעט לגמרי עם חסימת המנהרות ממצרים והאיסור של ישראל.

ניתן לראות ברצון של החמאס להקים ממשלת פיוס, את השלב הראשון בהבנתם ובייאושם ששלטונם יקרוס ללא מימון חיצוני. מימון שכזה היה עובר דרך הרשות הפלסטינית והבנקים שבתחומי הרשות הינו לגיטימי, ולכן חמאס פנה בבקשה להקים ממשלת פיוס, אך אבו לא נתן להעביר מימון זה דרכו גם כשחמאס היווה חלק מאותה ממשלה. ממש לפני תחילת הלחימה בחודש יוני, אנשי החמאס מחו על מצב זה באמצעות ירי על כספומטים, בשל תסכולם על כך שפקידי הרשות הפלסטינית הם היחידים שממשיכים לקבל משכורת (וזאת בעצם מבלי לעבוד תחת שלטון החמאס).

בהיעדר כל פתרון כלכלי אחר למימון אנשי החמאס ותחליף ראוי לדמי החסות שקיבלו רבים ב"כלכלת המנהרות", ורגע לפני הקריסה הכלכלית, בחרו מנהיגי החמאס לפתוח באש. להבנתם אש זו אמורה לאפשר בסופה של מלחמה את "הסרת המצור", או במלים אחרות את פתיחת הסתימות בצינורות המימון מקטאר להמשך שלטונם ולרווחת מקורביהם.

לאחר הלחימה בחודש האחרון וטיפול בנושא המנהרות ההתקפיות, הצהירה ישראל בסוף השבוע על סיום חלק זה של המלחמה, ללא התייחסות ל"הסרת המצור". לדעתי עמדה זו נובעת מהפנמה ישראלית שהמערכה היא כלכלית בסופו של דבר, ונדרש מיטוט כלכלי של החמאס, גם אם זה ייארך זמן.

האידיאולגיה החמאסית לא תשתנה בקרוב ומיטוט צבאי כנראה לא אפשרי במחיר סביר ובזמן קצר, אך מנגד יש להבין ששלטון חמאס אכן קרוב למיטוט כלכלי וזאת צריכה להיות המטרה של קובעי המדיניות בישראל. גם לאחר המבצע, אף תושב עזתי לא יהפך לאוהב ישראל. האשליה שתושב עזה שביתו נחרב יפנה את זעמו אל החמאס ולא אל ישראל היא ילדותית במידת מה.

עם זאת, ישראל וידידותיה במדינות ערב יכולות לנסות באמצעים כאלו או אחרים לעודד דווקא את הזעם המעמדי של התושבים כלפי הנהגתו שדאגה לעצמה והתעשרה בשנות שלטונה ע"י כלכלת המנהרות. קיימים סיכויים סבירים שזעם מעמדי פנימי שכזה יוכל להפיל שלטון מושחת כמו החמאס. הדוגמא האחרונה לכך היא הפלת שלטונו של מובארק במצרים.

הצלחת מיטוט כלכלי של החמאס אמורה לאפשר למדינת ישראל להבין מה הוא בעצם האינטרס הישראלי ארוך הטווח של ישראל ברצועה. השילוב של ההתנתקות ב-2005 תוך המשך שליטה בתחומים משמעותיים מסויימים של תשתיות וכלכלה, יצר מצב בלתי אפשרי בו ישראל עדיין נתפשת בעיני העולם כאחראית למצוקה הכלכלית ברצועה. האינטרס הישראלי ארוך הטווח מחייב שינוי במצב זה, ובמידה ושלטון הטרור אכן יסתיים, האינטרס הישראלי מצריך הסכמה ורצון לשיקום כלכלי של הרצועה. זאת כאשר המערכת הפיננסית חייבת להיות תחת פיקוח בינלאומי בכדי לוודא שהכספים יופנו לשיקום ולא לשום פעילות אחרת.

עד אז, נאחל לכל חיילינו לשוב בשלום לביתם, החלמה מהירה לכל הפצועים ותנחומים למשפחות הנופלים.

***הכתבה אינה מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. לכותב אין עניין אישי בנושא הכתבה. קרנות נאמנות בניהול אקסלנס ו/או חברות מקובצת אקסלנס מחזיקות ו/או עשויות להחזיק ני"ע ונכסים פיננסים המוזכרים בכתבה.