הגיע הזמן להחליט: תקציב הממשלה לא עונה על השאלות הנכונות

בערב ראש השנה נתניהו ולפיד סיכמו על תוספת של כ-14 מיליארד שקל לתקציב הביטחון בשנתיים הקרובות, יעד הגירעון ל-2015 יעלה על 3.4%, חוק מע"מ 0% יעבור, לא יבוצעו קיצוצים בתקציב המדינה ולא יועלו מסים. לאחר שבועות רבים של דיונים הושגה הפשרה שאמורה לרצות את כולם.

מגבשי ההסכם טוענים שהתקציב המוסכם משקף את האיזונים הנכונים בין דרישות משרד הביטחון, הצרכים האזרחיים-חברתיים ויעד הגירעון. אך לעמדתי ברור שמשולש צרכים זה אינו שווה כוחות: כשראש הממשלה התייחס לנושא בשבועות האחרונים, הוא הדגיש שהגדלת תקציב הבטחון תהיה תוך עמידה ביעדי הגירעון - ההתייחסות לצרכים האזרחיים לא זכתה להתייחסות.

כנראה שזו התוצאה כשמצד אחד, על פי תפישת משרד הביטחון, אי הגדלת תקציב הביטחון באופן מספק משמעותה הפקרת בטחון אזרחי ישראל. ומן הצד שני, על פי משרד האוצר ובנק ישראל, הגדלת הגירעון משמעותה קטסטרופה כלכלית שתעלה מיליארדי שקלים בהחזרי החובות ותשלום ריביות לקופת המדינה. אך מי הם מקבלי ההחלטות שאמורים להסביר את הנזקים ארוכי הטווח הכרוכים בהמשך מדיניות ייבוש התקציבים האזרחיים חברתיים של הממשלה?

להערכתי, ייתכן ותקציב 2015 יהיה האחרון בו לא נדרשת טלטלה אמיתית בתהליך ההכנה ובתקציב עצמו. ייתכן ואנחנו בנקודה בה השמיכה מתחילה להיות קצרה מדי בכדי לספק את כל הצרכים הללו.

למרות הגדלת תקציב הביטחון, יש צורך להבין שבמבנה ההוצאות הקשיח של משרד הביטחון, גידול זה רק שומר על הקיים וחיילי צה"ל ואזרחי ישראל לא צפויים לקבל יותר ביטחון כתוצאה מהגדלת התקציב. נראה כי אנחנו קרבים לנקודה בו כלכלת ישראל לא צומחת מספיק בכדי לעמוד בעלות הצרכים הביטחוניים האמיתיים המתגברים בקצב גבוה הרבה לנוכח האיומים מסביב.

הוויכוח הקבוע בין משרד הביטחון לאוצר, מתנהל בחוסר שקיפות. אנחנו לא באמת יכולים לדעת האם הייתה כבר התייעלות ובאיזו מידה, וזאת כאשר האתוס הצבאי מקשה מאוד על ניהול דיון ענייני - כל קיצוץ מתקבל באופן מיידי ע"י מערכת הביטחון כפגיעה בביטחון של אזרחי ישראל.

בדיוק בנקודה זו, זה הזמן לדרוש מקובעי המדיניות לנהל דיון רציני בו תינתן תשובה האם אפשר לתת את אותה רמת ביטחון לאזרחי ישראל עם אותו הכסף, וכמה יעלה יותר ביטחון? היכן ניתן לבצע שינויים הכרחיים לייעול מערכת הביטחון? נשאלת השאלות, איך ייתכן שתקציב מערכת הביטחון ב-2015 הוגדל ללא דרישות כלשהן ממערכת הביטחון וללא רפורמות בכוח האדם ובפנסיות?

בעשור וחצי האחרונים ממשלת ישראל הייתה אחראית להקטנת מס ההכנסה ומס החברות מצד אחד, ואחראית לתהליך קיצוץ השירותים האזרחיים שהממשלה מספקת מצד השני. תהליכים אלו היו קיצוניים יחסית ומתבטאים בכל פרמטר כלכלי של כלכלת ישראל. ההוצאה האזרחית של הממשלה היא כמעט הנמוכה ביותר מתוך מדינות ה-OECD. כמו כן, זה מתבטא בצורה בולטת בפרמטרים נוספים כמו ההוצאה הממשלתית הממוצעת לתלמיד, במדדי האי שויון, בעוני וכד'.

במצב שכזה ולאחר מסקנות ועדות טרכטנברג, גרמן ואלאלוף , יהיה קשה להחליט על המשך הקטנה נוספת בתקציבים האזרחיים חברתיים משנת 2016 ואילך. בדיוק בנקודה זו, זה גם הזמן לדרוש מקובעי המדיניות תשובה לאן ישראל רוצה להגיע מבחינת ההוצאה האזרחית חברתית שלה.

האם פחות נטל מס והוצאה אזרחית? או יותר נטל מס ויותר הוצאה אזרחית? אנחנו אפילו לא יודעים אם נתניהו, לפיד, פקידי האוצר ושאר קובעי המדיניות מוטרדים, ואם כן, עד כמה, מההוצאה האזרחית הנמוכה, מההוצאה הממוצעת לתלמיד, ממבחני ההשוואה הבינלאומיים של מערכת החינוך, ממצב אי השויון והעוני? האם זה המקום שישראל רוצה להיות בו? ואם לא, מה הסיבות האמיתיות לכך שאין שינוי? האם נערך דיון על השפעות ארוכות הטווח של המדיניות הקיימת?

לכאורה נשמעות הצהרות של חלק ממקבלי ההחלטות והמלצות של ועדות בכיוון של שינוי, אך בפועל לא נראה שמושקעים משאבים אמיתיים של הממשלה לשינוי משמעותי בתחומים אלו. דיון נוסף שלא נערך הוא בנושא יעד הגירעון, כשנדמה שבנושא זה קיימת התקבעות מחשבתית.

אחרי טראומות העבר בכלכלת ישראל, הפכה להיות השליטה בגירעון כדבר כמעט מקודש בעשור האחרון. ישראל אכן זכתה להצלחה מרשימה בשעה שבמדינות מפותחות רבות גדל יחס החוב/תוצר לרמות בעייתיות, אך כעת נראה כעת כי קובעי המדיניות הכלכלית "התאהבו" בהצלחה ויעד הגירעון נקבע ללא קשר ממשי לנתונים הכלכליים ומצב המשק, ללא קשר לעלות המימון של החוב והשוואות הבינלאומיות של יחס החוב/תוצר. ייתכן שדיון רציני, תוך ניסיון להיות קצת יותר גמישים ומותאמים למצב הכלכלי העולמי, היה מביא לתוצאה אחרת של יעד הגירעון והיה מתאים קצת יותר למצב הנוכחי.

למרות הגדלת הגירעון באופן מדוד ונשלט בתקציב 2015, נראה כי על סמך נתוני הצמיחה העדכניים שנמצאים במגמת התכווצות וצרכי הממשלה הגדלים, לא יהיה מנוס מהגדלת הגירעון בשנים הבאות. עד עתה, לא רק שהממשלה נמנעה מהחלטות קשות בנושא תקציב הבטחון, התקציב האזרחי כלכלי ויעד הגירעון, אלא שכלל לא התקיים דיון רציני לאן מועדות פני כלכלת מדינת ישראל - לא היה ניסיון אמיתי לטפל לעומק בבעיות המבניות במשק, ומקבלי החלטות נמנעו מטיפול בנושאים כמו רפורמות במגזר הציבורי והעסקי, טיפול של ממש בהון השחור, ביטולי פטורים והטבות שגורמים נזקים. לא הובאה התייחסות רצינית לנושא היצע הדיור, מדיניות המיסוי הרצוייה, יצירת גורמים מחוללי צמיחה שיכולים לתת תקווה להתאוששות עתידית במשק ועוד.

אני סבור שבמהלך שנת 2015 לא יהיה מנוס והממשלה תידרש להחלטות קשות שלא התקבלו במשך שנים רבות. לרוב, במצב משבר, קל יותר לערוך את הדיון הנדרש ולפעול. נראה כי שנת 2015 מסתמנת כשנה בה מקבלי ההחלטות יאלצו לעשות כן. לדעתי רצוי לערוך את הדיונים הללו ולקבל את ההחלטות הקשות מבעוד מועד ובהקדם האפשרי.

הכתבה אינה מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. לכותב אין עניין אישי בנושא הכתבה. קרנות נאמנות בניהול אקסלנס ו/או חברות מקובצת אקסלנס מחזיקות ו/או עשויות להחזיק ני"ע ונכסים פיננסים המוזכרים בכתבה.