עזבו אתכם הצעות חוק: הנה השינוי שיכול להוזיל משמעותית את מחירי הדיור

בתחומי הספורט מטיבים לתאר תפישת מציאות אודות שחקן דרך האימרה "אתה טוב כמו המשחק האחרון שלך". אותו משפט נכון גם לגבי שיקולי התמחור היזמים אודות הדירות שהם מציעים לשוק הרחב. בהתאם להוראות סעיף 105א לחוק מיסוי מקרקעין, תקנות מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה - מאגר מידע) התשס"ג 2003 ותקנות מיסוי מקרקעין (שבח מכירה ורכישה - תנאים למסירת מידע) התשס"ג 2003, נקבע כי מידע אודות סכום עסקאות נדל"ן שבוצעו יהיה חשוף ונגיש לציבור הרחב.

חוק חופש המידע הוא דבר מבורך, שברוב המקרים עוזר לנו להתקדם כחברה מתוקנת. אלא שהחלתו במובנו הרחב והמלא בשווקים א-סימטריים גורמת לעיתים דווקא לפגיעה באזרח. מאז הפך המידע לנגיש באתרי רשות המיסים ובאתרים מקצועיים נוספים, הפך שיקול שווי העסקה האחרונה לשיקול כבד משקל עבור היזמים. רוכש שמכבד את שיקול דעתו, בודק תחילה את מחירי העסקאות בסביבת המגורים בה הוא מעוניין לקנות דירה.

שוק הנדל"ן הוא שוק ייחודי בכך שהמוצר אותו הוא מוכר, דירת המגורים, אינה מוצר בעל מחיר אחיד ואין מוצר אחד דומה למשנהו - דירה בקומה השלישית אינה עולה כדירה בקומה הרביעית, דירה עם נוף פתוח לא מתומחרת כדירה הפונה אל שדרת מבנים גבוהים (על אף ששתיהן יהיו בגדול זהה ובאותה הקומה) ועוד ועוד.

אוכל להעיד ממקור ראשון כי עסקאות רבות לא מגיעות לכדי מימוש, גם אם החברה היזמית הייתה יכולה להרשות לעצמה את המחיר שהציע הרוכש. אולם התחשיב שלה לא מוכפל בדירה אחת, אלא בהנחה כפול יתר העסקאות שנותרו בפרויקט. כמו כן מבצעים רבים, שמתוכננים על ידי המוכרים בשוק היד הראשונה, לא יוצאים לפועל בדיוק מאותה סיבה - הדירה בפרויקט שלך שווה כמו מחיר העסקה האחרונה שלך .

למרות היותה "שקטה", ההשפעה של תקנה זו על מחירי הדירות היא השפעה מכרעת, שמהווה מכשול גדול עבור אותם היזמים, שגם אם היו מעוניינים להוזיל ולהנגיש דירות מסויימות לקהל או רוכש ספציפי, נמנעות מכך.

היה מאד פשוט להציע לחסום או להגביל לאנשי מקצוע את המידע. יחד עם זאת, כאזרח במדינה, אני עדיין חושב שחוק חופש המידע, במיוחד כאשר הוא מעיד על עסקאות בהן מעורב גוף ממשלתי כרשות המיסים, חייב להישמר נגיש ככל הניתן לציבור גדול וללא הגבלות.

בחזרה למטרתו המקורית של החוק יש להציג את רמת המיסוי על עסקה בלבד, ובכך להמשיך ולפקח על רשות המיסים. ניתן אף להרחיב אותו בשיחרור החסם המונע מיזמים להפחית מחיר במקומות נקודתיים בהם יכולים או רוצים, ולהציג תמונה מלאה יותר - אין די בפרסום כתובת העסקה, גודלה במ"ר והקומה. צריך לציין האם העסקה כוללת בתוכה את שכר טרחתם של עורכי הדין? עלות זו מגיעה עד כדי 1.5% ממחיר העסקה, וכיום אין לנו דרך לדעת האם נכללה או לא. בנוסף צריך לציין את כיווני הדירה, האם העסקה כללה מיזוג אויר או הכנה בלבד, האם העסקה כללה מחסן וכמה חניות?
- כל אלה הם פערים שיכולים להגיע להרבה מעל 30 אלף שקלים.

כל המידע הזה שיכול להסתכם בהפרשים של עשרות ומאות אלפי שקלים שאינם ידועים לציבור הרחב, והוא נדרש, כאמור, לקבל תמונה כוללת ממאגר מידע חסר. מצב זה מביא להבנה מוטעת בעת ההחלטה באם לבצע את הרכישה או לא, וחמור מכך, מדובר במאגר מידע שמונע בעצם קיומו במתכונתו הנוכחית, ירידת מחירים.

זהו צעד קטן, פשוט, א-פוליטי ומתבקש מבחינת מנהל תקין, שיכול לעשות הבדל במחיר הדירה הבאה שתרכשו - הרבה יותר מחוקים ושמות גרנדיוזים אחרים. לא תמיד אנחנו יכולים לשנות את המציאות, אבל אנחנו בהחלט יכולים לשנות את תפישתה.