על ערן זהבי והאלימות במגרשים - הפתרון הוא כלכלי

לפני מספר שנים העלה ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, לסדר היום את מודל ה"שלום הכלכלי". בבסיסו של הרעיון עומד העיקרון לפיו אנשים לא ישושו אלי קרב אם יהיה להם מה להפסיד - שגשוג כלכלי הדדי ורמת חיים גבוהה הוא הפיתרון לסכסוך הסבוך בעולם.

אחד הדברים היפים בכלכלה הוא היכולת לתרגם כמעט כל התנהגות אנושית לפרמטרים כלכליים והאפשרות להציע פתרונות יצירתיים דווקא מהזווית הבסיסית כל כך של רווח מול הפסד, נזק מול תועלת.

בימים האחרונים, אנו עדים לנסיון להציע פתרון לבעיה סבוכה אחרת, בעיית האלימות בספורט הישראלי. בבסיסם של הדיונים עומד החשש מהאבדה הראשונה בנפש, הרצח הראשון בספורט הישראלי שאיש לא מעוניין בו ובוודאי שאיש לא מעוניין שעליו תוטל האחריות בגין הטרגדיה.

כמו כל אלימות, גם מוצאה של האלימות בספורט מגיע מהפה - האלימות המילולית היא האקלים שלתוכו צומחים ה"אוהדים" שעושים מעשה וב"שם כל האומה" זורקים חפצים אל המגרש, מדליקים רימוני עשן, פורצים אל המגרש ומנסים לפגוע בשחקנים. הפיתרון נמצא בדיוק באותם המקומות שכולם מדברים עליהם - כוחות המשטרה והאבטחה, חקיקה וחינוך. אך יחד עם זאת, הפיתרון חבוי בתוך פינה שמעטים מצליחים לזהות.

בשנים האחרונות נעשה ניסיון להוציא את כוחות המשטרה מהמגרשים ולהקים כוחות אבטחה ייעודיים. בבסיסו של הניסיון עמדה מצוקתן של הקבוצות שנדרשו לשלם סכומי עתק למשטרה וניסו להוזיל עלויות.
בימים האחרונים דיברו מביני עניין רבים על הצורך להחזיר את המשטרה למגרשים, ועל כך שאין שום סיבה שקבוצות תשלמנה למשטרה, כיוון שמדובר על שמירת הסדר הציבורי - דבר שממילא באחריותה. כל אלה עקרונות יפים, אבל הגדלת הוצאות האבטחה הן גזר דין מוות לחלק מהקבוצות, ומהצד השני, אף שר שפוי לא יסכים לספוג את סכומי העתק האלה לתוך תקציבי משרדו.

נושא שני שתופס כותרות הוא קביעת עונשי מינימום לאוהדים מתפרעים - רעיון מצוין, אבל כזה שיפגע רק ב"פירות" האלימות ולא יגדע את השורשים שבדמות האלימות המילולית שמשמשת דלק לתופעה כולה. הפיתרון הכלכלי למשוואה הסבוכה הזאת הוא פשוט - אלימות מגבירה את הוצאות האבטחה והוצאות האבטחה מייצרות הכנסות.

הדוגמה של נוקיה

הנה דוגמה פשוטה, כל מי שהגיע לפני 5-6 שנים למשחקיה של מכבי תל אביב בכדורסל הכיר את ענן העשן שהיתמר אל תקרת האולם במהלך המחצית - כמות עצומה של אוהדים היתה מעשנת במסדרונות. מה שהפסיק את חגיגת העישון היה האיום בקנס כספי בגובה 1000 שקלים - לא הרחקה מהמגרש ולא ענישה פלילית, אלא מספר פקחים ששמרו על החוק והכניסו לשולחיהם סכום גבוה בהרבה מעלות השכר שלהם. עם הזמן פסקו מקרי העישון ופחת מספר הפקחים - יחס ישר בין הירידה בהוצאות לירידה בהכנסות.

ומכאן ניתן ללמוד גם על זווית חדשה לפתרון בעיית האלימות בספורט - בשלב הנוכחי דורשים מגרשי הכדורגל אבטחה רבה בגלל בעיית האלימות, ולכן, הקמת כח שיטור ייעודי ומקצועי יעלה סכומים לא מבוטלים של כסף, אך מתן האפשרות לשוטרים ומאבטחים לקבוע קנסות לאוהדים שיסיתו וישתמשו במילים כמו שואה, חיזבאללה וכדומה, ישמשו פיצוי לעלויות האבטחה הגבוהות ויגלגלו את ההוצאה אל האוהדים שבגללם נדרשת האבטחה מלכתחילה.

עם הזמן האוהדים יחשבו היטב לפני כל מילה שיוצאת להם מהפה, בדיוק כפי שהם חושבים כיום על הנזק שיכול להיגרם מהסיגריה שתיכנס אליו. האקלים שמלבה תופעות אלימות יתחיל להיעלם וחלק מהאוהדים האלימים פשוט יפסיקו להגיע, כי זה "כבר לא מעניין לראות כדורגל בלי לקלל". כאשר האלימות המילולית תפתח - יתמעטו באופן טבעי גם גילויי האלימות הפיזיים.

במקביל, לאותו כוח שיטור מקצועי יהיה קל יותר לטפל גם באוהדים מסוגו של הפרחח שניסה להכות את ערן זהבי ומגרשי הכדורגל ייראו אחרת.
כך, במקום לגלגל את עלויות האבטחה אל הקבוצות או אל משלם המיסים, ניתן בקלות לגלגל אותם אל המקום המדויק ביותר ולהעביר את ההכרעה הבסיסית ביותר אל כל אחד מהאוהדים - רוצה להסית לאלימות במגרש כדורגל? זה יעלה לך הרבה כסף. עם כל הכבוד לערן זהבי, שמעון מזרחי וסלים טועמה - אף אחד לא יסכים לשלם 1000 שקלים כדי לקרוא להם מחבל, לבקש מהם להתאבד, או סתם לומר להם היכן הם חושבים שאמא שלהם עובדת.

ואולי אז יגיע השלום הכלכלי גם אל מגרשי הכדורגל בארץ...