הריביות בעולם בדרך להיפרדות; המשקיעים יחנו אצל הדוד סם

רמת האינפלציה הנמוכה מאפיינת היום את קבוצת המדינות המתקדמות. לפי נתוני OECD, ב-12 החודשים האחרונים עלה של חברות הארגון ב-1.5% בממוצע, כשרובן שואפות להימצא לאורך זמן ברמה של 2%. לעומת זאת, בגוש האירו, אחד הכוחות החשובים בקבוצה, עלה המדד ב-0.3% בלבד בתקופה זו. ב-19 מדינות עלה המדד פחות מ-1% - רף הנחשב אצל רבות מהן כרף תחתון ליציבות מחירים, מתחתיו עולים המחירים לצרכן לאט מדי ועלולים לשקף האטה כלכלית.

אחת הסיבות לרמה הנמוכה היא המפולת במחיר הנפט העולמי. מחיר הנוזל נסוג ב-50% בשנה האחרונה. כשבוחנים את מדד המחירים לצרכן הממוצע של חברות OECD, ללא סעיפי המזון והאנרגיה, מוצאים כי הוא עלה ב-1.7% ב-12 החודשים האחרונים. ההבדל ניכר במיוחד בגוש האירו, שם עלה המדד ב-0.7%, בהשוואה לעלייה של 0.3% במדד הכללי כאמור. עם זאת, גם בניכוי הנפט, עליית המדד נמוכה מדי ומטרידה את הבנקים המרכזיים של המדינות השונות.

האינפלציה הנמוכה והפוחתת מאפיינת את רוב המדינות המפותחות, אך מבחינת מחזורי העסקים, הן נבדלות מאוד זו מזו. בפרט אמורים הדברים בהבחנה בין ארה"ב הדוהרת קדימה לשאר הקבוצה שמדשדשת - התוצר המקומי הגולמי של ארה"ב הוסיף 1% ברבעון השלישי, בעוד תוצרן של גרמניה וצרפת גדל ב-0.3% ו-0.1% בהתאמה, לאחר שאף התכווץ ברבעון השני. התוצר של יפן החסיר 0.5% ותוצרה של סין, שאמנם אינה מדינה מתקדמת, אך כלכלתה היא בכל זאת הגדולה בעולם (במונחי שוויון כוח קנייה), גדל ב-1.9%, מעט מאוד בקנה מידה מקומי.

במבט קדימה, ההבדלים ברמת הפעילות והתעסוקה לטובת ארצות הברית לא עומדים להשתנות. המדד המשולב של ארגון OECD, שאמור לאתר תפניות כלכליות בפרק זמן של חצי שנה עד שנה, מנבא לארה"ב המשך חיובי, בעוד לגבי גוש האירו המדשדש, לא מסתמנת פריצת דרך. אחת התקוות הגדולות היא יפן, שנסוגה לאחור בעקבות מהלך בעייתי של הקפצת מס על צריכה פרטית, אך כעת מסתמנת אצלה התאוששות מחודשת.

אם כך, בעוד רמת האינפלציה נמוכה מאוד ברוב המדינות המתקדמות, יש ביניהן הבדלים גדולים ברמת הפעילות הכלכלית ובתעסוקה: ארה"ב צועדת קדימה והשאר דורכות במקום, או הולכות אחורנית.

בכל המדינות הריביות נמוכות. בארה"ב, לעומת זאת, הריבית נעה בטווח של 0%-0.25%. בגוש האירו שיעורה 0.05%, ביפן 0%, בבריטניה 0.5% ובקנדה 1%. הדמיון בין הריביות לא מסתדר עם ההבדלים ביניהן, ולכן, במבט לשנה-שנתיים הבאות, סביר כי הן תתנתקנה ותלכנה בכיוונים הפוכים.

הריבית בארצות הברית תעלה
התהליך אמור להתחיל במהלך המחצית השנייה של 2015, או בתחילת 2016. המועד המדויק תלוי במידת הזהירות שיבחר הפד לאמץ, שכן למעט קצב האינפלציה, שעדיין נמוך מעט מהיעד, כל המשתנים האחרים תומכים בכך. בריטניה מועמדת אף היא למהלך דומה בפרק הזמן האמור.

מנגד, בגוש האירו תימשך הריבית האפסית מספר שנים וסביר כי תצטרפנה אליה בקרוב רכישות רחבות היקף של איגרות חוב שהנפיקו ממשלות וחברות בגוש. מדובר במהפך תפישתי ויישומי של ממש: הבנק המרכזי של אירופה יסתכן עם משמעת מחירים פחות הדוקה לטובת תמיכה בכלכלה ובתעסוקה. בנוסף, אם ישכיל להסכים עם ממשלות הגוש על החלוקה הריבונית של איגרות החוב שירכוש, יהיה בכך צעד ראשון וחשוב בדרך ארוכה, אך די הכרחית, לאימוץ המבנה הפדרלי של ארצות הברית.

תהליך הבידול העתידי בין הריביות במדינות המתקדמות משתקף כבר עתה ברמת התמחור של איגרות החוב של ממשלותיהן. בעוד תשואת הפדיון על של ממשלת ארה"ב ל-10 שנים עומדת היום על 1.9% (לאחר שירדה משמעותית לאחרונה), זו של גרמניה נמוכה מ-0.5%, של צרפת עומדת על 0.75% בלבד, של יפן 0.25% ושל בריטניה, שאינה גוש באירו, 1.6%.

בשורה התחתונה, כמו שהדברים נראים היום, כל עוד הריביות הנמוכות במדינות המתקדמות תישארנה נמוכות, גם עליית הריבית בארה"ב, כשתחל, לא תגרום לעלייה בתשואות הפדיון לטווח בינוני וארוך. משום שאותן תשואות גבוהות בהרבה מאשר בגוש האירו, יפן ומקומות אחרים, הן תמשכנה להיות אטרקטיביות יותר למשקיעים. השאלה היחידה תמשיך להיות - איך הן תתנהגנה בהשוואה לשוקי המניות ואיגרות החוב של חברות.