מקום לדאגה: למה המשק הישראלי מאט?

פרסומי הלמ"ס מהתקופה האחרונה לא מותירים ספק. המשק הישראלי מאט. הנתונים מלמדים על צמיחה של 2.1% ברבעון הראשון של 2015  (במונחים שנתיים), לעומת 6.1% ביחס לרבעון המקביל אשתקד (שהיה כמובן יוצא דופן). אם נוסיף לכך נתוני האוצר, שמראים שהפריון בשנה האחרונה ירד וישראל ממוקמת במקומות האחרונים בשוקי ה-OECD - מבחינת פריון , נקבל תמונה של האטה נכבדה בפעילות המשק. אם לא די בכך, אנו נמצאים בסיטואציה של ריבית אפסית ואינפלציה שלילית. מה שאומר, שיש מקום לדאגה גדולה כשמסתכלים על עתיד הכלכלה הישראלית.

הנחת עבודה הראשונה של בנק ישראל, שהריבית האפסית תעניק למשק זריקת מרץ ותעודד השקעות, הן של פרטיים והן של מוסדות. הרעיון כשלעצמו איננו משולל היגיון, על אף שמניסיון עבר במדינות שונות בעולם, גם כשרמת הפיריון והצמיחה עלו חלקית באו לידי ביטוי תופעות לוואי של ניפוח בועות, תמחור חסר של סיכונים ואפשרות אפסית לחסוך לטווחים ארוכים.

אבל בואו נצא מנקודת הנחה שבמצב הקיים זוהי אכן ההחלטה הנכונה לתמרץ ולהגדיל את הפיריון והצמיחה בישראל - האם במצב זה הריבית הנמוכה מחלחלת לשווקים הראליים? זו הנקודה הבעייתית בפתרון בעולם בכלל ובשווקים קטנים ופחות תחרותיים כמו ישראל בפרט. הריבית האפסית שקובע בנק ישראל היא הריבית בה הבנקים המסחריים לווים מהבנק המרכזי,  אבל במציאות כמו שלנו, בה התחרות הבנקאית נמוכה, ריבית החובה (זו הריבית הרלוונטית לעסקים) אינה יורדת באותו יחס שבה יורדת הריבית בין הבנקים המסחריים לבנק ישראל. ריבית החובה על החשבונות הדביטוריים גבוהה במיוחד ובכך מעקרת את מטרת הריבית האפסית מלכתחילה (צריך להתבונן על ההיגיון והלוגיקה שבה מגבילים עושי שוק למרווח שבין ה-BID ל-ASK).

אבן נגף נוספת בדרכו של המשק לצמוח הינה הרגולציה הרבה והכבדה, שאמנם התחילה בשוקי ההון אך המשיכה לשווקים הריאליים בכל הכוח. רגולציית יתר זו, מעוררת סימולטנית שתי בעיות. 

• 7 שנים אחרי ההגרלה: דירות באור יהודה נמכרות כמעט כפול
• מחיר למשתכן - האם זה סוף התוכנית?

• עלויות הרגולציה הכבדה המושתתת על הגופים המייצרים, דורשת מהם חשיבה יצירתית במיוחד כדי להמשיך לייצר תשואה סבירה על ההון המושקע, מה שגורם להם לקחת לפעמים סיכונים נוספים שלא היו לוקחים בסיטואציה אחרת.
• פריון העבודה יורד בצורה דרמטית, כאשר על כל עובד מייצר יש עובד מפקח פנימי, עליו מפקח חיצוני ומעליו מפקח המפקחים - הרגולטור,.כמובן שאיני מוריד כהוא זה מחשיבותה של הרגולציה למנהל ומסחר תקין. למעשה, בלעדי רגולציה ברורה וחזקה, יהיה פה כאוס גדול. אגדיל ואומר, שחובה שתהיה רגולציה חדה. אני בעד יצירת גבולות גזרה ברורים לפעילות שלא משתמעים לשני פנים ושאינם ניתנים למאה פרשנויות שונות, אבל במקרה הזה הכמות אינה מלמדת על האיכות.

נקודה חשובה נוספת במעגל הקסמים של הצמיחה המאטה היא נושא המס. היום, כששר האוצר כחלון העביר החלטה בממשלה על העלאת מס הרכישה לדירה להשקעה בכ-8%-10%, אני חושב שראוי לבצע פעולה נגדית של הורדת המס על רווחי הון לכ-15%. זו הדרך להחזיר משקיעים רבים שנטשו לתחומי הנדל"ן והנכסים הריאליים חזרה לשוק ההון. כל זאת בתנאי שאנו רוצים לייצר רפורמה בונה במס, להמריץ את השוק ולא להעלות מיסים מכבידים סתם לצורך העלאת המס.

קצרה היריעה מלהיכנס לנושא המרתק של מלחמת המטבעות והריביות שמתחוללת שם בחוץ,  אך בכל זאת אני חייב לציין, שלאורך זמן אין זו חוכמה גדולה מדי שבנק מרכזי אחד קונה בצורה משורשרת מבנק מרכזי אחר. גם כאן, יצטרך הרגולטור להכניס היגיון ומס פיסקלי על הון זר שנכנס לטווח קצר.

לסיום, חשוב לזכור שכל הבעיות הכלכליות המסתמנות בכלכלה הישראלית עדיין לא פגעו בתחום ההייטק בישראל והוא ממשיך לייצר ולצמוח - עובדה שבלעדיה המצב היה גרוע הרבה יותר. נשאר לקוות שדווקא ברגע האחרון, נדע להתייעל, להקטין רגולציה, להתעלם מפופוליזם תקשורתי  ולהצעיד את המשק להיכן שהוא באמת מסוגל לצעוד.

• טראמפ הוא פיל בחנות חרסינה, אבל לא ישבור את הכלים
• ההיגיון מאחורי השיגעון - מה טראמפ מנסה להשיג ולמה ייתכן שהנפילות ייעצרו?
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"