סיום עונה: הדרמה היוונית משאירה אותנו מתוחים לקראת ההמשך

בדיוק כשחשבנו שהיצירתיות היוונית עומדת להיגמר, ראש הממשלה ציפראס מצא את הדרך הטובה ביותר לסיים את עונה 2 של הדר(כ)מה היוונית ולהשאיר אותנו פעורים פה לקראת העונה הבאה. במקום דרקונים קיבלנו משאל עם, אבל לפעמים צריך להסתפק במה שיש.

<

תקציר האירועים
האירופים הציגו ליוונים ביום חמישי הצעה שכוללת הגדלה של תוכנית הסיוע הנוכחית ב-16 מיליארד אירו תמורת רשימת התחייבויות פיסקאליות וצעדי צנע. על פי הדיווחים, האירופים ניצלו את אי היציבות במערכת הבנקאית ביוון בשבועות האחרונים ואותתו ליוונים שזו ההצעה האחרונה שלהם.

<

היוונים ממשיכים לשחק את קלף ה"תחזיקו אותי או שאני יוצא מהגוש", וביום שישי בלילה מודיע ראש הממשלה על משאל עם בו יצטרכו אזרחי יוון להחליט אם הם מקבלים את תנאי התוכנית או לא. הרטוריקה בה השתמש ציפראס בהודעה היא לא פחות מקיצונית. הוא התלונן על כך שהטרויקה נתנו אולטימטום ליוון והאשים את האירופים בכך שהם רוצים רק להשפיל את העם היווני ושההצעות שלהם לא עומדות בחוקי האיחוד האירופי.

<

משאל העם יערך ביום ראשון הבא
המשמעות הישירה שאלא אם יש להם קלף סודי אחרון בשרוול (כמו למשל 1.5 מיליארד אירו שהולאמו מהרשויות, המקומיות או הלוואה מפוטין), יוון לא תשלם לקרן המטבע הבינ"ל את החוב בסוף החודש. על אף שמדובר בדיפולט של יוון, אין לתרחיש כזה השלכות ישירות הרות גורל. ראשית, כיוון שה-IMF עצמו עשוי לקחת את הזמן עם הצעדים שהוא מתכוון לנקוט (רשמית יש לקרן חודש שלם להגיש ליוון את ההודעה על אי העמידה בתשלום). שנית,  דיפולט על הלוואה ל-IMF לא מפעיל דיפולט על חובות נוספים של יוון (למשל ל-ECB) ולא מפעיל את חוזי ה-CDS.

<

המקום היחיד בו ישנה משמעות לדיפולט נמצא בקרנות הסיוע האירופיות (EFSF), שיכולות (אבל לא מחויבות) במצב כזה לדרוש מממשלות האיחוד להזרים כסף לקרן לכיסוי ההפסד. מכיוון שמדובר בסכום זניח וישנם בקרנות עוד סכומים גדולים ששוכבים ללא שימוש, לא סביר שזה יקרה.

<

בינתיים, היוונים לא ממש מחכים לתוצאות המשאל ומגבירים את הלחץ על הבנקים. לפי הדיווחים, כשליש מהכספומטים ביוון כבר ריקים מכסף וכנראה שעד מחר בבוקר, ללא הזרמת נזילות נוספת מצד ה-ECB חלק מהבנקים לא יוכלו להיפתח לעסקים.

<

קדימון לעונה הבאה
כדי למנוע ספוילרים (וגם בגלל שכדור הבדולח באיזור ללא קליטה) לא ניתן תחזית לתוצאות משאל העם. אך מכיוון שמדובר בתרחיש בינארי, נבחן את שתי האפשרויות:

• אם העם היווני מצביע בעד התוכנית - ציפראס מקבל את הסולם שהוא צריך כדי לרדת מהעץ. אמנם, ישנם גורמים קיצוניים בסיריזה שיעשו אולי בעיות בתרחיש כזה, אבל במקרה הקיצוני, יוון תלך לבחירות בזק ומפלגה מתונה יותר תתפוס את השלטון ותגיע להסכמות עם האירופים.
• אם העם היווני מצביע נגד התוכנית - כל הלחץ עובר לאירופים. מצד אחד, התקפלות בפני היוונים תעודד פעולות דומות מול הפורטוגלים, הספרדים, האיטלקים והצרפתים, שתוביל להפסיק עם תהליכי הצנע הכואבים ולחזור לנהל מדיניות פיסקאלית לא אחראית. מצד שני, הם ממש לא רוצים לקחת את הסיכון שיוון תצא מהגוש ותתחיל תהליך דומינו של התפוררות הגוש כולו.

<

בכל מקרה, החשש מתרחיש תהליך הדומינו יוביל את האירופים להמשיך ולנסות לגשר על הפערים בין הצדדים. זה לא אומר שיוון תישאר בגוש האירו בכל מחיר, אבל זה כן כנראה אומר שבמקרה הפחות טוב, יש עוד כמה עונות לדרמה הזו.

<

ועוד מילה על ריבית בנק ישראל
רבות נכתב על החלטת הריבית האחרונה של בנק ישראל, על אופן העברת המסרים של הבנק ובעיקר על התגובה בשווקים למסרים אלו. לא שאנחנו סנגורים של הנגידה, אבל לומר שיש לה עוד מה ללמוד מהפד או מה-ECB זה פשוט שטויות במיץ. למי שהספיק לשכוח, במאי 2013 עמד נגיד הפד המהולל, ברננקי, והסביר למשקיעים למה הגיע הזמן לקחת מהם את סם הנזילות שהם כל כך התרגלו לו. בתגובה, תשואת האג"ח ל-10 שנים עלתה תוך חודשיים וחצי מ-1.6% ל-3%. לפעמים השווקים פשוט מייצרים לעצמם מציאות חלופית ומתאכזבים לגלות שלמקבלי ההחלטות יש רעיונות אחרים באשר לניהול המדיניות הכלכלית.

***אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.