מציאות שהולכת ונחשפת: הכלכלה השניה בגודלה בעולם - בדרך למדרון מסוכן

סין בחרה במסלול לא נכון. האופציה הראשונה בה בחרה הייתה האטה יחסית חדה בצמיחה הכלכלית בקצב של 1%-2% בשנה, תוך הקטנת הסיכון וטיפול בחובות בעייתיים במגזר הממשלתי, הפרטי והפיננסי. האופציה השנייה הייתה תמיכה בצמיחה יחסית גבוהה ע"י המשך הגידול בחובות. מדפוס הפעולה בשנה האחרונה ובמיוחד מהנתונים הכלכליים שהתפרסמו בשבוע שעבר ניתן להבין שהשלטונות בסין בחרו באופציה השנייה, המסוכנת, שעלולה להוביל אותם לירידה חדה בצמיחה ואפילו למשבר פיננסי.

לכאורה, ההתפתחויות האחרונות בסין היו דווקא חיוביות ומפתיעות לטובה. הצמיחה ברבעון הראשון עמדה על 6.7%, בהתאם לתחזיות. המכירות הקמעונאיות, הייצור התעשייתי וההשקעות השתפרו. סין הייתה המדינה היחידה שקרן המטבע הבינלאומית העלתה לה את תחזית הצמיחה בעדכון האחרון שיצא לפני שבוע. אולם, לפני שפותחים שמפניה יש לציין מספר עובדות שעומדות מאחורי המספרים הטובים.

ראשית, הממשלה מזרימה בחצי השנה האחרונה תמריצים פיסקאליים גדולים מאוד למשק הסיני. החוב הממשלתי גדל בשנת 2015 ב-45%, בעיקר במחצית השנייה של השנה. לתמריצים אלו עשויה להיות השפעה קצרת טווח היות והמגזר העסקי עמוס בחובות ונמצא בנסיגה מתוכניות השקעה.

הצמיחה המהירה במשק הסיני, במיוחד בשנים שאחרי המשבר, התרחשה בזכות הגידול העצום בחובות. לפי ההערכה שפרסמה קרן המטבע בדו"ח היציבות הפיננסית שהתפרסם בשבוע שעבר, היקף החובות הרעים במאזני הבנקים בסין מסתכם בכ-7% מהתוצר, גבוה משמעותית ממרבית המדינות. היחס בין סך החוב של המגזר העסקי הלא פיננסי לתוצר נמצא בסין בשיא אבסולוטי, למעט החוב באירלנד בתקופת המשבר באירופה. כל המדינות שהגיעו אי פעם לנטל חוב כל כך גבוה במגזר העסקי נכנסו להאטה או מיתון שלווה לעתים במשבר פיננסי.

אם המשק הסיני המריא בשנים האחרונות בזכות הצמיחה בחובות, אין דרך אחרת להוריד את רמת החוב, אלא על ידי ירידה משמעותית בקצב הצמיחה. אולם, הנתונים האחרונים מראים שהגדלת החובות במשק הסיני חוזרת ובגדול. סך האשראי במשק גדל בשלושת החודשים האחרונים ב-40% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. התפתחות זו מעידה על כך שהשלטונות לא באמת מסוגלים לבצע התאמות כואבות ובוחרים בדרך של החייאה מלאכותית של הצמיחה, במקום ניתוח כואב.

אחד המגזרים שתרם לאחרונה להאצה בצמיחה היה מגזר הנדל"ן. מכירות הבתים בשלושת החודשים האחרונים עלו בכ-60% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. המחירים בערים הגדולות עלו בעשרות אחוזים. הממשלה רצתה בעבר להאט את הפעילות במגזר הנדל"ן הממונף, אך כעת נותנת תמריצים לפיתוחו, לא כי חסרות דירות אלא כדי לתמוך בצמיחה.

לעומת זאת, הצמיחה בסקטור השירותים בסין, שהממשלה מעוניינת להסיט אליו את הפעילות, ירדה ברבעון הראשון מ-8.3% ל-7.6%.

המחיר של הזרמת האשראי והתמריצים הממשלתיים לגוף החולה של המשק הסיני צפוי להשיג תוצאות קצרות טווח בלבד. ללא טיפול שורש בחובות הבעייתיים שהצטברו, המגזר העסקי העמוס בחובות לא ירכב על הגל. כבר היום יש דיווחים שהמגזר העסקי הקטין מאוד את ההשקעות ואת גיוסי העובדים החדשים. אם אכן האבטלה בסין עולה (סין לא מפרסמת נתונים עדכניים לגבי שוק העבודה), הדבר לא רק יפגע בצריכה הפרטית, אלא גם ייצור לממשלת סין בעיות פוליטיות פנימיות.

וכמובן, עדיין עומדת שאלת הדיוק של הנתונים הכלכליים המתפרסמים בסין. רשת בלומברג פרסמה כי נתוני הצמיחה הרבעוניים האחרונים בסין לא תואמים את הנתונים השנתיים. לא נראה שזה מפתיע מישהו. עצם העובדה שסין הענקית מפרסמת נתוני הצמיחה שבועיים אחרי סוף הרבעון וחודש לפני המדינות האחרות הגדולות, מעוררת חשש שהנתונים עלולים לסבול מחוסר דיוק.  

לסיכום, מאחורי התמונה הוורודה שמציירים הנתונים הכלכליים האחרונים בסין מסתתרת מציאות אפשרית בה הכלכלה השנייה בגודלה בעולם בדרך להחלקה על מדרון מסוכן.