איך זה קרה? על המניה שצללה 99% תוך שנה - והפילה את המשקיעים הכי גדולים

עכשיו, לאחר שנראה שמסע האודיסאה של משקיעי SUNE (סימול: SUNEQ)בוול סטריט (שארך 21 שנים) הסתיים כאשר הספינה טובעת בטרם הגיעה לחוף מבטחים, תוהים אותם משקיעים שלא הספיקו לרדת מהספינה בזמן מה בעצם קרה? איך הפך שיט התענוגות שהובטח בפרסומות ושבגללו הצטרפו למסע, לשיט בלהות?

האודיסיאה של סאן אדיסון אינה יוצאת דופן ב"טיולים" שמארגנת וול סטריט, למעשה היא מייצגת את הרוב, לבטח ב"טיולים" שמתבססים על פוטנציאל וחלום. פעם קוראים לטיול סאן אדיסון ופעם VRX. סאן אדיסון, כמו מאות חברות טכנולוגיה חדשות שעברו אודיסיאה דומה, לא עלתה וירדה בבורסה בעוצמות שראינו בגלל עסקיה במיין סטריט אלא אך ורק בגלל "עסקיה" בוול סטריט, בגלל החלומות הכותרתיים, לטוב ולרע, שוול סטריט כ"כ מטיבה לטוות ולמכור.

משקיעים עוברים טלטלות מהסוג שעברו משקיעי SUNE לא רק בחברות חלום אלא גם בחברות שכבר מוכרות ומרוויחות שמערכות השיווק של וול סטריט מובילות גם אותן לתנודות קיצוניות וראינו זאת במלנוקס, בטוויטר ואפילו בחברות מובילות גדולות כמו אינטואיטיב (סימול: ISRG). התנהגות המניות הללו מצביעה על יכולתה של וול סטריט, באמצעות הכותרות והפרשנים/אנליסטים, להוביל משקיעים להאמין בחלום שיצרו עבורם בוול סטריט ולהתעלם מהמציאות במיין סטריט.

אבל, משקיעים שדבקים בעובדות (שזמינות היום יותר מאי פעם בעבר) יכולים להפריד בין המציאות במיין סטריט לחלום בוול סטריט ולנצל את הפערים. ה"מומחים" טוענים היום שהכתובת על פשיטת הרגל של סאן הייתה על הקיר ובברור מזה שנה, ובטח למי שקרא את תכנית הרה-ארגון של החברה שהתפרסמה אז. באמת? הרי אלו אותם מומחים שלפני כשנה הביאו את סאן אדיסון לשווי של 10 מיליארד דולרים לאחר שהללו ושבחו את תכנית הרה ארגון ואת הבאתו של מר אחמד שטילה במטרה ליישם את התוכנית. זו הייתה הסיבה שהקפיצה אז את המניה ל 33 דולרים. סאן אדיסון היא סיפור רגיל של כישלון ניהולי במיין סטריט ופרשנות כושלת בוול סטריט, התחום עצמו, שצומח במהירות, נשאר וימשיך להיות חלומי.

• סיוה מפספסת את הצפי בשורה העליונה והתחתונה
• רבעון טוב לסיוה; "השווקים בחוסר ודאות"

SUNE, שהונפקה בקיץ 1995 ובמחיר של 27 דולר למניה מתואם להיום עברה זעזועים עזים, בין דולר ל-90 דולרים, רק על מנת לנחות בשבוע שעבר על מחיר של 34 סנט לאחר בקשה להגנה בפני נושים. את המהלך יזם אותו מנכ"ל החברה שהגיע לסאן על מנת לבצע את המהפך. אחמד שטילה מבין היטב את הפער בין מה שחושבים המומחים בוול סטריט למה שקורה במיין סטריט. האיש הגיע למסקנה שביצוע התכנית במצב הנוכחי של החברה, יחסל אותה, ולכן אמר "אני חייב את ההגנה על מנת להמשיך ולבצע את הרה ארגון שהתחלנו". בית המשפט ימנה השבוע, על פי בקשת החברה, בוחן מטעמו שבתוך 60 יום יצטרך להחליט תחילה אם החברה פעלה, עד כה, בניגוד לחוק (מה שכרגע, למרות מבול ההשמצות, לא נראה). על פי הנתונים הידועים היום SUNE, מבחינת המשקיעים, סיימה דרכה ואין לדעת עדיין מה יצא מהרה-אורגניזציה שתיערך תחת הגנת בית המשפט, ההיסטוריה של מקרים כאלו בארה"ב אינה חיובית למשקיעים הנוכחיים. קשה לדעת אם ומתי תחזור המניה להיסחר.

אם בארזים נפלה שלכת מה שמעניין בספור הוא שמעורבים כאן בעלי מניות גדולים כמו הקרנות של אופנהיימר שמחזיקות 11.9% מהמניות, קבוצות הענק של וואנגארד ובלקרוק עם 6.4 ו-6.5 אחוזים בהתאמה ואדג' קפיטל עם 5.4%. לצד אלו "נתקעו" במניה גם שני ענקי ההדג', דייויד איינהורן עם קרן ההדג' שלו גרינלייט קפיטל שנציג מטעמה אפילו יושב במועצת המנהלים ודייויד טפר עם קרן אפלוסה.

כיצד מתיישבת העובדה שענקי השקעות אלו, שביכולתם לחקור ולבדוק כול חברה לעומק, "נתקעו" במניות שפרשני וול סטריט טוענים היום שלמי שקרא את תכנית המעבר של החברה, הכתובת הייתה על הקיר ובברור? ללמדכם שאסור להתלהב מגורואים ומאנשים שוול סטריט מכנה, "האיש שחזה מראש".

• ההיגיון מאחורי השיגעון - מה טראמפ מנסה להשיג ולמה ייתכן שהנפילות ייעצרו?
• כשתשמעו שסין פולשת לטאיוואן - תמכרו הכול!
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

שתי חברות הבת של סאן, טרה-פורום (סימול: TERP) וטרה-פורום גלובל (סימול: GLBL) שהוקמו ב-2014 על מנת להפריד נכסים מניבים משלמי דיווידנד, ממשיכות בינתיים להיסחר. אל תתפתו חלילה לרכוש מניות אלו בגלל גובה הדיווידנד (12 ו-37 אחוזים בהתאמה). השאלה שמעניינת אותנו היא מי ייבא את SUNE למשקיע הישראלי ומי לא סיפר לאותו משקיע שהכתובת הייתה על הקיר מזה שנה?

הדבר היחיד שאפשר ללמוד מהמקרה הוא לנסות ולהיות משקיע הגיוני, לנסות וללמוד כול מקרה לגופו ולא לחלום או לרוץ אחרי גורואים למיניהם יותר מידי (אבל כולנו הרי יודעים שזה לא יקרה).

האם גדעון ורטהייזר מממש את חזונו של בועז איתן? ד"ר בועז איתן, טייס קרב, ד"ר לפיזיקה, מתמטיקאי, יזם הייטק ואיש אשכולות, ייסד בקיץ 1997 את חברת סייפן מוליכים למחצה. בישראל ישנן התפתחויות טכנולוגיות, חברות כמו DSP (סימול: DSPG), טאואר (סימול: TSEM) ואחרות, אנשים כמו דייויד גילו, שבתאי אדלסברג ואחרים, ובזכות אלה הצטבר יידע עצום בתחום. איתן ראה את הפוטנציאל וחלומו היה להקים חברה מובילה לתמיכה בפתוח שבבי זיכרון.

העובדה שחברות ענק גלובליות כמו אינטל, מארוול, סאנדיסק ואחרות התמקמו כאן מוכיחה שהאיש צדק. סייפן, שבגדול עסקה בפתוח שבבי זיכרון בלתי נדיפים, בנתה מודל עסקי שלפיו היא לא מכרה מוצרים מוחשיים אלא רק רישיונות לשימוש בטכנולוגיות שפתחה, בפטנטים שלה ובקניין הרוחני שלה. על פי המודל החברה קבלה הכנסות מארבעה מקורות: 1. מכירת רישיונות שימוש ב-IP לשותפים אסטרטגיים (חברות המפתחות את שבבי הזיכרון, כמו סאנדיסק , אינטל ושכמותן) 2. קבלת תמלוגים על כל שבב שמוכרים השותפים 3. מתן שירות למפתחי השבבים 4. השתתפות ברווחים מפרויקטים משותפים.

הספור החל על רגל ימין והרבה מומחים, גם בוול סטריט דאז, האמינו בערב ההנפקה בסוף 2005 שסוף סוף יוצאת מישראל "אלסינט שנייה". ההנפקה, בסימול SFUN, באמצעות החתמים ליהמן ז"ל, דויטשה בנק ו-CIBC, הייתה הצלחה גדולה. החברה גייסה 117.5 מיליון דולרים לפי 23.5 דולר למניה וחודשיים לאחר שהונפקה בשווי שוק של 675 מיליון נגע השווי במיליארד. אבל מה שהתחיל מצוין נגמר נורא.

הנפילה הגדולה ב-2007 נמכרה החברה בחצי חינם לחברת Spansion האמריקנית שהובילה אז בשבבי זיכרון-פלש. Spansion נמכרה מאוחר יותר ל-Cypress Semiconductor (סימול: CY). למה נפלה כך התקווה הגדולה? לאיתן היו הסברים, אבל השורה התחתונה הייתה שהתחרות ניצחה, החברה נכשלה בשיווק והקונים שהיו עברו למתחרות (המתחרות היו חברות כמו אינטל, סאנדיסק, טושיבה, סאמסונג, Hynix ועוד). חברים בליהמן טענו שהסיבה האמתית לנפילה הייתה אותה סיבה שניתנת לגבי חברות ישראליות רבות שהונפקו על חלום ענק, שאמורות היו לכבוש את העולם ושנפלו: "ההנהלה".

כך קרה לאלסינט, סייטקס, אלווריון ושורה ארוכה של חברות ישראליות שנכנסו לבורסות בסערה ולא הצליחו להתרומם מעל לגלים שיצרו. בכול מקרה, חלומו של איתן נגוז וישראל הפסידה עוד הזדמנות להוציא חברה גלובלית מובילה, לא הייתה לכך שום סיבה, מלבד יכולות ניהול.

CEVA, שהוקמה ב-2002 כתוצאה ממיזוג בין חטיבת רישיונות הקניין הרוחני של קבוצת DSP (סימול: DSPG) וחברת Parthus Technologies הבריטית, עוסקת בדיוק במה שעסקה סייפן, בהבדל שתחום הפעילות שלה הוא רישיונות לשימוש ב-IP בתחום עיבוד והעברת אותות. החברה מוכרת רישיונות טכנולוגיות לעיבוד אותות בעיקר באמצעות פלטפורמות DSP (Digital signal processing). היא עושה זאת באמצעות הסכמי OEM עם חברות שבבים גלובליות בתחום העברת האינפורמציה, ממכשור אלחוטי ועד לתחום ה-IOT (Internet of Things). הלקוחות משלבים את הפיתוחים של החברה לתוך האפליקציות השונות שהן מוכרות.

הגידול בביקוש לעיבוד אותות שנעשה באנרגיה נמוכה וברמת ביצוע גבוהה גדל במהירות והיכולות של החברה לסגור "פערי עיצוב שבבים" הם נשקה העיקרי. תחומים שעושים שימוש בטכנולוגיות שלה הם תחומים כמו ראייה ממוחשבת, טלפוניה חכמה, מצלמות מתקדמות, רחפנים, VR, העברת אינפורמציה אלחוטית וההתקדמות לכיוון ה-IOT, כולם תחומים חמים ביותר.

תקומה מחדש כמו סייפן, כך סיווה מרוויחה מאותם ארבעת מקורות ההכנסה. התחרות בשוק קשה והולכת ונעשית קשה וצפופה אפילו יותר. המתחרות הגדולות הן חברות כמו ARM Holdings, Cadence, Synopsys בתחום IP של העברת קול ותמונה וחברות כמו Qualcomm, סאמסונג, Huawei, STMicroelectronics בכללי ועוד. חלק מהמתחרות הן גם לקוחות.

עד כה ולמרות הקפיצה במניה לאחר פרסום הדוחות האחרונים, לא הצליחה החברה לפרוץ לשורה המובילה בתחום. המכירות בחמש השנים האחרונות סטגנטיות ואפילו יורדות (מ-60.2 מיליון ב-2011 ל-59.5 מיליון ב-2015, הרווח הנקי ירד מ-18.6 מיליון ל-6.3 מיליון והרווח למניה ירד מ-77 סנט ל-30 סנט). אבל הרבעון הראשון של 2016 מרשים, GAAP ו-NON-GAAP כאחד, וההנחיות שפרסמה החברה בהחלט מעודדות.

אין לחברה חובות ובקופתה 137 מיליון דולרים. למרות שנראה שקצת מאוחר לחברה הישראלית לעלות ליד העליונה, זה עדיין אפשרי - גם בגלל היכולות הטכנולוגיות שבידיה וגם בגלל המשך הצמיחה בתחומי ההתעסקות. מי שיטרח לקרוא את דבריהם של וורטהייזר ומנהל הכספים יניב אריאלי בשיחת הוועידה שלאחר פרסום הדוחות וכן את דברי האנליסטים, יבין מדוע עלתה המניה כפי שעלתה. העתיד נראה ורוד כהה והשניים מאוד משכנעים. הם בעיקר בונים את האופטימיות שלהם על הביקוש הגואה בתחומים הספציפיים שבהם עוסקת החברה והשאלה היא, "האם ההנהלה תצליח לנצל המצב שמתפתח לפריצה במכירות?". השניים בהחלט מאמינים בכך ולאחר הדוחות ושיחת הוועידה נראה שכך גם "השוק". גדעון וורטהייז, שהיה ממנהלי DSP, מוביל את החברה מאז 2005. מה הלאה? האם יש כאן מקרה של Late bloomer (בשלות מאוחרת) שמייצג תופעות דומות שכבר ראינו בעולם של טכנולוגיות משתנות ומתפתחות? הלוואי ויכולנו לדעת, אבל רק הזמן יאמר. נכון לרגע זה ישנן העובדות שתיארנו ומשקיע הגיוני, לדעתנו, צריך להמתין ולראות אם הרבעון באמת מאותת על פריצה אמתית. העובדה שהתחומים שהזכרנו תופסים מומנטום עדיין לא מבטיחה דבר, כי התחרות חזקה והכול תלוי בהנהלה והחברה שלדעתנו צריכה לחזק משמעותית את חטיבת המכירות. כול עשרת האנליסטים שמכסים את החברה מאמינים שהיא תמשיך להכות את הקונצנזוס וממליצים בקניה כאשר שלוש מהם חידשו המלצת הקניה מיד לאחר פרסום הדוחות. המניה, לאחר העלייה, אינה "זולה", מכפיל היסטורי של 50 ומכפיל צפוי ל-2016 של 35 אבל הפוטנציאל בהחלט קיים אז "מזל וברכה".