מעבדות לחירות – פתרון הבנק החברתי

לעיתים קרובות הצלחת החדירה של מוצרים חדשים אל השוק היא פשוט עניין של תזמון, והדבר נכון גם לשוק הנדל"ן. לאחרונה נתקלים זוגות צעירים שזכו במכרזי מחיר למשתכן בסירוב חלק מהבנקים לאשר להם משכנתא עבור רכישת הדירה, וזאת בשל חוסר האמון של הבנקים בתכנית מחיר למשתכן. רוכשי הדירות במסגרת התכנית בעפולה נקלעו למלכוד לאחר שבנק הפועלים, היחידי שהסכים לתת להם משכנתא, התנה זאת ברשימת הערת אזהרה בטאבו וכן בכך שהקומה בה נרכשה הדירה תיבנה בטרם לקיחתה המשכנתא. ומנגד - הקבלנים דורשים תשלום של 40% על הדירה מראש.   הבנקים הגדולים הפכו מזמן לדינוזאור פיננסי בתוך עולם של מוצרים חברתיים.  אפשר להבין את דרך ההתנהלות שלהם מול אותם רוכשים - הם לא רוצים "לקחת סיכון" מיותר מחד גיסא ובטוחים בכוח העצום שלהם ובגיבוי של בעלי ההון השולטים בהם מאידך גיסא. עם זאת, בעולם המשתנה שלנו גם לבנקים כדאי להסתכל על ענפי שוק אחרים שהפכו בשנים האחרונות לחברתיים הרבה יותר. ענף המלונאות למשל, היה חייב להפוך את כל אסטרטגיית השיווק שלו, לייצר מוצרים חדשים לתיירים ולהוריד מחירים כדי לעמוד בתחרות בערים  מרכזיות ורבות בעולם מול Airbnb, מעצמת השכרת הדירות לטווח קצר. אם מנהלי הבנקים יתבוננו על המגמות האלה וינסו לצפות אל העתיד, הם יאלצו להפנים שאנו בתחילת עולם חדש שבו קואופרטיב המרחב הציבורי נוגס ברעבתנות נתח משמעותי בעולם השירותים הוותיק.   הרעיון של אשראי שיתופי נולד כבר במאה ה-18 באנגליה, אז הוקמה ״אגודת הבנייה הראשונה״ שמטרתה הייתה לאפשר לחבריה לרכוש נחלות ולבנות לעצמם בתים. במהלך המאה ה-19 התפשט רעיון הבנק הקואופרטיבי באירופה, ובתחילת המאה ה-20 החלו כבר לפעול בנקים במודל של ״איגוד אשראי״. גם בישראל פעלו אגודות אשראי ובנקים  קואופרטיבים בתחילת המאה ה-20, אך עם השנים המוצר נעלם בהתאם לרוח התקופה.

במהלך שנות ה-70 נקנו מרבית האגודות על ידי בנקים מסחריים שהפסיקו את פעולתן הקואופרטיבית. הבנק הקואופרטיבי האחרון לפעול היה בנק קופת העובד הלאומי לאשראי וחיסכון שנרכש על ידי בנק אוצר החייל בשנת 2005. קצת לפני סגירתו היו לבנק 5,600 חברים, 2,000 לקוחות ומאזן של 88 מיליון שקל.   הביקורת הציבורית לא נחסכת בימים אלה מענף הבנקאות ונדמה כי הצורך באלטרנטיבה ובפתיחת הענף לתחרות הם צו השעה. מה יותר טבעי כעת מאשר לקרוא ללקוחות לקחת את גורלם בידם, ולגרום למכשול של הזוגות הצעירים שזכו במכרזי מחיר למשתכן, להפוך להזדמנות – יציאה מעבדות לחירות ולהפוך להיות בעלי הבנק בעצמם? מודל הבנקאות החברתית כבר מהווה בעולם אלטרנטיבה ראויה ותחרות לבנק המסחרי והקפיטליסטי הנשלט על ידי בעלי ההון. ללא ספק חלופה שפויה והוגנת  עבור הציבור הרחב.   בנק קואופרטיבי-חברתי שלקוחותיו הם גם בעליו, יוכל לגבות עמלות נמוכות ולייצר מרווחי ריבית נמוכים מהמקובל. מחזיקי החשבונות משלמים פחות על האשראי ומקבלים יותר ריבית על הפיקדונות שלהם. רק תחשבו איך האידיליה הפיננסית הזו עשויה לקצר את ה"ויה דולורוזה" עבור הזוגות הצעירים בדרך לקבלת המשכנתא הנכספת.   שכרו החודשי של מנכ"ל בנק הפועלים, ציון קינן, עמד על 660 אלף שקל בחודש בשנת 2015. חישוב מהיר מעלה שרכישת דירה במחיר ממוצע היא משימה שקינן יכול לעמוד בה בקלות. מאידך גיסא, אלפי זוגות צעירים הפונים מידי יום לבנק בראשו הוא עומד ולבנקים אחרים בבקשה לקבל משכנתא כדי לרכוש דירה ראשונה, נדחים על הסף כיוון שאינם עומדים בדרישות הבנק להשתעבד למשכנתא למשך 30 השנים הבאות. חודש עבודה מול שלושים שנה. דוגמה זו ממחישה יותר מכל את הפערים המזעזעים בחברה הישראלית. פערים שהמונופול הקשוח של הבנקים מתחזק ביתר שאת כבר שנים.

 96% מהפעילות הבנקאית במשק נשלטת כיום ביד רמה ע"י חמשת הבנקים הגדולים המתנהלים כמונופול ענק ורב עוצמה שמכתיב את סדר היום הכלכלי, חורץ גורלות עבור רוכשי הדירות, גובה עמלות גבוהות ועל ידי כך מכשיר את חגיגת המשכורות  של מנהליו. האם לא מגיעה לנו גם אלטרנטיבה חברתית, הוגנת ושפויה יותר?