הטענה של קרן המטבע בעניין הניאו-ליברליזם, והקשר לשוק האג"ח בבורסה בת"א
התגובה המקומית המהדהדת ביותר למחקר החשוב של קרן המטבע הבינלאומית, המטיל ספק ביעילותו של המודל הניאו-ליברלי שמיושם ברחבי העולם מאז הימים העליזים של תאצ'ר ורייגן, לא הייתה של פרופ' נתן זוסמן, מנהל חטיבת המחקר בבנק ישראל, שהצהיר כי אכן ישראל הלכה רחוק מדי עם הקטנת ההוצאה האזרחית. דווקא בנימין נתניהו בישר בחגיגיות בפתח ישיבת הממשלה (באותו יום שבו בנק ישראל הכה על חטא ויומיים לאחר פרסום המחקר שגרר תגובות מרתקות ברחבי העולם) ש"תוך שנתיים למדינת ישראל לא יהיו תקציבים שדורשים קיצוצים, בהגדרה".
אותי כמשקיע אג"ח המדיניות הזו אמורה להרגיע, כי משמעות ההצהרה היא שישראל תמשיך ליישם את עקרונות המודל הניאו-ליברלי, שלכאורה מבטיח רוח גבית חזקה למשקיעי האג"ח, למרות שקרן המטבע הבינלאומית עצמה כנראה מחשבת מסלול מחדש.
מדוע משקיעים אוהבים את המודל הניאו-ליברלי?
תפישת ה-"ממשלה הקטנה" של המודל, המתבטאת בהוצאה ציבורית נמוכה ביחס לתוצר ולא במספר השרים, חוק הגירעון הפוחת והעובדה שישראל היא כנראה המדינה המפותחת היחידה בעולם שיחס חוב-תוצר שלה נמצא בירידה זה השנה השישית ברציפות, הם אלו שמבטיחים את דירוג החוב הגבוה והמרשים של ישראל, וגם אין צורך בהגדלת הגיוס הממשלתי (נטו) באג"ח, כיון שהאובר-דראפט הלאומי שלה נמצא בשליטה.
- כל הכותרות
הנתון הזה המתייחס לגיוס באג"ח ממשלתי נטו, בניכוי תשלומי ריבית שוטפת ופדיון סופי של אג"ח שהגיעו לתום תקופה, הוא אחד הפרמטרים החשובים המשפיעים על מחירי האג"ח בבורסות. יישום המודל הניאו-ליברלי בישראל מקטין את הצורך של הממשלה לגייס באמצעות הנפקת אג"ח ממשלתי סכומים גדולים (נטו) העלולים להציף את השוק, שאינו אוהב עודפי היצע.
שוקי ההון בעולם אוהבים ממשלות שאימצו את המודל הניאו-ליברלי כיוון שהוא בא עם אחריות תקציבית, דגש על עידוד הצמיחה, פתיחות, יצירת תנאים תחרותיים למגזר העסקי ותמריצים משמעותיים לתאגידים גדולים ולבעלי הון המוגדרים כגורמים "מחוללי צמיחה", ויחד עם ברכה מסוכנויות דרוג האשראי הבינלאומיות. לכן השווקים הפיננסיים חוששים מאוד מממשלות "חברתיות" שמעדיפות מודל סוציאל-דמוקרטי, ממשלות מהמרכז הכלכלי ושמאלה, להבדיל מהימין הכלכלי הניאו-ליברלי.
ממשלה "חברתית" עלולה להתנהג בחוסר אחריות תקציבית, להגדיל את הגירעון כדי לממן גידול בקצבאות ובהוצאה הלאומית על חינוך, רווחה, בריאות ושירותים חברתיים נוספים, ובכך להגדיל את הגירעון התקציבי ואת יחס חוב-תוצר, לסכן את דירוג האשראי של המדינה, להרחיק ממנה משקיעים זרים ולפגוע בשווקים הפיננסים.
אם כך, אין להתפלא שממצאי המחקר של קרן המטבע הבינ"ל התקבלו באדישות בבורסה המקומית ובשוקי ההון ברחבי העולם. את הוויכוח התיאורטי המשקיעים משאירים לחוקרים ולכלכלנים, והם עצמם אוהבים את המודל הניאו-ליברלי, חושבים שסדר העדיפויות שלו נכון ופחות מודאגים מההשלכות החברתיות שלו, ממדיניות הרווחה הקמצנית שנגזרת ממנו, מהגדלת אי השוויון ומהתנודתיות הגבוהה שחשיפה לתנועות חופשיות של הון זר מייצרת בשווקים.
האם ישראל מצאה דרך ליהנות מכל העולמות?
מבט מעמיק אל שניים מהחסרונות הבולטים שהמחקר של קרן המטבע מבליט את ההישגים של הכלכלה הישראלית בשנים האחרונות. כלכלני קרן המטבע מצאו כי יישום מוגזם של המודל הניאו-ליברלי מייצר גידול באי שוויון. אם נסתכל על מדד ג'יני, השיטה המקובלת למדידת אי השוויון בהכנסות, נגלה שבניגוד לסיסמאות פופוליסטיות, ישראל היא אמנם אחת המדינות הבלתי שוויוניות מקרב מדינות ה-OECD, אבל הודות לרפורמות חברתיות וכלכליות שהנהיגה הממשלה מאז שאימצה חלקית את המלצות ועדת טרכטנברג, רמת אי השוויון בישראל בין השנים 2011 ל-2014 דווקא ירדה, ובשנת 2015 רשמה גידול קטן מאוד.
תומכי המודל יסבירו לנו שאמנם המצב דורש טיפול ושיש עוד הרבה מה לעשות, אבל מגמת הגידול באי השוויון שאפיינה את ישראל ב-15 השנים האחרונות, בין השאר הודות ליישום המודל הניאו-ליברלי, נמצאת בתהליכי בלימה.
טענה שנייה של המחקר היא שזרימה חופשית של הון זר תרמה למשברים פיננסיים תכופים בכלכלות מתפתחות שפתחו את שעריהן להשקעות זרות, וכי בין 1980 ל-2014 20% מהן חוו משבר פיננסי במגזר הבנקים או בשוק המט"ח המקומי, בשנים שלאחר פתיחת השוק.
עניינית, אם נתייחס למשבר הכלכלי החריף של 2008, משבר פיננסי וריאלי שארה"ב ואירופה עודן מתמודדות עם ההשלכות שלו גם כיום, דווקא כלכלת ישראל עברה אותו בקלות יחסית והתאוששה ממנו מהר מאוד. נכון, ישראל אמנם ייבאה את המשבר הזה מחו"ל וזו לכאורה הוכחה שטענת קרן המטבע מוצדקת, אבל המדיניות הניאו-ליברלית הישראלית, יחד עם פשרות "חברתיות" מסוימות ונטילת סיכונים תקציביים מחושבים, הם דווקא אלו שאפשרו את התאוששות הכלכלה הריאלית בישראל, בקצב מרשים בהרבה מהתגובה החיובית האנמית של כלכלת ארה"ב לתמריצים ומהגמגום המתמשך של כלכלות אירופה, שעדיין שקועות עמוק בבוץ.
יותר מזה, האם בעולם שהפך מזמן לגלובלי ולמקושר, שכל המערכות שלו קשורות ותלויות זו בזו ממש כמו איברים בגוף האדם, ניתן להחזיר את הגלגל אחורה ולהגביל תנועות הון והשקעות ריאליות? ודאי שלא, וגם לא כדאי. חשבו על מה עשו ההשקעות הזרות לכלכלת ישראל ב-20 שנים האחרונות. האם לא ברור שהיתרונות שהפיקה מהן כלכלת ישראל עולים בהרבה על החסרונות?
האם קרן המטבע ממליצה לאמץ עקרונות של צדק חלוקתי ומדוע?
בואו נשים לרגע בצד את העובדה שקרן המטבע הבינלאומית מדברת בשני קולות. מצד אחד מחלקת המחקר שלה מכה על חטא ומצביעה על החסרונות של המודל והיישום המוגזם שלו ברחבי העולם, ומצד שני הקרן עצמה מתנה סיוע למדינות במצוקה, באימוץ חלקים נכבדים של המודל הניאו-ליברלי. מה שמשך תשומת ליבי במחקר היא אחת ההמלצות שלו, שלפיה ההתמקדות בניסיונות להגדיל את העוגה הכלכלית כולה, היינו לייצר צמיחה באמצעות יישום המודל, אינה משיגה את התוצאה הרצויה, אלא אם כן יופנו מאמצים גם לחלוקה מחדש של העוגה הכלכלית בין האזרחים. מזה מספר שנים מצביעים המחקרים של קרן המטבע על קשר ישר בין צמצום אי השוויון לבין יצירת צמיחה כלכלית חיובית ועקבית.
האם זו ההוכחה לטענה שהבעיה העיקרית של ישראל היא שמצבה הכלכלי הטוב יחסית של המדינה, "מדלג" על מרבית אזרחיה? איך זה קשור לביל גרוס, משקיע האג"ח המפורסם בעולם, שלאחרונה יוצא בחריפות נגד הרמה הגבוהה של אי השוויון בארה"ב, ומה הקשר בין צמיחה כלכלית להצעה שנשקלת ברצינות לפזר לציבור כסף מהליקופטרים? בכל אלו יעסוק הטור הבא.
סערה בכוס מים – אנו מנהלים את הוויכוח הלא נכון
מצער לראות את העיסוק האינטנסיבי של כלכלנים בצמיחה כלכלית כיעד עליון של השיטה כולה. המחקר הזה הוא לא יותר מסערה בכוס מים. על מה הוויכוח? האם לייצר צמיחה באמצעות מודל קשיח ולא אנושי ואז לתקן את נזקיו החברתיים? או להבדיל, האם להגדיל את תקציבי מדינת הרווחה ולנקוט במדיניות של צדק חלוקתי, כדי לעודד את הצריכה הפרטית שבתורה תתדלק את הצמיחה?
בשני המקרים מדובר בוויכוח שמתעלם מהכיוונים אליהם מתפתחת החברה האנושית ויחד איתה השיטה הכלכלית, אליהם התייחסנו בטור הקודם. עידן הצמיחה הכלכלית מאחורינו, ואולי עלינו להגדיר מחדש מהי כלכלה ומהן מטרות העל שלה, כי כלכלה היא בראש ובראשונה קשר בין בני אדם, ולא בין כיס לכיס בלבד.
לפנינו נתונים רבים מאוד שאם הכלכלנים אינם לוקחים אותם בחשבון, אין הרבה משמעות למחקר שלהם. בהגדרה הנכונה, כלכלה היא שיטה שמטרתה לגלות איך למלא את האדם בצורה הטובה ביותר, השלמה ביותר, איך לקבל מילויים בצורה אידיאלית. הסיפוקים שהאדם דורש כיום אינם חומריים בלבד, להיפך. הרצון שלנו משתנה ומחפש מילויים יותר איכותיים, כאלו שקשורים לא רק לצמיחה, צריכה וכסף. השיטה הכלכלית הנוכחית מחשבת את קיצה לאחור ורק שיטה שתדע להציע לאדם סיפוק פנימי, לצד זה החומרי, תהיה לא רק מחויבת המציאות בעולם גלובלי ומקושר, אלא גם היחידה שתהיה יציבה ומספקת עבור האדם.
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
-
11.שווה להקדיש קריאהחנן כהן 03/06/2016 14:13הגב לתגובה זו2 0מציע לקרוא הכל,(זה לא כל כך נורא להשקיע 4 דקות קריאה למגיב 2) כמי שרואה זאת מעולם הבנקאות קשה להתעלם מהרצון של האנשים (לקוחות) לשירות שהוא מעבר לטכני היכן להשקיע.מה שמייחד אותנו ולזה התכוון מחבר המאמר זה היכולת שלנו בנוסף לכך שאנו מוכשרים בעסקים זה להכניס את הלב היהודי שלנו ולהתייחס אחד לשני לא כאל עסק אלה כאל משפחה.זה סוג של מודל סוציאלי ליברלי...סגור
-
10.לייק פלוס פלוס (ל"ת)שרי 02/06/2016 15:40הגב לתגובה זו4 0סגור
-
9.מעניין ומשמעותידוד אוחיון 02/06/2016 14:16הגב לתגובה זו3 0בהחלט חשוב מה שכתבת. אם לא יתפתח הניאו ליברליזם אל מוטציה ערכית יותר שלו, יצירת שכבה נזקקת לא תוכל לקבל מענה הולם רטרואקטיבי לצרכיה. האימפקט של מצוקות ימדד לא לפי במשך כמה זמן היה הוואקום של מנגנוני הרווחה, אלא בהנצחת עוד דורות של נחשלות. האם תיתכן מוטציה חיובית כזאת?סגור
-
8.חשיבה מרתקת במיוחדגילה דיין 02/06/2016 13:21הגב לתגובה זו3 0כל כך נהנית לקרוא את הזוית השונה שבה אתה תופש ומציג את הדברים. חייבים גם ליישם בפועל את הפתרונות שאתה מעלה.סגור
-
7.תמצית הכתבה, למי שממהר.....רונן 02/06/2016 12:39הגב לתגובה זו7 0הטענה שממשלות, כולל בישראל, עושות שימוש יתר במודל הניאו-ליברלי ולכן גורמות נזקים כלכליים וחברתיים, אולי נכונה, אבל היא סערה בכוס מים. במקום להתווכח איך מייצרים צמיחה, כדאי לכלכלנים להתמקד במשימה חשובה בהרבה. לפנינו נתונים רבים מאוד שאם הכלכלנים אינם לוקחים אותם בחשבון, אין הרבה משמעות למחקר שלהם. בהגדרה הנכונה, כלכלה היא שיטה שמטרתה לגלות איך למלא את האדם בצורה הטובה ביותר, השלמה ביותר, איך לקבל מילויים בצורה אידיאלית. הסיפוקים שהאדם דורש כיום אינם חומריים בלבד, להיפך. הרצון שלנו משתנה ומחפש מילויים יותר איכותיים, כאלו שקשורים לא רק לצמיחה, צריכה וכסף. השיטה הכלכלית הנוכחית מחשבת את קיצה לאחור ורק שיטה שתדע להציע לאדם סיפוק פנימי, לצד זה החומרי, תהיה לא רק מחויבת המציאות בעולם גלובלי ומקושר, אלא גם היחידה שתהיה יציבה ומספקת עבור האדם.סגור
- טען עוד
-
6.השיטה לא עובדתהמגניב 02/06/2016 12:39הגב לתגובה זו2 0יש שינויים מהותיים בכל התחומים. העולם הוא עולם חדש. מספיק לנות בכוח להכניס משולש לתוך החור של הריבוע. המודלים כלכליים לא עובדים יותר, צריכים גישה חדשה, מודל כלכלי חדש. לא ימין ולא שמאל כלכלי לא מתאימים לעולם החדש. רק מודל רב שכבתי שלוקח בחשבון טובה של כוווווווווווווולם. די עם טמטום אנכרוניסטי!סגור
-
5.נהדר ומעורר מחשבה. אוהב לקרוא אותך. (ל"ת)גיל גמש 02/06/2016 11:49הגב לתגובה זו2 1סגור
-
4.לניאו ליברליים בדרך למשבר סאב פריים של הדיור בישראלישראל ישראלי 02/06/2016 11:31הגב לתגובה זו1 0להתראות בפיצוץ של בועת הדיור ואז נראה כיצד הניאו ליברלים עובדים עלינו בהצלת הבנקים. מעניין שהכתב מתעלם ממשבר הדיור בישראלסגור
-
3.דעה אישיתאמיר 02/06/2016 09:44הגב לתגובה זו3 0בלי להכנס לויכוחים פילוסופים לנושא כלכלה כלל עולמים - מה יוצא לעובד שכיר מכל הצמיחה שהית בעבר בישראל - שכר קפוא , מחירים עולים , בעצם מצבו כלכלי הורע . אזי שיהיה מתון מבורך - אולי יוכל להגיע למשהו בכספו שחסך .סגור
-
2.שני משפטיםרואה נולד 02/06/2016 09:36הגב לתגובה זו5 2האם ניתן לסכם בשני משפטים ? לאנשים העובדים לפרנסתם -אין זמן לכל כך הרבה מילים .סגור
-
קיצור המאמר בשבילךרונן 02/06/2016 12:38הגב לתגובה זו1 0אני מעלה בתגובות, תמצית עבורך. מקווה שתוכל לקרוא 5-6 משפטים בלי להירדם. רונןסגור
-
1.שמישהו יעיר אותימשלם 02/06/2016 09:29הגב לתגובה זו1 1אני לא כל כך הבנתי על איזה מדינה מדובר.סגור
-
הוא מדבר על ביבי לנד. מדינה שבה החיים הם דבש ישמטוב 02/06/2016 10:11הגב לתגובה זו2 0וגלידה פיסטוק (רק לעשירים).סגור
