האם הדרמה לקראת ה'ברקזיט' תגיע לשוקי המניות?

הגאות במחירי האג"ח הממשלתי בארה"ב, בגרמניה ובמידה מסוימת גם אצלנו בישראל, מקבלת סממנים מוכרים של מה שמכונה Run to Safety, כלומר תהליך בו המשקיעים מחשבים מחדש את הסיכויים לעומת הסיכונים ומעדיפים לצמצם סיכונים, בעיקר באמצעות רכישה של אג"ח ממשלתי, שנחשבים מקלט בטוח במצבי קיצון.

בגרמניה, תשואות אג"ח ממשלתי ל-10 שנים צנחו לראשונה לטריטוריה שלילית, וכיון שמדובר בשוק האג"ח הגדול באירופה, זהו אירוע משמעותי. התשואות באג"ח הממשלתי ממשיכות לרדת גם בארה"ב ובישראל. סממן נוסף לתהליך הקטנת הסיכונים העולמי הוא מחיר הזהב שנמצא בשיא של השנה האחרונה. לא רק ג'ורג' סורוס קונה זהב כמקלט ליום שחור. מצטרפים אליו משקיעים ברחבי העולם וזו הסיבה לעלייה החדה יחסית במחירי הזהב בשבועות האחרונים.

מה שמעניין בתהליך הזה של הריצה לחוף מבטחים, הוא שלעת עתה קשה לזהות בריחה המונית משווקי המניות. בתסריט הקלאסי, מדובר בכסף שיוצא מהשקעה במניות ובאג"ח קונצרני בדירוגים נמוכים, ועובר לאג"ח ממשלתי, למזומן ולזהב. נכון, מדדי המניות מגמגמים, אבל החולשה שהם מפגינים היא מינורית ביחס לנהירה לנכסים הנחשבים כסולידיים. האם מדובר באנומליה? האם הגאות באג"ח הממשלתי ובזהב מבשרים שלפנינו גל ירידות משמעותי במניות? הנבואה ניתנה לשוטים, אבל זהו בהחלט סיכון שיש לתמחר, איש איש ושיקוליו שלו.

מה'ברקזיט' לגל המהגרים המוסלמי - הסיבות לפאניקה באירופה
הסיבה המידית ללחץ בשווקים הוא משאל העם בבריטניה שייערך ב-23 ביוני, ושיכריע האם בריטניה תישאר או תעזוב את האיחוד האירופי. ההשלכות הפוליטיות והכלכליות של עזיבה כזו עלולות להיות קשות מאוד ועל כך מזהירים לאחרונה כלכלנים, פרשנים ומקבלי החלטות. אי הוודאות והסקרים שמבשרים עד כמה מאזן הכוחות צמוד, מוסיפים שמן למדורה ומבריחים את המשקיעים להשקעה באג"ח ממשלתי, גם בתשואות אפסיות ואף שליליות.

האם מישהו מופתע מהכמיהה של חלק ניכר מהבריטים לנטוש את הספינה הטובעת של אירופה? כלכלת בריטניה חזקה יחסית, ויחד עם הגאות המחודשת במחירי הנדל"ן הבריטים מסתכלים על אירופה, שעדיין שקועה עמוק בצרות, ושואלים את עצמם בשביל מה הם צריכים את זה? 8 שנים משיא המשבר, כלכלת אירופה עדיין מגמגמת קשות. צמיחה אין, רמת האבטלה כפולה מזו של ארה"ב וישראל, ותוכנית ההרחבה הכמותית מופעלת בעוצמה רבה, למרות שלעת עתה התוצאות שלה אינן משמעותיות וייתכן שהיא תקבל חיזוקים נוספים בקרוב, למרות שקשה כבר להיות יצירתי, כיון שבכל הקשור להרחבה מוניטרית, ארגז הכלים המסורתי העומד לרשות הבנק המרכזי האירופאי קרוב מאוד למצות את עצמו.

ההגירה של פליטים מוסלמים מייצרת בעיות רבות בטווח הקצר וצפויה להעיק על הכלכלה ולהגדיל משמעותית את ההוצאה הציבורית על חינוך, רווחה ובריאות. בל נטעה, גל המהגרים הנוכחי השוטף את אירופה, שונה בתכלית השינוי מהעלייה לישראל של עולים ממדינות ברית המועצות לשעבר בתחילת שנות ה-90.

כשאני קורא כלכלנים הטוענים שגל הפליטים מהווה זריקת עידוד לכלכלה האירופאית, אני מרים גבה. לישראל, הייתה זו זריקת עידוד איכותית, חברתית וכלכלית והודות לכך הצלחנו לתרגם מהר יחסית את הגידול באוכלוסייה גם לגידול בצמיחה ובתוצר לנפש. להבדיל, המצב באירופה בעייתי מאוד. לא רק שאל-קאידה ודעאש משולבים היטב בתוך גל ההגירה הנוכחי ושאיום הטרור רק צפוי לגדול בשנים הקרובות ולשבש את החיים באירופה, כולל את הכלכלה, אלא שבגלל מאפיינים דמוגרפיים של גל ההגירה המוסלמי, קשה לראות שאירופה, במצבה הנוכחי, תצליח לתרגם אותו להישגים כלכליים כלשהם, אלא בדיוק להיפך.

לא תהיה לאירופה ברירה אלא להגדיל את ההוצאה הציבורית, כדי לספק לפליטים סל שירותים קיום בסיסי. אירופה תיאלץ לבצע הרחבה פיסקלית, צעד שאותו היא חוששת מאוד לבצע, בגלל שגם ללא גם ההגירה, התקציבים של מרבית ממשלות אירופה מתוחים עד הקצה, ורמת החוב הגבוהה ביחס לתוצר, כמו גם הר החובות ההדדיים שמהווה בפני עצמו פצצת זמן שאף אחד לא יודע כיצד לנטרל, מגבילים מאוד את היכולת התקציבית להתמודד עם האתגרים הישנים והחדשים.

קשה לראות גם את קרן המטבע הבינלאומית ממשיכה לסייע לאירופה בטיפול בכלכלות בעייתיות, אם במקביל אירופה לא תממש את דרישותיה של הקרן לבצע הידוק חגורה וריסון תקציבי ולאמץ אלמנטים מרכזיים מהאג'נדה הניאו-ליברלית שהקרן ממשיכה לקדם, למרות שמחלקת המחקר שלה מחשבת מסלול מחדש ומצביעה על הכשלים והחסרונות של אלמנטים מרכזיים במודל הניאו-ליברלי. על כך הרחבתי בטור הקודם.    

עזיבה מדומיינת
לא פלא שבריטניה רוצה לנטוש את האיחוד האירופאי, אבל כמשקל האמרה הידועה, בריטניה יכולה להחליט לצאת מהאיחוד, אבל היא נשארת באירופה, חלק בלתי נפרד ממנה, לטוב ולרע, בעיקר לרע. בעולם שהפך לגלובלי ומקושר, האם בריטניה חושבת שהעובדה שהיא ממוקמת על אי, תעזור לה לבודד את עצמה מהצרות של אירופה, כמו גם של כלכלות סין, ארה"ב ושל חלק ניכר מהמדינות המתפתחות? ודאי שלא, להיפך - זו אשליה מסוכנת.

המגזר הפיננסי הגדול בבריטניה, שהוא בעצמו ענף ריאלי שחלקו בתוצר הבריטי עולה על 20%, קשור בטבורו לכלכלה העולמית. הבנקים באנגליה הם חלק בלתי נפרד ממערכת עולמית אחת, המתקיימת מתוך תלות הדדית חזקה, תלות המתקיימת אפילו בעל כורחנו ושאין אפשרות להתיר אותה. אם בריטניה חושבת שתוכל להמשיך לנצל כלכלית את אירופה המהווה יעד עיקרי לייצוא שלה, ושבמקביל תוכל לבודד את עצמה מהבעיות הרבות שלה, היא צועדת בכיוון שהפוך למגמה, בניגוד לחוקיות של העולם הגלובלי והמקושר, שמדגים לנו כיצד התלות ההדדית בינינו הולכת וגדלה.

הפער הזה, בין תלות הדדית מוחלטת, לבין פירוד, אינטרסים צרים ומגמה של בדלנות, הוא הסיבה העיקרית למשבר. אי אפשר לסגור את הפער הזה באמצעות התנתקות, אלא בדיוק להיפך, באמצעות איחוד. אבל לא איחוד כפוי, מלאכותי ומניפולטיבי במסגרתו החזקים מנצלים את החלשים, אלא איחוד אמיתי, המבוסס על ערבות הדדית ושוויון. אבל לעת עתה אירופה אפילו לא שוקלת לחזק את האיחוד ולתת לו מאפיינים המתאימים למדינות הנמצאות באותה סירה.  

ההזדמנות שבפני אירופה, להתאים את עצמה לאותה חוקיות חדשה ולתלות ההדדית המתהדקת, מורגשת דווקא כצרות גדולות, וזה מה שמתגלה כיום בכל העולם, הנמצא במבוכה, בבלבול. הבלגן חוגג, אבל לאן מופנים ומבוזבזים 99% מהמאמצים שלנו? במקום להיות מכוונים לחיבור ולהתאמה של כל מערכות החיים, כולל הכלכלית והפיננסית, לחוקי העולם הגלובלי והמקושר, כל מדינה מבזבזת משאבים ותשומת לב לאינטרסים הצרים שלה בלבד, במקום להשכיל להזדהות עם הכיוון, עם התוכנית, עם זה שאנחנו הולכים לקראת חיבור, לקראת ייצוב הנכון של המערכת. אנו לא רוצים לראות את העולם דרך נקודת החיבור, אלא מתעקשים לדאוג כל אחד לאינטרס הצר שלו, וזו בחירה שלא נשיג בה דבר.

המערכת השלמה שכולנו נמצאים בה מתגלה כיום יותר ויותר, ובכל תלוי בנו, בתגובה שלנו לגילוי הזה, כיצד נייצב את עצמנו כלפיו. אנחנו נמצאים במערכת השלמה הזו, אבל כמו כלים שבורים, מפורדים. לכן הדרמה בעולם, הטרור, אי היציבות הפיננסית והפוליטית, אוזלת היד של מנהיגים וכלכלנים, כולם משקפים את העובדה שהניגוד בין ההתקשרות הנוכחית בינינו לבין יחסים המתחייבים מאותה תלות הדדית טבעית בינינו, הוא המורגש בנו כמשבר. כל העולם כך מרגיש. בעצם, בפנינו הזדמנות אדירה לשינוי, לא קוסמטי ומלאכותי, אלא מהותי, כי מתגלה מצב טוב, שלם, אבל אנחנו בהיותנו הפוכים, עבורנו זה אסון.

לעת עתה, מרביתנו מרוכזים בהזדמנות להרוויח מהדרמה המתפתחת בשווקים הפיננסיים, וזה טבעי ולגיטימי. יש לקוות שבמקביל, נפקח את העיניים ונביט סביבנו, על כל מה שקורה בעולם, ונסיק את המסקנות הנכונות. אין ספק, שאם נעצור את מגמת הפירוד ונפעל עם המגמה במקום נגדה, נהנה גם מפרות כלכליים משמעותיים מאוד, שמקורם בסינרגיה, בכלכלה שיתופית אמיתית וביעילות המאפיינת מערכת מסונכרנת היטב, על פי חוקי הטבע. ערבות הדדית היא נכס כלכלי אדיר, וזה הטיפ שבינתיים כולנו מפספסים ובגדול.

** רונן אביגדור הוא בכיר לשעבר בשוק ההון ומרצה לכלכלה חברתית ולצרכנות פיננסית נבונה. אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.