ארבעה קירות וגעגוע: פעם היה ברור שנגור בדירתנו הראשונה. ועכשיו?

החלום הישראלי ושברו - רכישת דירה למגורים הפכה עם השנים לחלום הישראלי בהתגלמותו, הרבה לפני החלום, לעשות אקזיט כחול לבן ולמכור אותו במיליונים. פעם, כשההורים שלנו קנו דירה, לא הייתה שאלה בכלל לגבי האם יגורו בה, לפעמים אפילו לכל ימי חייהם. הדירה הזו הפכה "לבית של המשפחה", וכשעבר זמן הם שיפצו אותה, סגרו מרפסת לחצי חדר לילד או הרחיבו את המטבח למרפסת השרות. גם לנו הם היו נוהגים לומר "העיקר שיש ארבעה קירות, ככה יש ביטחון". ואנחנו, כילדים, גדלנו בבית כזה עם החברים שלנו והזיכרונות שלנו. בני המזל בינינו זוכים עדיין לבקר את הורים, בבית בו הם עצמם גדלו. באנגלית אנחנו קוראים לזה Legacy.

כל זה קרה לפני שיוקר המחייה "התנפל" עלינו בלי ששמנו לב. לפני שגילינו שבעשר השנים האחרונות מחירי הדירות נסקו ב-100% ושבחמש השנים האחרונות מחירי השכירויות עלו ביותר מ-50%. זה היה לפני שיותר משליש משוכרי הדירות אמרו שהם נאלצים להיעזר בהוריהם כדי לעמוד בתשלומי השכירות (על פי סקר שערכו אנשי מזא"ה, בית הצעירים של עיריית תל אביב-יפו בקרב שוכרי דירה ברחבי הארץ בפברואר השנה).   למשפחות הצעירות של היום חרוט במוח מה שההורים שלהם לימדו אותם, שארבעה קירות זה ביטחון, אותו מוטיב שההיסטוריה הגלותית של עם ישראל צרבה בגנום העברי-יהודי שלו. עם זאת, כיום משפחות צעירות לא יכולות להרשות לעצמן לרכוש בית במקום בו הן באמת רוצות לגדל את המשפחה שלהן, ורבים נאלצים לרכוש בית במקום אחר ולהשכיר אותו, ובמקביל לשכור דירה במקום בו הם רוצים באמת לחיות.   כך הפכו זוגות צעירים את הסטטוס שלהם מ'רוכשי דירה ראשונה' ל'משקיעים'. אמנם, עדיין קיימת בהם אותה חרדה גלותית לארבעה קירות וביטחון, אך היא מתבטאת בהבנה שמחירי הנדל"ן לא ירדו ולכן כדאי שיהיה להם נכס ביד לפני שמחירים אלה יהיו גבוהים מידי, גם אם הם לא יהפכו אותו ל"בית של המשפחה" כמו שהוריהם עשו. הם יהפכו אותו למשאב פיננסי נוסף שיעזור להם להתמודד עם יוקר המחייה ותשלומי השכירות במקום בו הם באמת רוצים לגור.   החיסרון של התופעה הזו הוא בעיקר במישור הפסיכולוגי והרגשי – הדבר נובע מהדרך שבה חונכנו והתבניות שנוצרו לנו בראש למושג בית. עדיין קשה לנו להרגיש הרגשת שייכות אמיתית ומלאה לבית שכור. מצד שני, יש יתרונות לא מעטים לגישה החדשה של הזוגות הצעירים. הפריפריה מתרחבת וגדלה, ויותר ביקושים לדירות ע"י רוכשים מהמרכז מחלחלים אליה. אני מאמינה שבסופו של דבר גם מקומות אלה יהפכו לאטרקטיביים ולא לברירת מחדל לצורך השמירה על רמת החיים של בעלי הדירות במרכז הארץ.   בסופו של דבר, מעבר למונחים הרגשיים, נדל״ן עדיין נחשב לאפיק השקעה אטרקטיבי, והזוגות הצעירים של היום חושבים קודם כל בצורה פרקטית ועסקית. השינוי התפיסתי שעשו המשפחות הצעירות מאפשר להן ״להיכנס למשחק״ ולהתחיל לגלגל את הכסף שלהן, כי עדיף שההון הראשוני שצברו יהיה בתנועה, מאשר שיישב בבנק ויישחק ע"י הריבית האפסית.   המגמה תואמת את רוח התקופה, שאומרת שזה בכלל לא משנה איפה אתה נמצא, משנה איך אתה מרגיש. הכל זמין, מכל מקום, לכל מקום. זה כבר לא סיפור גדול לעלות בבוקר לרכבת ולנסוע לעבודה. ככה עושים בכל העולם, וגם אצלנו אנחנו רואים את זריחתה של מגמה זו. לתל אביב נכנסים מידי בוקר מעל ל-200,000 איש ואני בטוחה שהם היו רוצים מאוד לגור בה, אך יוקר מחירי הנדל״ן בעיר כבר דחקו אותם החוצה, ולאו דווקא למעגל הקרוב. אלו שכן מצליחים לגור בקרבתה חייבים לחפש פיתרונות יצירתיים כדי לשמור על הלוקיישן שלהם בשולי הכרך הגדול, כמו למשל להפוך את הדירה הראשונה שקנו לנכס מניב – למוצר צריכה.