אם חזרנו להאמין אחרי פרשת חפציבה, נאמין גם אחרי ענבל אור

קבוצות הרכישה נולדו לראשונה לפני כעשור כדי לתת מענה לגאות הגוברת במחירי הדיור. הן זכו לתנופה בשנים האחרונות בעקבות העלייה הבלתי פוסקת של מחירי הדירות והצורך במציאת פתרונות זולים. בשנים 2009-2010 רשמו מחירי הדירות בישראל זינוקים שנתיים דו ספרתיים, וקבוצות הרכישה איפשרו רכישת דירה ב"מחירי 2008". יחד עם זאת, עם הרצון לחסוך כמה שאפשר במחיר הדירה המאמיר ולעמוד בעלויות הבנייה הנוסקות, המודעות הצרכנית נעלמה לה וקבוצות רבות התגבשו בין לילה.   בניגוד למצב לפני חמש שנים, כיום אי אפשר לצפות לחיסכון גדול מאד בעלויות הדירה בקבוצת הרכישה מאחר שעלויות הנוגעות לדירה, שבעבר נחסכו, הן זהות לרכישה מקבלן. הרוכשים משלמים מס רכישה בדומה לרכישת דירה מקבלן, מע"מ ושאר ההוצאות. חסם נוסף שהטיל בנק ישראל ודילל גם ככה את השוק הוא סכום של ההון העצמי הנדרש מחברי קבוצות הרכישה בגובה 50%, והתוצאה היא שרק מעטים מאוד יכולים להרשות לעצמם לרכוש דירה בקבוצת רכישה כיום.   כיום קבוצות הרכישה סובלות מיחסי ציבור שליליים בעקבות התפוצצות פרשת ענבל אור, כאשר כל התפתחות שלילית בפרויקט קיים הופכת מיד לכותרות ראשיות ושורה של שאלות ותהיות מצד רוכשים. מארגני הקבוצות צריכים לשנות את התדמית הניהולית של הענף ולהמציא אותה מחדש. התהליך הזה ייארך זמן מה, אך בסופו הענף יתרחב, הסטנדרטים ישתפרו ואמון הרוכשים דווקא יגדל. חלק מהשינוי הזה יגיע הודות למודעות הצרכנית החדשה שתעקוב, תדרוש ותחקור.   הצעת החוק שיזמו באחרונה מספר חברי כנסת באה לתת מענה לרוכשים הלא מוגנים תחת חוק המכר שבחרו בקבוצת רכישה. חקיקה תוכל להגביר את מנגנוני ההגנה והביטחון עבור כספי הרוכשים שיחויבו להיות מוחזקים אך ורק בחשבון נאמנות ולא בידי היזם. החקיקה תהיה טובה לענף מאחר שתספק ביטחון לרוכשי הדירות, אך יחד עם זאת, החקיקה לא יכולה להסדיר או להשפיע בהכרח על לוח הזמנים של מסירת הדירות ובהכרח על עצם ניהול הפרויקט.   גם לפני התפוצצות פרשת ענבל אור הופיעו מקרים רבים של רוכשים בקבוצות רכישה שהתלוננו על איחור במסירה, על שוני בין הבטחות המארגן לדירות שנמסרו בפועל ועל ניהול לא מיטבי של הפרויקט. הניהול הוא לב ליבה של קבוצת הרכישה והפרמטר שמשפיע יותר מהכל על היקף החיסכון במחיר הדירה עבור הרוכש.   יזמי קבוצות הרכישה צריכים להתמקד באיכות הפרויקטים ובניהולם, במקום בכמות ובמאסות גדולות של יחידות דיור רק כדי לשדר גודל ועוצמה. הרוכשים החדשים מודעים יותר ומסתכלים על הרקורד של המארגן, חשוב להם לדעת תוך כמה זמן חברי הקבוצה קיבלו את המפתחות לדירה ופחות על כך שיש עוד מאות יחידות דיור הנמצאות בביצוע. כפי שהציבור חזר להאמין בקבלנים ויזמים בשנים שלאחר התפוצצות פרשת חפציבה, גם ענף קבוצות הרכישה יעבור תיקון ושינוי תדמית וישאיר בתוכו רק את היזמים שיש להם את הניסיון והיכולת לנהל פרויקטים בצורה מקצועית ושקופה.   הסיבה שהופכת את קבוצות הרכישה לאטרקטיביות היא יכולת להתמודד על קרקעות יקרות. ישנם אזורים כמו בתל אביב והמרכז שרק קבוצת רכישה יכולה לשלם את מחיר הקרקע ויכולת שנותרת אצל החברים לבניית מיזם משותף.   הצורך של הציבור באלטרנטיבות זולות לא רק שלא נעלם, אלא גבר עד מאוד עם האכזבה מהבטחות הממשלה שלא נשאו עד היום כל פרי. המציאות של יוקר מחירי הדיור עוד תלווה את מדינת ישראל שנים ארוכות, וגם אם יירדו מחירי הדיור יהיה מדובר בשינוי מינורי, המציאות של מחסור ביחידות דיור באזורי הביקוש רק תלך ותגבר וכך גם הצורך בקבוצות רכישה איתו יחד.