לא שחור או לבן: גם אחרי הברקזיט יש סיכוי לשוק אירופי משותף

הדיון התקשורתי והציבורי על ההשלכות הכלכליות של עזיבת בריטניה את האיחוד האירופי מתחלק לאלו שמצדדים במהלך למרות העלויות הכרוכות בו, לעומת אלו הטוענים כי העלות הכלכלית של עזיבת האיחוד תהיה גדולה מדי ביחס ליתרונות שהעזיבה נותנת (למשל היכולת לשלוט על היקף ההגירה הנכנסת לבריטניה). באופן מוזר, שני הצדדים מניחים שהבחירה בין להיות או להיות באיחוד האירופי היא בחירה דיכוטומית, כלומר או שבריטניה נשארת חלק מהאיחוד האירופי ונהנית מכל היתרונות הכרוכים בלהיות חברה בו, או שהיא עוזבת את האיחוד ומאבדת את כל היתרונות הללו. למעשה, כמעט אף אחד לא עוצר ושואל מה יהיה ההסכם שיחליף את הסטטוס הנוכחי של בריטניה ומה הסכם כזה נותן.

מסורתית נהוג לדבר על מספר רמות עולות של אינטגרציה כלכלית בין מדינות. הרמה הבסיסית מכונה "אזור סחר חופשי", ובעיקרה היא מאפשרת מעבר של סחורות ושירותים בין מדינות ללא מכסים. החסם העיקרי בסוג הסכם כזה הוא שיש לבדוק את ה"מקור" של כל סחורה הנכנסת למדינה כדי לדעת אם היא זכאית לפטור ממכס. בדיקה זו בפני עצמה מהווה חסם סחר שכן היא לא מאפשרת תנועה חופשית של סחורות ממדינה א' למדינה ב'.

הפתרון לבעיה זו הוא הסכם שמכונה "איחוד מכסים", שקובע רמת מכס זהה לסחורות ושירותים שמקורם במדינות שלישיות למדינות החברות בהסכם. מצב כזה מאפשר לגבות מכס בעת הכניסה של סחורה לאחת מהמדינות, אך חשוב מזאת, מצב כזה מבטל את הצורך בבדיקת סחורות בין שתי המדינות כי הנחת העבודה היא שכבר נגבה מכס על סחורות ממדינות שלישיות (לרוב קיים מנגנון התחשבנות על פי חשבוניות בין המדינות על גביה של מכס במדינה א' כאשר הסחורה מיועדת למדינה ב'). כך מתאפשרת תנועה חופשית של סחורות ושירותים בין מדינות החברות בהסכם איחוד מכסים ללא צורך בתחנות גבול.

רמה גבוהה יותר של אינטגרציה היא "שוק משותף" בו מתאפשרים בנוסף לנזכר למעלה גם תנועה חופשית של הון ועובדים בין המדינות. עד הקמת האיחוד האירופי, ההסכם בין מדינות אירופה השונות היה הסכם של שוק משותף. "איחוד כלכלי" לוקח את האינטגרציה הכלכלית צעד אחד נוסף קדימה, שכן הוא כרוך בהקמת רשויות משותפות (רשות מחוקקת, רשות מבצעת ורשות שופטת), מאפשר את קיומו של מטבע מאוחד (שיש לזכור שבריטניה אף פעם לא בחרה להצטרף אליו), מנסה ליצור הרמוניזציה של תנאים מאקרו כלכליים (כמו אבטלה, חובות, גרעון וכיוצא בזה) ומייצר מצב בו אזרח של מדינה אחת החברה באיחוד יוכל לחיות באופן חופשי במדינה אחרת.

• אירופה מתעוררת - המדינות מגדילות את תקציבי הביטחון
• תשואות האג"ח בבריטניה מזנקות

במידה רבה התועלת או הנזק שייגרמו לבריטניה כתוצאה מעזיבת האיחוד תלויים בסוג ההסכם החלופי אשר היא תחתום עם האיחוד האירופי. קל לראות שאם את החברות באיחוד יחליף הסכם בסגנון של שוק משותף כמעט דבר לא ישתנה, חוץ מזה שבריטניה תוכל לשלוט יותר במי מהגר אליה ולא תהיה כפופה להחלטות של מוסדות אירופאיים בנושא. גם אם ההסכם שייחתם יהיה בסגנון של איחוד מכסים, עדיין סחורות ושירותים יוכלו לעבור באופן חופשי בין בריטניה למדינות האיחוד. נכון, תהיינה מגבלות מסוימות על זרימת הון ותנועה חופשית של עובדים, אבל כלל לא ברור אם במשקים החופשיים של ימינו אלו תהיינה מגבלות כל כך קשות. רק אם בריטניה תעבור להסכם אזור סחר חופשי עם אירופה יש חשש שהצורך בהקמת תחנות גבול באמת יפגע בסחר החוץ הבריטי.

הניסיון ליצור את "ארצות הברית של אירופה" הוא ניסיון מאוד שאפתני. הצלחתו תמיד הייתה מוטלת בספק וקיימות בו מגרעות רבות (תשאלו את יוון שאולי לא הייתה נכנסת לחובות כל כך גדולים אם היה לה מטבע משלה). היתרונות של הסדרי אינטגרציה כלכלית הם רבים ובטוח שאין מקום לתהליך "השתבללות" של מדינות, אבל כמו כל דבר בחיים אולי יותר מדי אינטגרציה כלכלית היא גם לא להיט.