על כוונת כיל להימחק, ועוד שלל עניינים בוערים

לבנק ישראל תקוע הדיסקט או התקליט מבחינה מוניטרית. בעוד שתחת סטנלי הייתה אמנם הטיה אידיאולוגית אך ראינו מעשים ותגובות למצב בשטח, המצב הנוכחי פשוט חסר מעוף, ופועל ללא קשר למציאות. דעת בנק-ישראל על מיסים (צריך להעלות), התקציב (צריך להוציא יותר על "הוצאה חברתית), פנסיה תקציבית (טוב, הם למעשה הועד), ריבית (אפס), ודולרים (צריך לקנות) – הינה קבועה ואיננה משתנה על-פי המצב בשטח.

בעוד שחלק מן העמדות הינן פוליטיות בעיקרן, בכל הקשור למדיניות שער החליפין הרי שמדובר באיוולת לשמה לאור מצב המשק. יש הגיון לקנות דולרים כשרוצים להגדיל רזרבות (לאור מלחמה אפשרית עם איראן דאז) או כשרוצים לתמוך תמיכה קצרת טווח בתעשיות ייצוא לנוכח חוסר איזון קצר טווח בשערי-חליפין. אולי אפילו יש מקום לתמוך בתעשיות ייצא במצב של תעסוקה לא מלאה או במצב משברי. אך במצב של תעסוקה מלאה במשק, כששיעור האבטלה הינו ברמה שלא יכולה לרדת, הרי שתמיכה בשע"ח באמצעות סובסידיה יקרה ומעוותת הינה חסרת הגיון.

בתנאים אלו של תעסוקה מלאה זה בדיוק הזמן לסגור את המפעלים שכבר אינם תחרותיים ומתקיימים בקושי עם הסובסידיה היקרה, ולהפנות את המפוטרים לתעשיות אחרות שכן רווחיות. ולא יקרה דבר אם השכר הדולרי (שכן זהו שוק גלובאלי) של אנשי ההיי-טק יישאר קבוע בעוד השכר השקלי יעבור התאמה. אין סיבה מיוחד שהמשק כולו יסבסד שכר זה שגבוה ממילא.

למה חברות בכלל מחליטות היכן הן נסחרות? כיל רוצה להימחק? אם הרגולציה אצלנו הייתה נורמלית, היה מתאפשר רישום כפוי ע"פ בחירת הבורסה. החברה אמנם היא פקטור בבחירת מיקום ההנפקה, אך בעולם המודרני אין היא מחליטה היכן סוחרים בה. רק בישראל, הרגולטור מטעמים לא ענייניים של שימור כוח (וגם זאת, יש לציין, לא ממש צולח), מנסה לשמר החלטה זו בידי החברה תוך יצירת נזק עצום למחזיקי ני"ע מהציבור שנאלצים למכור את המניה, חלקם ללא שיקול דעת – קרנות נאמנות (בשל מדיניות השקעה בחו"ל), ת.סל (בשל יציאה מהמדדים), בהפסד עצום בשל לחץ המכירות הרב ותוך הותרת המחזיקים השיוריים בסביבת מסחר שלא נוחה להם. לחברה עצמה ולמנהליה לעיתים יש אינטרס להוריד את מחירי ני"ע שלה והכלי של מחיקה מהמסחר (ללא הצבעת המחזיקים יש לציין) מאפשר זאת באופן קל.

• שוק העבודה האמריקאי צומח למרות החששות מהמכסים של טראמפ
• חוזרים למשרד: שיעור האבטלה המשיך לרדת בדצמבר

כמובן שרישום כפוי יאפשר את רישומן המיידי למסחר של כל אותן מניות ישראליות שיו"ר הרשות האוזר מייחל לרישומן פה על-פי החלטתן, ועם הרישום יהיה גם מסחר בהיקף מידה נרחב בשל העניין המקומי. צעד קל לביצוע, אם לא חרדים לביצור (לא מוצלח במיוחד) של מוקד כוח רגולטורי.

על הפרטת הבורסה קרבות עיקשים סביב הסוגיה, למרות שהיא רחוקה מנושא שחור-לבן. אמנם רוב הבורסות בעולם הופרטו, אך זה מסיבות שפחות קיימות בתל-אביב כמו צרכי מימון מעבר מערכות מסחר או מבנה ניהולי בלתי-אפשרי בשל ריבוי חברים (בפרט NYSE – היו אלפי חברים-שותפים עם זכויות הצבעה).

הבעיות בבורסה נובעות בעיקרן מסיבות חיצוניות של רגולציה עודפת, ובמידה משנית מאיכות הנהלה ויחסי עבודה (עובדים מאוגדים, חוסר יכולת ניהול כ"א יעיל, שכר גבוה מאוד). הרגולציה העודפת המבריחה מפה חברות לא תיפתר בהפרטה, וה"הקלות" של הרשות לני"ע הן כוסות רוח למת, פחות מדי, ומאוחר מדי. צריך לבטל רגולציה, לא רק להקל (עם המון סייגים והגבלות, ובצורה היוצרת עוד גבב של עשרות עמודי משפטפטת שצריך לקרוא ולהבין על-מנת להבין איזו "הקלה" חלה ומתי).

• טראמפ הוא פיל בחנות חרסינה, אבל לא ישבור את הכלים
• ההיגיון מאחורי השיגעון - מה טראמפ מנסה להשיג ולמה ייתכן שהנפילות ייעצרו?
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

לא ברור שבעיות יחסי העבודה בבורסה ייפתרו, וגם לא ברור שחברה פרטית תמנה מנהלים טובים יותר. עם זאת, אציין לחיוב שלבורסה לאורך השנים היו ויש מנהלים טובים, אך גם מנהלים טובים מבקיעים גולים עצמיים כגון מעבר ל-MSCI DM, ומתקשים היום בהנעת הליכים לירידת הליגה המתבקשת לEM.

ייתכן שנכון להפריט את הבורסה, אך זה לא פתרון קסם. פתיחת אפשרויות חברות בבורסה אפשר גם ללא הפרטה, וגם ימי ושעות מסחר ניתן להתאים ללא הפרטה. טיפול ברגולציה העודפת כנראה לא יהיה פשוט יותר, אם בכלל - הוא יהיה מורכב יותר, מכיוון שבהפרטה הרגולטור יהיה עם יותר כוח וחשדנות כלפי הגוף הפרטי עם בורסה מופרטת.

בנוסף, יש לזכור ביחס להפרטה (ויחסי עבודה) שהבורסה במבנה הנוכחי הצליחה בין 2000 ל-2007 להגדיל את מחזורי ני"ע בכפי 7.1, ואת מחזורי המעו"ף בכפי 8.5.

ביחס למהלך אמיץ, אז הנהלה שמוכנה להשתמש בתחלואי הרגולציה-ממשל הישראליים (ויש רבים מהם), ובעיות הביטחון/חרם כדי למנף אותם לצורך שינוי סיווג MSCI מ-DM ל-EM, אז מהלך שכזה יוביל לגידול כמעט מיידי (לאורך שנה-שנתיים) של בין 50% ל-100% במחזורים. זה הרבה יותר משמעותי מכן הפרטה, לא הפרטה.

לי אין דעה מוצקה ביחס להפרטה. יש יתרונות למבנה הנוכחי ויש יתרון למבנה מופרט. מה שכן ברור לי הוא שעיסוק מוגזם בנושא ההפרטה מצד הרגולטורים, הנהלת הבורסה, ואולי אף ועד הבורסה מונע התעסקות בבעיות האמתיות, וזאת בתקופה בה יש לפחות רוחות טובות של הפחתת רגולציה עודפת מהרגולטור (ב2009-2011 היה אולי כדאי שהרגולציה הייתה מתעסקת בסוגיה זו על-מנת שתפחית את נזקה במישורים אחרים).

אחד מנזקי ההפרטה שאנו כן רואים בכך הוא יחסי שיתוף-פעולה (ושינוי מערכת מסחר) קרובים מדי עם בורסה זרה (נאסדק). בורסה זרה הינה יריב עסקי, וממש לא נכון להילכד כבורסה שבוייה בידי היריב (שתיחלב בצורה המרבית על מערכת מסחר שבוייה תוך דשדוש עסקי). יש מקום לשיתופי פעולה, אך במרחק נאות וללא הילכדות.

בפני חברה מנפיקה פוטנציאלית המסחר בבורסה הוא משני, והוא לא הסיבה לבצורת ההנפקות. חברות אינן מנפיקות בשל עודף הרגולציה על החברות הציבוריות, עודף הטהרנות והכיסוי התקשורתי, וכן חוסר הביקוש מצד המוסדיים שסובלים בעצמם מעודף רגולציה ועודף טהרנות/כיסוי – ומעדיפים בהקשר של הנפקות (בפרט קטנות) פשוט לא להשתתף. פרס הם לא יקבלו על השתתפות בהנפקה טובה, אך חקירות וכיסוי תקשורתי לא מחמיא הם יקבלו על הנפקה גרועה. אז הכי קל, פשוט לא להשתתף בהנפקה אפילו אם היא נדמית כטובה.

והרגולציה העודפת? פה צריך לעשות ריסטרט. על המפקחים להיכנס לרגלי המפוקחים: החברות הציבורית, המוסדיים, חברי הבורסה, יועצים, מנהלי השקעות, וכולי, ולבחון הן את שגרת יומם הרוויית כסת"ח של מפוקחים קיימים והן את התלאות הרבות של הקמת אופרציה חדשה. לאחר הבחינה, שלא צריכה לארוך זמן רב, יש לבטל לפחות 70% מהרגולציה. לא באופן חלקי. לא באמצעות "הקלה" . ביטול. עדיף שנחזור לימי הנפקות הפקס, מאשר לתשקיפים של 1,000 עמודים שאף אחד לא קורא ממילא.

בקרת סיכוני הרגולציה הכי טובה היא הקטנת כמות הפעולות. רבים הוקעו בשל השתתפות בהנפקה קלוקלת, אך טרם נצלב המפוקח שבחר שלא להשתתף באופן קלוקל (ופוגע בתשואת העמיתים) בהנפקה סופר מוצלחת. זה חל גם על שינויי הרכב תיק (קרי מסחר כלשהו). הכי פשוט ובטוח, מבחינת סיכוני רגולציה למנהלים ולפירמה, לא לעשות דבר.

על פנסיה תקציבית בסופו של דבר יקום שר האוצר האמיץ מספיק פוליטית (וההיתכנות הפוליטית גדלה כל שנה) פשוט למסות מס הוגן את התקבולים הלא הוגנים (גבוהים מדי פריסת מס לא הוגנת). במקביל למיסוי שכזה, ניתן להפחית מיסים אחרים.

פופוליזם ושוק הדיור בצעדים פופוליסטיים כמו הגרלת דירות ב"במחיר למשתכן", מיסוי על בעלי דירות מרובות, מיסוי רק על חברות בע"מ שיש בידן מלאי מאושר ניתן להשיג מעט מאוד, אם כי הבועה בהחלט ייתכן שתפקע מעצמה יום אחד. לעומת זאת, בצעדים כוללניים כגון מס רכוש אוניברסלי (אולי תוך הקטנה הסכום כנגד מס הכנסה) שיחול על כל דירות המגורים ללא מדרגות וללא סייגים, ניתן להשיג הרבה. רק שצריך גם להצטייר כלא נחמד, וזה לא טוב לפופוליסט חברתי.