לא רק פקקים: מחדל הרכבת משקף בעיקר את משבר הדיור

באופן פרדוקסלי משבר הרכבת של סוף השבוע, מעבר למשמעות הקואליציונית  שלו וליחסי חילונים-חרדים,  חשף את הבעייה המשמעותית ביותר של משבר הדיור. מסתבר שבלתי אפשרי לפזר אוכלוסייה, למתוח את איזור הביקוש ולבנות רבע מיליון דירות במסגרת הסכמי הגג עם העיריות, רובן הגדול בפריפריה, ללא מערכת היסעים המונית כהלכתה.

בדיקה שערכנו במשרדנו בשנה האחרונה מצאה כי היוממות (זמן הנסיעה מהבית לעבודה) הממוצעות הולכות ומתארכות משנה לשנה, זאת למרות פיתוח רשת הכבישים, תוספת תחנות ומסילות רכבת ותוספת ניכרת של נוסעים בשנים האחרונות. הישראלי הממוצע "שורף" כבר היום שעתיים-שלוש מידי יום בדרכו אל העבודה לעת בוקר וממנה חזרה לפנות ערב.

מדובר בנזק של מיליארדים (!) למשק הישראלי מידי שנה בשנה. הסיבה לכך פשוטה בתכלית: מידי שנה נוספים לכבישי ישראל כרבע מיליון כלי רכב חדשים ומספרם מתקרב במהירות לשלושה מיליון. רשת הכבישים, לעומת זאת, נותרה במשך שנים על כ-19,000 קילומטרים. הרכבת, למרות השיפור, איננה מגיעה כלל ועיקר לרוב ערי הלויין, שלא לדבר על הפריפריה ומשפחה ממוצעת זקוקה לשתי מכוניות כדי להגיע אליה בבוקר, ולאחר מכן ל"שאטל" או מונית כדי להגיע מתחנת הרכבת אל מקום העבודה.

ברור שבשנים הקרובות המצב רק יילך ויחמיר, הפקקים המתארכים מהשכונות החדשות שייבנו במסגרת הסכמי הגג אל תחנות הרכבת, ובתוך הערים אל מקומות העבודה, רק יחמירו ויילכו, ובאופן שכזה, ספק רב אם ניתן יהיה לממש את חלום הסכמי הגג וליישב רבע מיליון בתי אב חדשים בערי לווין ופריפריה דוגמת ראש העין ורמלה במרכז, באר שבע, נתיבות, עפולה וקרית ביאליק בפריפריה.

הבעיה, מסתבר, איננה רק קדושת השבת, אלא גם ובעיקר מה קורה במהלך כל ימות השבוע וכל ימות השנה. הפתרון הינו לייצר תכנית אב לאומית למערכת היסעים המונית משוכללת, כמקובל במתוקנות במדינות העולם. לשם כך לא די ברשת הרכבות הנוכחית וגם לא ברכבת הקלה המתוכננת במטרפולין גוש דן, אלא הענקת תעדוף ל"שאטלים", מיניבוסים מהירים שיקבלו נתיבי תחבורה ציבורית ויגיעו לכל מקום, בין אם מדובר בשכונות החדשות, או מרכזי הערים.

השיטה הנוכחית של חניוני חנה וסע, כבודה במקומה מונח, אולם היא לא תוכל להחזיק מעמד לאורך זמן. החניונים כבר היום מתקשים לעמוד בעומס, וגם התרחיש שנוצר כבר היום, לפיו פקקים משתרכים אל תחנות הרכבת, מה שגורם לרוב הישראלים להמשיך ולדבוק במכונית הפרטית, מבשר על הבעייתיות הגוברת והולכת של הממשק הלקוי בין תחבורה לדיור, בעייה שרק תלך ותחריף במהלך השנים הקרובות.לכן עצתי למקבלי ההחלטות: אל תאחרו את הרכבת!"