יש חוק אך אין אכיפה: על מחדלי הוועדות המקומיות לתכנון ובניה

הצעת החוק של חבר הכנסת אלי כהן לקיצור משך התכנון בוועדות המקומיות והמחוזיות לשלושה חודשים אינה מחדשת דבר, אלא מוסיפה עוד ועדה לאוסף ועדות התכנון המעכבות חדשות לבקרים אישורי תכניות בנייה. גם ל "ועדה המיוחדת" החדשה לא ניתנו כלים למנוע את "המגיפה" של עיכוב אישור תכניות הבנייה. אם רוצים באמת לקצר הליכים יש להפעיל סנקציות וקנסות על פקידי הוועדות או עובדי הרשויות המשהים אישורן של תכניות ולא להקים עוד ועדה. לחלופין, להציע תגמול נוסף על זירוז וקצב מהיר של אישור והוצאת תכניות אל הפועל.

נזכיר כי החוק כבר מזמן מתייחס ללוחות זמנים ואף היו בחוק מנגנונים להעברת סמכויות כולל הקמת "ועדות להשלמת תכניות", אולם לעיתים ההעברה האמורה גלגלה את "תפוח האדמה הלוהט "  לגוף נוסף, ולא בהכרח גרמה לפתרון.

אישור תכניות בוועדות המחוזיות והמקומיות הוא לעיתים תכופות מדי הליך ארוך באופן חריג, ומשכך פוגע בהיצע הנדל"ן ובקידום תכניות לבנייה, לרבות למגורים. כמו כן, התארכות הליך התכנון מייקרת את העלויות הנלוות אליו. מאחר שתכניות אלו נמצאות בסדר עדיפות גבוה ביותר, תוקן לאחרונה חוק התכנון והבניה כך שהמועד לסיום הטיפול בתכנית על ידי הוועדה המקומית הינו 12 חודשים ממועד הגשתה. אם הוועדה המקומית התמהמהה מעבר לזמן שניתן לה, תועבר התכנית לוועדה המחוזית, ולה יש  פרק זמן נוסף של 10 חודשים לאשר את תכנית הבניה. אם גם היא לא עמדה בזמנים שלה עוברת התכנית לאישור המועצה הארצית.

סיפור התגלגלות תכנית בניה בין ועדות שלא תמיד עומדת אישורה בראש מעייניהן:
למרבה הצער, הצעת החוק החדשה אינה עורכת שינוי מהותי. כל שההצעה מחדשת זה את הגבלת זמני התכנון בוועדה המקומית והמחוזית לשלושה חודשים, כאשר מוסד תכנון רשאי לבקש מיושב ראש המועצה הארצית להאריך את תקופה זו בשלושה חודשים נוספים. תכנית אשר לא התקבלה בה החלטה על ידי מוסד התכנון בתוך הזמן האמור, תועבר לטיפולה של ועדה מיוחדת, אשר תטפל בה "ביעילות" (על פי דברי ההסבר להצעת החוק) בתוך שלושה חודשים. לוועדה המיוחדת יינתנו מלוא הסמכויות הנתונות לוועדות המחוזיות והמקומיות, לרבות הסמכות לשמוע את ההתנגדויות לתכנית וההכרעה בהן.

אז מה בעצם עושה הצעת החוק החדשה? היא רק מגדירה פרקי זמן קצרים יותר מאלה הקבועים בחוק הקיים ומאפשרת הקמת ועדה חדשה  "מיוחדת" , שיעילותה מוטלת בספק. אין חדש תחת השמש! ומה קורה אם הוועדות לא עומדות בפרק הזמן המוגדר? כנראה שלא הרבה. הן הצעת החוק והן החוק הקיים אינם מתייחסים כלל לאכיפה.

לא מדובר בהפתעה גדולה, שכן הניסיון מלמד כי חוקים נוספים המגדירים פרקי זמן קצובים לביצוע, מחסירים את כלי הסנקציה ובכך אף מפספסים את מטרתם - לזרז הליכים. כך למשל, תקנות התכנון והבניה מגדירות פרק זמן מוגדר למתן החלטה על ידי שמאי מכריע וועדת ערר, אך לא קובעות מה קורה אם הגורם המכריע לא עומד במועד. גם במקרה הנדון, לא קיימת כל התייחסות לסנקציות אם הוועדות מאחרות את המועד ולהטבות אם הוועדות עומדות ביעדים. הצעת החוק "נעדרת נשמה", לא מרתיעה את הוועדות ולא מעודדת אותן לזרז את הליכי קידום התכנית.

התכלית שמאחורי הרצון לייעל את הליכי אישור התכנית נכונה, חשובה ומבורכת, אך לא בטוח שהצעת החוק לבדה תגשים אותה. ביטול התכנית אף הוא חוטא למטרה ומעניש את הגורם הלא נכון. במקום זאת ראוי לשקול יצירת גורם מרתיע כדוגמת "פיצוי כספי" המוענק על ידי הועדה למגיש התכנית, או מתן הטבה תמריצית אחרת במקרים ההפוכים.

 
המאמר נכתב ע"י עו"ד צבי שוב – בעל משרד עו"ד צבי שוב העוסק בתחומי המקרקעין ותכנון ובניה, וע"י עו"ד קורל דרליצ'מן – עו"ד במשרד צבי שוב.