שבוע לבחירות: צבי סטפק בטור מיוחד על תופעת טראמפ - ופוטנציאל הנזק לשווקים

מסעו של דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב מעורר השתאות ושורה של הרהורים לא פשוטים. כיצד הצליח לייצר לעצמו תדמית של איש עסקים מצליח, בשעה שדרכו העסקית רצופת כישלונות, חדלות פירעון, וניצול אחרים? כיצד האיש, שנחשב בתחילת דרכו כאנקדוטה או כתעלול של יחסי ציבור, הצליח לזכות במועמדות של המפלגה הרפובליקנית כנגד כל הסיכויים וכנגד קולה של התקשורת? וחמור מזה: כיצד, אחרי כל מעלליו והתבטאויותיו, וכנראה גם מעשיו כלפי נשים, כלפי מקסיקנים, כלפי אנשים עם מוגבלויות וכלפי אחרים, עדיין כ-40% מן המצביעים, 50 מיליון אמריקאים ואולי יותר, מוכנים להצביע עבורו?  מה זה אומר עליהם?

חלק ניכר מן התמיכה בטראמפ נובע פשוט מגישה צרה ודוגמטית שלפיה רפובליקנים מצביעים אך ורק בעד מועמדים רפובליקנים (נכון גם לגבי הדמוקרטים). גישה זו התחזקה מאוד בשנים האחרונות.

סוגיה חשובה מאין כמותה היא זו של הרכב בית המשפט העליון בארה"ב, גוף בעל השפעה מכרעת על האופן שבו מתנהלת החברה האמריקאית בסוגיות הרות גורל כמו הפלות, נשיאת נשק וכיו"ב. לזהות הנשיא שממליץ על מועמדים להתמנות כשופטים בגוף הזה, יש השפעה מכרעת על אופיו השמרני או הליברלי, ולגבי הבוחרים האמריקאים זוהי נקודה חשובה מאוד בהכרעתם כיצד להצביע. מכיוון שההשלכות של המינויים הן לעשרות שנים, הרי שגם בוחרים רפובליקנים שסולדים מטראמפ מוכנים "לסתום את האף" ולקוות שהנזק של בחירתו יהיה מוגבל, והעיקר שתפישת העולם שלהם תנצח בבית המשפט העליון של ארה"ב.

אך מעבר לאלה, הצלחתו של דונלד טראמפ לזכות בתמיכתם של כל כך הרבה אמריקאים (ורוב בקרב הגברים) מעידה עד כמה שברירית היא הדמוקרטיה במדינה שמתגאה בהיותה הדמוקרטיה הגדולה בעולם.

• מחיר הזהב בירידה מאז הבחירות ולמה אנחנו "בשבועות שישפיעו עשורים קדימה"
• האם הביטקוין יגיע ל-100,000 דולר?

הכל אני יכול? טראמפ אמנם פרחח, אבל פרחח מסוכן, אדם בעל השקפת עולם פאשיסטית. תפישת העולם שלו, אם אפשר להגדיר אותה כך, היא מאוד פשוטה: שחור-לבן, בלי גווני ביניים. הוא יודע הכל – איך לטפל ובכוח בכל בעיה, בין שהיא פנים-אמריקאית ובין שהיא סוגיה של מדיניות חוץ או סוגיה כלכלית. הוא תומך בפרוטקציוניזם ובפגיעה בעקרון הסחר החופשי, הוא יקים חומה בגבול עם מקסיקו, הוא היחיד שיודע איך לחסל את דאע"ש, הוא ידע גם לטפל בסינים. הכל פשוט, רק תנו לו לעשות זאת, להנהיג, והכל יסתדר. כוחו האמיתי הוא ביכולת המניפולטיבית שלו להסית ולייצר פחדים שאין בינם ובין המציאות ולא כלום.

ההיסטוריה האנושית מלאה דוגמאות של נרקסיזם של יחידים שהם חדורי מוטיבציה וממוקדי מטרה, טעונים במטען עודף מאוד של אגו, שהשיגו את יעדם תוך ניצול סוג של כריזמה אישית ומצוקה, תסכול או ייאוש של ציבור הבוחרים. שתי הדוגמאות הבולטות של המאה ה-20 הן של אדולף היטלר ובניטו מוסוליני שהמיטו אסון על עמם, והראשון על העולם כולו, וכמובן, גם על העם היהודי.

דומה, שהתופעה של עלייתו, ונקווה גם נפילתו, של דונלד טראמפ, היא חלק מתופעה כללית הרבה יותר וממועדון שכולל אנשים מסוגו של ארדואן, של נשיא הפיליפינים, דוהרטה, של פוטין ואחרים, שגסות הרוח היא חלק ממהותם, והיא נתפשת כאותנטית וכמגניבה בעיני אלה שקצו, לא רק בתרבות ה"פוליטיקל קורקט", אלא במשטר הדמוקרטי בכללותו. הדמגוגיה של טראמפ ושפת הביבים שלו נופלות על אוזניים קשובות של מצביעים שמבקשים להיות מונהגים ע"י מדינאי "חזק". דעותיו, התנהגותו ואופן התנהלותו של טראמפ, כל אלה מובילים למסקנה שמקומן הראוי הוא בפח הזבל של ההיסטוריה.

• ההיגיון מאחורי השיגעון - מה טראמפ מנסה להשיג ולמה ייתכן שהנפילות ייעצרו?
• כשתשמעו שסין פולשת לטאיוואן - תמכרו הכול!
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

בתקופה שבה משבר כלכלי, משבר המהגרים באירופה, עליית תנועות לאומיות ולאומניות, רצון בהתכנסות פנימית, ברקזיט (כמשל), חזרה למשטר כלכלי פרוטקציוניסטי, שובה של המלחמה הקרה - כל אלה חוברים יחד כדי להטיל צל כבד על עתידה של הדמוקרטיה בעולם. עד כאן באשר להיבט הראשון.

באשר להיבט הכלכלי, האג'נדה הכלכלית של טראמפ מדברת על הורדה דרסטית במס החברות מ-35% ל-15%, הורדת המס השולי ליחידים (קלינטון לא תומכת בכך), השקעה בתשתיות (כך אומרת גם קלינטון), ומדיניות כלכלית שמתבססת על שינוי בהסכמים שארה"ב חתומה עליהם, כולל הטלת מכסים על יבוא כדי להגן על התעשייה האמריקאית (קלינטון מסתייגת). מדיניות כזו היא, להערכתי, מסוכנת ורעה לארה"ב עצמה – גם לכלכלה הריאלית וגם לשווקים הפיננסים – במיוחד לשוק האג"ח הממשלתיות והקונצרניות, אבל גם לשוקי המניות, שכן ההבטחה לחתוך את מס החברות ביותר מחצי היא הבטחת שווא.

ובכלל, אופיו הלא צפוי של האיש לא יוסיף בריאות לא לכלכלה הריאלית, ולא לשווקים הפיננסים, הן בארה"ב והן בעולם כולו. מבנה האישיות שלו הרבה יותר רלוונטי לשווקים מאשר השקפתו הכלכלית הדמגוגית.