הטייסים הם המפסידים הגדולים במלחמה מול אל על - ואלו הסיבות לכך

השביתה באל על טרם הסתיימה אבל כבר אפשר להצביע על כך שיש מפסידים ברורים, הטייסים. כלל ראשון בסכסוך יחסי עבודה הוא לבדוק מה התחמושת שיש לך כשאתה יוצא למלחמה, באילו כלים תתחיל ומה תזרוק כאשר המשבר יתעצם. הטייסים הפסידו את המערכה כי לא היה להם ביד אף קלף, שלא לדבר על שום קלף מנצח.

בעניין השכר, אי אפשר לקבל רוח גבית מהציבור כאשר אתה מרוויח שכר עתק שעשוי להגיע לפי עשרה מהשכר הממוצע במשק. אהדה ציבורית תינתן לכאלה שמרוויחים מעט ומתקשים לסיים את החודש. הציבור לא מוכן להזדהות עם ארגון עובדים שבו השכר הממוצע החודשי נושק ל-90,000 אלף. ברגע שהציבור קורא שטייס שמקבל סכום כה גבוה הוא כועס. עבורו זו אינה שביתה על הלחם והחמאה אלא על מותרות, על פסגת השמנת, ולכן אין אפשרות שיזדהה איתה.

כמו כן, כלי השביתה עשוי להיות יעיל כאשר אין למקבל השירות אלטרנטיבה. במקום שבו השמיים פתוחים ויש עשרות חברות תעופה שטסות לארץ, השביתה ככלי מאבדת מכוחה. אילו מונופול כמו רכבת ישראל או רשות שדות התעופה היה שובת סביר להניח שהשביתה הייתה מסתיימת מהר עם הישגים לעובדים. הפגיעה היא במספר מועט יחסי של לקוחות, מה שמקשה על שביתה כזו לצבור תאוצה. כאן יש חלופות, בטח בתקופת החורף, ואפשר להסתדר עם שביתה של כמה מטוסי אל על.

על לוחמה פסיכולוגית ומוסר מנכ"ל אל על השכיל להכין את המאבק עם כלים רבים אותם השליך למערכה. כל יום התפרסמו נתונים חדשים על הטייסים, מרביתם מקוממים מאד. על הטסות בני משפחה במחלקת עסקים במקום נוסעים בתשלום, דיווח שאינו אמת על שעות עבודה ועוד. מרבית הנושאים הם על גב הנוסעים, מה שקומם אותם כנגד הטייסים. מנגד, הטייסים שלחו למערכה איש אחד, יו"ר הוועד, שבשלל הראיונות שהעניק התגלה כיהיר שהתקשה להסביר את עמדות הטייסים. טוב היו עושים אילו היו שולחים למערכה טייסים צעירים בוגרי חיל האוויר שרק סיימו את שירותם. כאלו שמרוויחים הרבה פחות ולא נגועים עדיין באותן שיטות פסולות כמו הטייסים הוותיקים.

• לחות'ים נגמרו הטילים? מניית אל על נופלת ב-7%
• מנכ"לית אל על מכרה מניות ב-8 מיליון שקל; ומה היה השכר שלה ב-2024?

עניין המוסר הוא אולי העניין החשוב ביותר. הציבור לא יכול לסלוח לאלו שנוהגים באמצעים שאינם מוסריים. כאשר טיסה לניו יורק מתארכת בשעה על מנת לנפח את משכורת הטייסים, יש אצל הציבור, שמרביתו לקוחות אל על, תחושת מיאוס קשה. זו פגיעה בקודש הקודשים של הנוסע - להגיע ליעד באופן בטוח והמהיר ביותר. כאשר טייס מודיע שהוא אינו כשיר על מנת לאפשר להזעיק אחר ולקבל על כך תוספת של 230%, יש אצל הציבור תחושת חמיצות קשה. זו אינה קומבינה, זו רמאות. כאשר טייס רוצה לפצל טיסה ולא מוכן להחזיר את המטוס ארצה ולא די בכך, הוא מבקש לטוס במחלקת עסקים על חשבון הנוסעים, אין שום סיכוי שמישהו יזדהה עם דרישה כזו. כאשר טייס אינו כשיר לעבודה 18 יום בשנה למול ממוצע של 4 ימי מחלה במשק, אתה, כאחד שחולה בממוצע ארבעה ימים בשנה, לא מוכן להזדהות עם אותם הטייסים.

כאשר כל הקלפים נגדך מוטב שתשב בחדר סגור ותנסה לשפר את התנאים בשקט, העיקר שהנושא לא יקבל פומביות. לא כך עשו טייסי אל על, ולכן הם יפסידו את המאבק הזה.  

הכותב הינו סמנכ"ל חברת הנסיעות איסתא