אוריאל לין מתייחס על הטבות מס - על רקע אפל והאיחוד האירופי

את המדיניות המתחילה להשתלט היום על החשיבה העולמית בכל הקשור בהענקת הטבות מס מופלגות או בהענקת מקלטי מס, על מנת למשוך חברות לעשות את עסקיהן במדינה מסוימת, יש לנתח כיום בעיקר על רקע החלטת האיחוד האירופי בעניין אפל.

אכן, חקיקת ה-Base erosion and profit shifting של האיחוד האירופי מטפלת במקטע חשוב מאוד של מקלטי המס – מניעת העברתן של פירות הקניין הרוחני לארץ שבה ניתנות הטבות המס הטובות ביותר, במקום להשאירן בארץ שבה בפועל נעשתה עבודת הפיתוח. זהו חלק חשוב של המדיניות המשתנה כיום ברמה העולמית בכל הקשור להטבות המס המיוחדות הניתנות לחברות על פי קריטריונים מוגדרים, אך עדיין חלקי בלבד.

השאלה העולה היא האם בעתיד מדינות תוכלנה להעניק הטבות מס מיוחדות לחברות זרות בעלות מאפיינים ספציפיים, כפי שעושה כיום ישראל במסגרת חוק עידוד השקעות הון, בניגוד לרמת המס הכללית באותה מדינה. כאשר האיחוד האירופי החליט לחייב את אפל לשלם מס נוסף של 13.4 מיליארד ד', הוא לא ביקש מאפל לשלם מס זה לארצות האיחוד האירופי, מהן זרמו הכנסותיה של אפל, אלא דרש מאפל להחזיר מס זה לאירלנד, על אף שזה היה בניגוד להסכם שממשלת אירלנד עצמה עשתה עם חברת אפל.

מדוע צריך האיחוד האירופי להתאמץ להגדיל את הכנסותיה של מדינת אירלנד כאשר אירלנד עצמה אינה תובעת זאת? התשובה נעוצה בעקרון התחרות. העולם שואף שהתחרות על לב הצרכנים, בכל מקום שהוא, תהיה תחרות שווה והוגנת. הענקת הטבות מס מופלגות בארץ כלשהי לחברות זרות כלשהן, בניגוד לרמת המס הכללית השוררת באותה מדינה, פוגעת קשה בעקרון התחרות. חברות שמשלמות מס מועט או שלא משלמות מס כלל, נהנות מיתרון תחרותי עצום לעומת חברות שאינן נהנות מהטבות אלה.

ההחלטה בעניין אפל מבטאת עמדה של התנגדות להענקת שיעורי מס חברות או מס על משיכת רווחים שהוא נמוך לעומת הרמה המקובלת באותה מדינה. עקרון זה בא על ביטויו באמנת ה-World Trade Organization. אמנה זו, המקיפה 164 מדינות, שאפשר לראותה כאמנה עולמית, שוללת מתן הטבות מס מיוחדות כנגד ביצוע של יצוא. בזמן שהתקבלה החלטה זו, טרם התעצמו הבעיות העולמיות בכל הקשור במקלטי המס ובהטבות המס המיוחדות. ההתמקדות הייתה במניעת הטבות מס בגין ביצוע של יצוא, שכן היה ברור לכל שזה משבש את עקרונות התחרות השווה ברמה העולמית.

האוטונומיה של המדינות מבטיחה להן בהחלט את שיקול הדעת הרחב בנוגע לשיעורי המס הנוהגים בכל מדינה ומדינה. כללית ניתן לומר שאיש לא מעלה על דעתו להתערב באוטונומיה זו. אבל אנו חיים בכפר גלובלי, ויש אינטרס גדול לכל המדינות שהתחרות ביניהן על משיכת חברות לא תתבצע בתוקף הענקת הטבות מס מופלגות.

לפני כשלושה חודשים התפרסמה כתבה בה נאמר כי חלק מ-500 חברות פורצ'ן (Fortune) מתחמקות מתשלום מס אמת לממשלת ארה"ב. על פי אותו מחקר, אם כל 500 חברות הפורצ'ן היו משלמות את מלוא המסים לממשלת ארה"ב כמו כל עסק רגיל אחר, ארה"ב הייתה נהנית מתוספת הכנסה של כ-718 מיליארד דולר ולא היו לה גירעונות תקציביים. סכומים אדירים אלה מצביעים גם על לב הבעיה, שכן אין פה רק פגיעה רחבת ממדים בתקציבי המדינות בהן פועלות החברות הגדולות, אלא גם בעיה נוספת: חלק גדול מהרווחים של מיעוט חברות ענק לא חוזר אל כלכלת הארצות בהן הן הפיקו את הכנסתן; ומה שחמור יותר, חלק גדול מהרווחים הם בבחינת רווחים כלואים שאינם חוזרים אל הכלכלה הראלית כלל. הטבות מס מופלגות אלה מטלטלות את חלוקת העושר העולמי.

התפיסה שבאה היום לביטויה בהצהרותיו של הנשיא הנבחר של ארה"ב דונאלד טראמפ מצביעה על כך שזה יהיה אחד מתחומי הטיפול שלו, תחום טיפול אשר משום מה הוזנח עד היום בממשלות ארה"ב. אמירותיו משתלבות יפה עם התפיסה שבאה לביטויה בהחלטת האיחוד האירופי בעניין הטבות המס המיוחדות; ואל נתפלא אם הענקת שיעורי מס נמוכים מאוד לחברות גלובליות יהיו נתונים בקרוב לשינויים ולביקורת עולמית.

*** אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.