במקום להוריד מיסים, הנה 4 אפשרויות טובות

עצוב היה לקרוא את דו"ח בנק ישראל האחרון המזהיר את הממשלה מפני שימוש במיליארדים העודפים בתקציב לצורך הורדת מיסים. לפי בנק ישראל, הורדת המיסים תביא לא רק לקריסה אפשרית של שוק הדיור, אלא גם לפגיעה ממשית בכלכלת ישראל, במערכת הבנקאית ובשוק ההון.

לדאבוני אין זו הפעם הראשונה שממשלות בישראל נוקטות בקו פופוליסטי על מנת לסבר את רצון הקהל הרחב. חלוקת "מתנות" בדמות הטבות מס מהתקציב היתה מאז ומתמיד נוסחה שחצתה מפלגות ואישים פוליטיים, משמאל ומימין כאחד.

אולם כיום, יותר מתמיד, ודווקא משום שכלכלת ישראל מצויה במצב סביר יחסית למרבית כלכלות העולם, יש מקום להשקיע את המיליארדים העודפים הללו במנועי צמיחה אמיתיים שיעודדו את הכלכלה הישראלית, ובתוך זה יאוששו את שוק הדיור המקרטע.

כיום, למשל, נערי האוצר מתבשמים בתכניות דוגמת מחיר למשתכן והסכמי גג. זה שמחיר למשתכן לא נוחל הצלחה, יודע כבר כל אחד. ולגבי הסכמי הגג, ספק רב אם ההשקעה האדירה אכן תביא מאות אלפי ישראלים לפריפריה, היכן שאין עבודה ואין תשתיות מספקות של מוסדות ציבור.

במקום זאת הייתי מציע לממשלה ללכת על 4  זרועות השקעה מרכזיות:

1. השקעה בתשתיות תחבורה, כולל רכבות מהירות לכל מקום. נכון שבשנים האחרונות שר התחבורה דוחף פרויקטים רבים, אולם אין בכך די. חסרה , למשל, תשתית רכבות בצירי רוחב שיגיעו לכל עיר קטנה ולכל אזור התיישבותי בפריפריה ויקשרו אותם בנוחות ובמהירות עם המטרופולין. כנ"ל לגבי מערכות היסעים המוניות המודרניות, כפי שמקובל בעולם המערבי המפותח.

2. השקעה במרכזי תעסוקה גדולים בפריפריה, זאת תוך דגש על הייטק ותעשיות עתירות טכנולוגיה. אין ספק שנקודת התורפה כיום של הסכמי הגג, הינה היעדר מקומות עבודה איכותיים וזמינים. עובדה זו תגרום למאות אלפי ישראלים להתלבט אם בכלל ברצונם לעקור לפריפריה, ואלה שכן יעקרו, יצטרכו ברוב המקרים לבלות שעות ארוכות בכבישים, מה שיגרום כמובן להוצאה אדירה למשק הישראלי.

3. השקעה בתכנית התחדשות עירונית ארצית מקיפה, הן באזור הביקוש במרכז והן בערי הפריפריה. מבדיקה שערך משרדי קיים פוטנציאל לכ-800-900 אלף דירות כאלו. מדובר לא רק בעתודת דירות אסטרטגית משמעותית. מדובר גם בעלויות נמוכות לאין שיעור, לעומת עלויות הסכמי הגג המחייבים פיתוח תשתיות שאינן קיימות ומוסדות ציבור שחסרים.

4. קידום, בתיאום עם העיריות והרשויות המקומיות במרכז הארץ, של תבע"ות גדולות למגורים. כיום, אזכיר, אין לעיריות תמריצים מספקים לכך ובמקום זאת הן מעדיפות לקדם נדל"ן עיסקי, משרדים ומסחר, כל זאת משום שהן מקבלות ארנונות הגבוהות, זאת לעומת תגבולים נמוכים בהרבה על בנייה למגורים. משום כך, ובמיוחד באיזור המרכז, תוכניות ענק רבות למגורים תקועות, או שלחלופין אורכות שנים רבות.

לפרוטוקול: בשונה מהפחתת מיסים, שזה כמובן צעד מיידי ופופולרי, מדובר בהצעות לטווח הבינוני והארוך. הציבור הרחב אולי לא יכיר בתועלת שלהן בטווח הקרוב. אבל, וזה אבל גדול, זהו בדיוק ההבדל הקטן בין מדיניות פופוליסטית קצרת טווח לבין אסטרטגיה כלכלית לאומית וחפה מכל שיקול מפלגתי או פוליטי כזה או אחר. אני מצפה שדווקא ראש הממשלה, כמי שהצליח מאוד בעשור הקודם להוציא את כלכלת ישראל מן המיצר, יתערב כ"מבוגר האחראי" ויראה לנערי האוצר את הדרך הנכונה לניווט כלכלת ישראל אלי חוף מבטחים.

הכותב הוא ארז כהן, יו"ר לשכת שמאי המקרקעין לשעבר